| משיכה: ואני לא מדבר רק על משיכה מינית כאן. היא רצון עז להיות עם מישהו או מישהי ולהתחיל לפנטז עליו/ה, לחשוב עליהם, לרצות אותם, לחלום עליהם כל היום.. וגם להיכנס לדיכאון בגלליהם כי אולי הם לא רוצים, או שלא ירצו לעולם אותנו כי אנחנו אנחנו.. מה גרם לזה? כנראה באמת משיכה פיזית ומינית, או משיכה חיצונית למראה האהוב עלינו, או משיכה ריגשית כי זה פשוט חסר לנו, או חיפוש אחר החום והחיבוק והמגע.. או חיפוש אחר פיתרון לבעיות.. אנחנו חושבים שאנחנו רוצים את זה.. חושבים שאנחנו זקוקים או חייבים לזה. לא מצליחים לחשוב כמו שצריך.. בעצם לא חושבים בכלל. פשוט עוד משהו לרצות.. דחף פיזי וצורך לספק.. משהו חומרי לגמרי. בלי נשמה ורוח. רצון של הגוף. לא שלנו. התאהבות: פרץ האושר הזה וההתרגשות שקורים ככה פתאום. רק כי ראינו, קראנו, שמענו או נגענו במישהו מיוחד לנו.. יש משיכה פנימית וגם חיצונית כי הנפש שלנו זקוקה לזה.. דווקא התאהבות לא מעידה דווקא על אהבה אמיתית. התאהבות כי כמו המתנה של היקום- של אלוהים. כי ברגע הזה אנחנו מאושרים אינסטנט, בלי שעשינו משהו ושעשו לנו. והיא חולפת ונעלמת מהר. כי זוהי המהות שלה. ההתאהבות רק מראה לנו את האידיאל של האהבה.. כאילו מה אפשר להגיע בסוף הדרך ואולי רק בעולם הבא.. מהי המהות של האהבה ואיך אפשר לאהוב את כולם שאנחנו מאושרים. לקלוט איך אהבה אמורה ויכולה להיות ולהרגיש משהו עצום. הבעייה היא שבגלל שזוהי מתנה שבעצם לא הרווחנו, היא תילקח מאיתנו אבל ישאר הזיכרון והניצוץ. נכון שיהיה דיכאון וכאב אחרי זה, אבל החוויה לא תישכח לעולם. הצרה היא שאנשים חושבים גם בגלל הסרטים וגם הסיפורים, שדבר כזה יש רק פעם אחת בחיים ושהאדם הזה הוא האחד/ת. ואם זה נגמר סימן שמשהו בנו או באחר לא בסדר ויש כאב עצום. לא מבינים שהתאהבות היא בכלל חוויה רוחנית ומיסטית וריגשית. זוג שהתאהב ולא הצליח לשרוד את היעלמות התחושה הזאת, ימצא דרך לריב ולהיפרד ולא ישרוד הרבה זמן. למה אבל? כי הם לא למדו על אהבה! אולי הם למדו יותר על תאווה... וגם אפילו על תלותיות. אהבה: לא משנה מה יגידו לכם.. לפי נסיוני והידע שלי- אהבה היא לא רק רגש! ואולי לא רגש בכלל.. היא לא באה מהמוח כמו השאר. אהבה היא תחושה של חמימות טובה כזאת מבפנים בתוכנו... לא סתם רגש כימי שהרגשנו במוח שסוחף וממכר אותנו לגמרי. אהבה היא משהו שיותר שייך לנשמה מאשר לגוף ולנפש. האהבה גם דורשת כנות לגבי עצמנו וגם מחוייבות. אהבה דורשת מאיתנו להעיז וגם להסתכן! אהבה תמיד שווה לעשות את זה! תמיד שווה לאהוב.. חשוב גם לקבל אהבה חזרה. למרות שהיא זאת לא המטרה העיקרית.. כי אהבה אמיתית היא בנתינה. היא לא אנוכית וללא תנאי. אהבה היא לא סתם ולא משהו בלתי מוסבר שפשוט קורה. לאהבה יש סיבה. אם זה חיבור שנועד להיות או מגלגול קודם- מי יודע? אהבה גם זה לא משהו רק בין בני זוג- והגיע הזמן שכולם יבינו את זה. אבל מה שיחזיק את האהבה הזאת ויעלה אותה לדרגות גבוהות יותר, יהיו רק אנחנו! רק המאמצים שלנו, ההשקעה שלנו והרצון שלנו. אפשר להרגיש המון אהבה אפילו רק מלעזור לאדם אחר. או להאכיל חתולים מסכנים ברחוב- זה לא משנה. האהבה שנרגיש תהייה עדינה ויפה מאוד. כמעט בלתי מוחשית והיא תתן לנו שלווה. מה שבהתאהבות ומשיכה בכלל אין. כי הן נועדו רק להלהיב אותנו, או להדליק את המנוע. הבעייה בהן היא שהן לא ממש אהבה... ודווקא הן יכולות להרוס את האהבה או קשרים אמיתיים, רק כי מישהו או מישהי אחרת "עשו לנו את זה" הרבה יותר.. משיכה היא בעצם גם תשוקה והיא לעולם לא תיתן לנו שלווה. כי תחשבו על זה! רק לפני שפגשתם את אותו אדם- הייתם שלמים לא? ופתאום אחרי שראיתם אותו- אתם לא יכולים בלעדיו! והוא מה שתמיד היה חסר לכם ופתאום אין! אבל שהייתם תינוקות איפה הוא היה? שהייתם ילדים מאושרים ושמחים? או שצעדתם בהרים היפים? הנשמה נוצרה שלמה. רק הגוף והמוח רוצים עוד ועוד.. שמשהו טוב יהיה שלנו. או אפילו משהו רע. שעושה לנו טוב. פעם ראיתי תוכנית מאוד יפה על אהבה... ונאמר שם שאם אישה רואה גבר והיא ישר נמשכת אליו מינית- זהו קשר שנועד לכישלון. אבל למה בעצם? כי אם הדבר הראשון שמשך את הזוג יחד היה המשיכה המינית, זה סימן שזוהי תהייה המהות של הקשר- וכל בחורה שבוכה שעזבו אותה, כמו למשל אם שכבו איתה ואז זנחו אותה- צריכה לדעת שגם היא אשמה. היא בחרה בקשר מהסוג שיגמר בדיוק ככה גם אם לא במודע... וגם אם היא תגיד שהיתה איתו כי אהבה אותו והוא עזב, זה פשוט לא נכון כי זה לא באמת אפשרי. זאת אולי היתה אהבה מהצד שלה, אבל לא אהבה הדדית. לא אהבת אמת. אהבה לא מופיעה ככה פתאום וסתם כמו התאהבות.. התאהבות תנגן לנו על מיתרים בלתי נראים של התת מודע שלנו. אם בתור תינוקות היה לנו ככה וככה ועכשיו חסר- הנה ההשלמה! אם היתה מישהי שתמיד רצינו ופתאום מופיעה בחורה שנראית ככה- בום! אם אנחנו נורא נורא עצובים ורע לנו ופתאום מגיע מישהו לעזור לנו- והוא או היא במקרה במין שניגודי לנו- בום! ישר התאהבות! שלא נדבר על שטיפת המוח של סרטי הקולנוע, שאין לי מושג איך אהבה מצליחה לנצח אותה. כי אהבה אמיתית היא כל כך עדינה ושקטה, שנראה כאילו לתשוקה וליופי יש כוח עליה.. כי כולם רוצים שלמות ומה לעשות- המציאות היא לא כזאת! אהבה גם מופיעה מסיבה מסויימת עם מטרה מסויימת.. יש משיכה שלא מבוססת על משהו חיצוני אלא פנימי. לפעמים אתם רואים מישהו בצרה ורוצים לעזור לו- ומגלים שהוא לא רוצה עזרה ואפילו כועס עליכם. לעומת זאת לפעמים "בא" לכם לדבר עם מישהו, (או שהמוח שלכם לא רוצה אבל בכל זאת...) כי יש לכם משיכה בלתי מוסברת אליו, לא משהו שקשור דווקא במין השני... ומתברר שהוא היה זקוק לכם מאוד. אחרי רגע כזה יש המון אושר. ושלווה פנימית כי עשינו משהו מתוך אהבה, ומתוך אכפתיות ורק כי הלכנו עם הלב, שאמר לנו לעשות את זה- ולא השכל.. אהבה אמיתית לא קורית לנו סתם, אלא רק אחרי שבאמת אנחנו מוכנים אליה. וגם מוכנים להקריב את עצמנו לתת וגם ללמוד לקבל. לדעת שבאהבה יש גם הרבה קשיים אבל זה רק אתגרים. והכי חשוב לדעת שלא סתם מוצאים את האחד או האחת. הם לא נבחרים עבורינו ככה פתאום וזה לא משהו סתמי. כל קשר שאי פעם היה או יהיה לכם- יש לו מטרה וייעוד. כל קשר שהוא גם אם הוא יהיה פוגע או מכאיב- יכול ללמד משהו. והאמת היא שהוא נועד ללמד אתכם משהו ואפילו תוכנן בקפידה, אולי עוד לפני שבכלל נולדתם וכנראה שכבר הכרתם בעבר. אבל האמת היא ששום קשר לא יקרה סתם מעצמו. הרגע שבו מבינים שמי שאנחנו איתו/ה הוא האחד/ת שלנו, זה הרגע המיוחד שהבנו שזאת בסופו של דבר רק הבחירה שלנו! זהו יקום של בחירה חופשית! לכן גם כאן עלינו לבחור ולהחליט. אלוהים לא יבוא ויחליט עבורינו וגם האהוב/ה שלנו לא יכולים להחליט לבד. זאת צריכה להיות החלטה ובחירה משותפת! לא משהו שנעשה לבד! אנחנו לא מוצאים את האחד/ת שלנו- אנחנו בוחרים אותם! גם אם זה "נקבע" מראש- יש לנו גם בחירה לברוח. בגלל זה אני תמיד אומר- תבחרו לאהוב! אל תחכו שזה יקרה לבד כי זה לא! זה יקרה רק שתרצו באמת בזה! רק שבאמת באמת תרצו בזה. ושבאמת תהיו מוכנים. ולא רגע אחד לפני.. אז למה אומרים שאהבה פוגעת והורסת? כי מי שנותן לצורך לקבל או לגרום למישהו להיות איתה/איתו, לא אוהב באמת אלא רק רוצה בתיקווה שיאהבו וירצו אותו גם בחזרה. ואחרי שלא מקבלים מה שרוצים- תהייה אכזבה, טינה, שנאה, מרמור וכעס. ואולי גם משהו מהצד השני של המתרס- כאב, עצב ודיכאון. וזה יוביל לחרדה, פחדים וחוסר רצון להמשיך או לנסות שוב. כל זה כאילו תגובה אוטומטית כאילו אין כאן שום בחירה חופשית... לעומת מה שהראיתי לכם קודם- מישהו בחר לעשות משהו טוב, למען מישהו אחר מבלי אפילו לדעת או לצפות לתמורה. והיה כאן חופש מוחלט וחוסר ציפיות או כבילה. איך אפשר לצפות או לחשוב שלכבול מישהו/י זה לאהוב? איך אפשר לחשוב אפילו לכעוס על מישהו רק כי הוא לא אוהב אותנו? כי הסיבה שאהבנו היתה כי רצינו אותו/אותה ולא כי אהבנו אותם. אנשים רוצים רק דברים שאין להם ברגע זה כאן ועכשיו. אנשים רק רוצים דברים שהם לא באמת שלהם! בעצם רוצים דברים שחסרים להם בתוכם! שרק הם אמורים למלא בעצמם! למה יש את "החוק" הזה: "שלא מחפשים- מוצאים?" כי אנשים שלמים לא מחפשים שום דבר... גם כי מי שכל הזמן מחפש- עסוק בלחפש ולא בלמצוא. ולפי החוק: "דומה מושך דומה"- הם ימצאו! חצי ימשוך אליו חצי.. ושלם ימשוך שלם! אדם לא שלם ותלותי ימשוך אליו גם אדם לא בשל לקשר.. זה לא אומר שזה נדון לכישלון אבל יש הרבה עבודה לעשות. זוג של שני אנשים שמודעים לאחרים ולעצמם לפחות קצת ומהי אהבה, יוכלו ביחד לתקן ולרפא זה את זו ועדיין להישאר ביחד, גם אחרי כל הכאב והכעס והעצבים שיופיעו פתאום. כי בן הזוג הוא לא מה שחשבנו פתאום... כי אנחנו פתאום השתנינו! וגילינו מי אנחנו באמת! כי אהבה היא כמו מראה.. היא מראה לנו את האידיאל שלנו. אבל שאוהבים אותנו- לא נרגיש כלום אם לא נאהב את עצמנו. אדם שלא אוהב את עצמו אפילו קצת- לא ידע שאוהבים אותו. אדם כזה לא יוכל להיות מאושר וגם לא מאוהב בחייו.. רק אם יום אחד יפתח איזה חלון של הזדמנויות. באותו היום כבר יקרה איזה נס קטן.. התגלות כזאת מאלוהים... שאותו אדם אהוב. אבל מה יכול לשבור את זה? אם אנחנו בעצמנו נאהב אדם אחר, ואם אנחנו נדאג לאותו אדם לאושר ומסיבה לא אנוכית, נגלה משהו קסום ומדהים- נרגיש אהבה! נרגיש אהובים גם אם לא קיבלנו בחזרה! כי באותו רגע אנחנו אוהבים את עצמנו. זוג אמיתי ומוצלח זה זוג שכל אחד עושה את חלקו. שכל אחד מנסה להיות מודע לעצמו ולהכיר מי הוא באמת. זה זוג שכל אחד דואג לאושרו של השני... ובוטח באמון מלא באותו בן זוג. אף אחד לא אומר שזה יצליח, אבל עצם הנסיון והאכפתיות אומרת משהו. זה הדלק והעצים למדורה- האהבה נמצאת בכל מקום, אבל אם לא נבחין וננצל אותה- זה כאילו היא לא שם בכלל. האהבה היא בדיוק כמו החמצן- אי אפשר בלעדיה, אבל אפשר גם לשאוף יותר ממנה. וכמו השמש והאור- האהבה נחוצה לנו, ואם נסתתר מפניה- למה שנתפלא שקר לנו? ולמה נתפלא שאנחנו בחושך פתאום? כי ברחנו מהאהבה... ובאמת חשבנו, שהאהבה (השמש) תבוא אלינו! ההר לא בא אל מוחמד.. מוחמד בא אל ההר. אבל האמת היא.. שהאהבה היא אלוהים. האהבה תמיד מנסה "להציל" אותנו. היא פשוט לא יכולה להיכנס אם לא נרשה לה. גם אם יקרה לנו הנס הכי גדול בעולם, או האדם הכי מקסים בעולם יבוא אלינו, ולא נרשה לאהבה להיכנס ללב שלנו, ולהמיס את כל הקרח והכאב שנמצאים שם.. שהם הסיבה לסגירה החזקה שלו.. כי פחדנו לשחרר ולהוציא החוצה, כאילו לגלות שאנחנו חלשים, וזקוקים נואשות לאהבה.. לא נוכל להרגיש דבר! אהבה היא לא תרופת פלא.. אבל היא סם החיים!! מי שחושב שאהבה היא האפ והדאון לא יודע מהי אהבה. ואם תשימו לב לעולם הבלוגים תראו כמה רשומות יש על הנושא הזה. של שבירת לב וכאב לב, ושמישהו בוגד ושמישהי זרקה או נזרקה, או עצב או חיפוש אחרי האחד/ת, או מחשבות על אהבת העבר, או כעסים על אחד "שפגע" בנו או אחת שהכאיבה לנו. להגיד לכם את האמת? זאת אהבה של גיל ההתבגרות. אנשים בעולם היום עוד לא התבגרו מספיק כנראה. הם עדיין מחפשים את ההתרגשות... אבל זאת רק בריחה מהמציאות! וההפך ממנה היא הבחירה באהבה. לבחור להתמודד עם המציאות וכל הקשה שמגיע! כי אם נברח מקשר כל פעם שמישהו פגע בנו או יותר נכון פגענו בעצמנו, לעולם לא נמצא בן או בת זוג כי לעולם לא "נתפשר" על השלמות. איזו אנוכיות זאת רק לחפש מישהו מושלם- בנתיים שאנחנו לא. איזו אנוכיות זאת רק לשפוט ולהאשים אחרים- כל עוד אנחנו גם אשמים. איזו אנוכיות זאת רק להתלונן ולכעוס- בנתיים שהכעס הוא החיסרון שלנו! אנוכיות זאת לא מילה רעה- זאת רק השקפה נורא צרה- צרות עין. זה לראות רק חלק קטן מהתמונה ולא את כל השלם. זה רק לראות: "אותי", "עצמי" ו- "אני ורק אני!".. וזה מוביל ל: "שלי", "מגיע לי!" ו-"בגד בי".. כי יש גם את הצד השני... והוא אולי כואב, אולי הוא סובל, אולי הוא נבגד, אולי היו לו או לה חיים נורא קשים.. אולי הם נורא מפחדים? ועושים שטויות? ובורחים? אז מה? אז ננטוש אותם ישר? ברגע שלא נרצה יותר- אז גמרנו איתם? זאת לא אהבה אמיתית!! מציאת אהבה דורשת גם נתינת אהבה. היא לא תבוא מהר יותר אם נרצה יותר- אלא ההפיך. היא תבוא רק אם נפסיק לרצות ונתחיל לעבוד בשבילה. צריך קודם כל לשפר את עצמנו ולאהוב את מי שאנחנו, צריך ללמוד גם שיש עוד אנשים עם רגשות וחיים, לפני אנחנו דורשים את האדם הכי מתאים... כי עד שלא נעשה את זה- גם אם הוא יגיע, אנחנו פשוט לא נדע להבדיל... עצה בתור אחד שמצא את האחת שלו: דעו שזה לא היה פשוט ובהתחלה לא הייתי בטוח בזה בכלל. עברו הרבה חודשים בשביל להבין יום אחד שזה כן זה. זה ממש לא היה כמו בסרטים שחינכו אותי כמו כולנו על אהבה.. זה לימד אותי כל כך הרבה על החיים ועל לקיחת אחריות על החיים שלי... כי עד אז בעצם אנחנו יכולים לוותר על החיים שלנו אבל ברגע שיש מישהו, או במקרה שלי מישהי שזקוקה לי ואני חשוב לה מאוד- פתאום זה כן חשוב. זה תמיד היה חשוב אבל פתאום יש סיבה ומטרה להשקיע בחיים שלנו. כמו שמעין כתבה לי פעם: "אתה תראה שיהיה שווה להישאר בעולם הזה!" צריך לדעת שלא כל מה שאנחנו חושבים שאנחנו רוצים- מתאים לנו. לפעמים מה שאנחנו באמת רוצים וזקוקים לו אנחנו לא יודעים... מה שיש לנו וכל מה שניתן לנו זה בדיוק מה שהגיע לנו. לוקח זמן עד שמגלים שמה שהגיע לנו זה דבר טוב! מה שהלב שלנו רוצה זה הדבר הכי חשוב בעולם. ואין דבר טוב יותר מאשר להעניק אושר ללב אחר. במיוחד כשהוא של מי שאנחנו הכי אוהבים. איך ידעתי בסוף שמעין היא האחת שלי? כי עובדה! היא זאת שנשארה איתי- היא זאת שאיתי עכשיו! לא איזו אחת רחוקה שהתגעגעתי אליה ולא אחת מהעולם הבא.. לא מישהי שרק מעסיקה לי את הראש ומרחיקה אותי מהעולם.. לא מישהי שרק גורמת לי לכאב נפשי או לגעגועים עזים.. כולם מחפשים עוד דרך לברוח מהמציאות... ואז האהבה היא סם ולא חלק מהחיים. זה רק מעיד שמשהו שם חסר. אהבה לא אמורה לכאוב! אולי רק כשהיא מרפאה. אולי רק שחסר משהו מבפנים.. והאהבה רוצה להיכנס בעדינות, ולא נותנים לה להיכנס בכוח... או שמשתמשים יותר מדיי במוח, ומשכנעים את עצמנו בשטויות. שאנחנו לא צריכים אותה, או שזה לא יכול להיות. למרות כל מה שעשיתי ורציתי לברוח, היא נשארה איתי בכל מצב באש ובמים. היא היתה חברה אמיתית עוד לפני הכל.. היא באמת מבינה אותי ויש לי מה לתת לה, היא לא מישהי בלי חסרונות ובעיות משלה.. היא לא רק בשבילי ואני גם נמצא שם בשבילה. שנינו זקוקים אבל גם נותנים המון אהבה. ולשנינו אכפת מאוד מאנשים אחרים. היא לא נעלבת שאני משקיע המון בשביל אחרים, בזכותה דווקא למדתי שגם החיים שלי לא פחות חשובים. ויותר חשוב להשקיע באלו שכן בחיים לנו ולא לחפש חדשים. וגם אם יש לי המון ידידות- היא יודעת שהיא הכי חשובה לי, אפילו אם לפעמים אנשים אחרים נראים לי כקודמים לה.. כי אני יודע שאיתה אני אהיה לכל החיים ומעבר להם. לפעמים אני אפילו מבקש ממנה לכעוס עלי כדי שאני אבין. והיא מבינה את כל השטויות שלי והצחוקים וגם הדברים הקשים, וגם המילים המעליבות שלפעמים אני לא יכול לשלוט עליהן.. איך אני יודע שדווקא עם מעין אני רוצה לחיות כל חיי? שאיתה תהייה לי משפחה וילדים- והבת שלי פטל? כי אני לא יכול לחשוב על החיים שלי בלעדיה. כי גם אם יש מישהי שכאילו יותר "מושלמת".. היא לא תהייה מושלמת כי לא מושלמת בשבילי. כי אני כבר החלטתי מי אני רוצה שתהייה שלי! וגם אף פעם לא הייתי עם מישהי כל כך הרבה זמן. ושאני חושב עליה ברור לי שהיא שלי ואני שלה. וזה ברור לי שאני רק רוצה לחיות איתה. הדרך לדעת אם מצאתם אהבה אמיתית- היא שזה גם קשה! כי אהבה אמיתית בלי דמעות ובלי פחדים וכאבים ברגעים קשים, היא פשוט אהבה של כאילו של דימיון או של ילדים לא רציניים... צריך להתמודד עם דברים, צריך לעזור אחד לשני לרפא את העבר. צריך להגיד להם דברים מסויימים בפנים- ממש כמו שחברים עושים. אהבה בלי מריבות או קשיים, היא אהבה מנותקת מהחיים. זאת אהבה שלא תחזיק את קשיי החיים שיבואו.. אני לא בעד לכעוס וליטור טינה- אפשר להתמודד בלי כעס ושנאה. אפשר רק לאהוב ולרפא את הכעס שנמצא בפנים... אבל מותר לכעוס אם זה מה שיש לנו מבפנים, וכי חשוב לדעת שאם מישהו כואב ורע לו, זה לא תמיד בגללינו ולא צריך להיות אנוכיים. לפעמים בני הזוג שלנו צריכים להיות לבד- ולפעמים גם אנחנו. אבל זה לא אומר שהם לתמיד מתרחקים... מי שלא נותן חופש לא נותן לאהבה לפרוח. צריך לתת לאחר לצאת לחופשי- אם הוא לא חוזר הוא מעולם לא היה שלנו. אבל אם הוא חוזר הוא תמיד היה... לפעמים צריך גם רק להזכיר... להזכיר כמה הם חשובים לנו. צריך לזכור להעריך את מי שאיתנו, מי שבחר אותנו מכל אותם האחרים... לא רק בני הזוג אלא גם משפחה וחברים. לדעת שאין דבר יותר יקר מזה בחיים. לא משנה מה אחרים אומרים... חיי האהבה הם החיים. יש כאב רק כשאין אהבה.. כל הזוגות שיותר כואבים מאוהבים.. הם לא באמת אוהבים זה את זו. גם אם הם נורא רוצים אולי זה לא הזמן. ואולי הם לא באמת מתאימים בחיים האמיתיים. אולי רק בראש ובפנטזיות של חיים אחרים.. אולי הם צריכים קצת זמן להתרחק ולגדול. אבל אם זה כואב יותר מידי אולי זה מסר.. זה רק הלב שמדבר אלינו כל הזמן.. הוא מזהיר אותנו שזה לא זה- שהגיע הזמן כבר לשחרר אותם. אבל אנחנו מסרבים להקשיב. ואז אנחנו לא מבינים. ולכן כל הכאב הזה. אבל איך מרגישים בהתחלה? לא תמיד מרגישים איזה בום גדול. לפעמים רק מרגישים בנוח פתאום.. שנורא נחמד וכיף לנו ושאפילו מצחיק. או שאפשר סוף סוף לנוח ולהירגע.. מקום שאנחנו יכולים להיות עצמנו. שאת תהיי את ואתה תהייה אתה. לא לשחק משחקים או תפקידים.. לא לנסות לתפוס בכוח ולהילחם.. לא צריך להרשים אף אחד.. ולא שום דבר אחר. צריך להיות עצמנו בשביל למצוא אהבה... תחשבו על זה! להיות אחרים עם האדם שאיתו נהייה כל החיים? איך אנשים לא תופסים את זה שאם הם לא יהיו עצמם, איך הם רוצים למצוא את האדם שמתאים להם? וגם אם ימצאו כשהם מזוייפים- לכמה זמן זה יחזיק? ואם הם יסתירו דברים- לכמה זמן זה יחזיק? רוב הכעס והכאב נובע מהשקרים האלו... או שלא מספרים דברים שמבפנים, כי זה באמת דבר שמרגישים. וזה מה שהורס את הקשר. או שהוא בכלל לא מתחיל. אני הכרתי את מעין בפורום בכלל.. בפורום שכתבתי בו לעזור ולקבל קצת עזרה בשבילי.. שבאתי לשם חשבתי שאולי אני אמצא אהבה אבל לא ידעתי. גם בפורומים וגם בבלוגים כתבתי בהתחלה כדי שאמצא. ובסוף לא אני כתבתי לה אלא היא כתבה לי! אבל כרגיל לא חשבתי שזה יותר מחברות, ואיכשהו זה נשכח ובסוף חזרנו לדבר. ויום אחד החלטנו להיפגש.. לפני זה לפי מה שהיא סיפרה לי.. סירתי לה כמעט את הכל באיי סי קיו, וזה מה שגרם לה לראות שאני בן אדם מיוחד. כי פשוט סיפרתי לה הכל מבלי לפחד.. והיא ידעה כמה אני זקוק לאהבה. רצינו להיפגש כדי לעזור זה לזו. וגם סתם כי פשוט רצינו.. כי היה לנו כיף לדבר.. ולשלוח מסרים. שנפגשנו היה נחמד... והרגשנו משהו מיוחד. שאני יכול להניח עליה את הראש.. והיא גם הרגישה שהיא יכולה ללטף. זה הרגיש טוב אבל בסוף רציתי לברוח.. כי חשבתי ששוב פעם נכנסתי לקשר כזה. ושלא אוכל להתמודד עם כל זה מחדש.. ומה יקרה אם אני אאכזב אותה עכשיו? לשנינו יש בעיות ושאם אתן הכל מעצמי, היא כנראה לא תוכל לתת לי מספיק.. שאני שוב פעם אקריב את עצמי. ואז לי לא ישאר כלום. ושהסתבכתי.. מה שמעניין שגם היא הרגישה דברים, אבל לא חשבה שאני בכלל ארצה אותה.. וכנראה זה בדיוק מה שאני הרגשתי ממנה. ומי שמרגיש שלא ירצו אותו- מי ירצה אותו? בכל זאת רצינו להיפגש עוד הפעם.. והפעם זה היה אחרת לגמרי! פתאום זאת לא היתה מעין שחששה ופחדה.. פתאום זאת היתה מעין מאושרת! וגם אני הרגשתי מאושר יותר.. ואז כבר ידעתי קצת יותר.. ברור שזה לקח זמן.. אחרי ההתחלה.. רציתי שרק נהייה חברים. כי ככה אני לא אאכזב אותה.. מזה הכי פחדתי- לעשות לה רע. בדיוק כמו שלי קרה שהתאהבתי. ועדיין נפגשתי קצת עם אחרות.. והיא רצתה שאני אעשה בדיוק את זה. למרות שאר כך הרגשתי אשמה.. וגם הספקתי עוד קצת להתאהב. אבל כל פעם ידעתי מחדש.. שרק איתה אני באמת בטוח. שרק היא תמיד תישאר. ושהיא באמת אוהבת. את מי שאני באמת! אותי! ואני גם למדתי כמה דברים.. שאולי אני לא סתם מפחד להכאיב לה.. ולא סתם חושב עליה כל הזמן ומה אני אעשה אם.. ומה יקרה לה אם אני אמצא מישהי אחרת.. כאילו אני מפחד למצוא מישהי שאתאהב בה יותר. מה אם אני בסוף לא ארצה אותה אלא מישהי אחרת.. כי זה אומר כמה שהיא חשובה לי! וכמה אני מפחד לאבד אותה! יום אחד גיליתי את זה.. שהבטתי בה בעיניים- שהיא האחת שלי. אבל עדיין זה לא מחזיק הרבה זמן.. עדיין יש ספקות ומחשבות ודאגות.. עדיין יש כל מיני פיתויים.. כי בסך הכל רוב החיים רק חיפשתי.. כל ההנאה שלי היתה לדמיין שאמצא יום אחד.. כל העניין היה שיום אחד זה יקרה וזה יהיה גדול. שכאילו זה שיא האושר- פשוט רק למצוא. את האחת הכי מושלמת בעולם שיכולה להיות. יותר נכון רק לחפש ולפנטז ולדמיין. שלא צריך לעשות כלום חוץ מזה. אבל אף אחד לא לימד אותי מה עושים שמוצאים.. ואיך מתמודדים עם העובדה שזה לא הכל מושלם. שדווקא הדבר האמיתי הוא לא מושלם... ואז מגלים כמה אנחנו לא מושלמים.. אבל לאט לאט רק הבנתי... שככה לומדים! לאט לאט גם למדתי.. שבאהבה אמיתית יותר קשה להבחין. שקל יותר להרגיש מאוהב מאשר להרגיש אהבה. שזה משהו של הלב ולא משהו שבא והולך. כמה שיותר הכרתי את עצמי, ככה גם אהבתי אותה. וכמה שיותר למדתי על עצמי, ככה גם למדתי עליה ושהיא לא פחות טובה.. וגם למדתי כמה שהיא נפלאה ומיוחדת. בהתחלה יש כאלו שרק רואים חסרונות... ויש כאלה שרק רוצים לראות יתרונות.. אבל בסוף צריך לראות מציאות. אבל שאר הדברים לא חשובים, אלא רק מי שנמצא בפנים. הלב- מי שאוהב שם. כמה שיותר נתתי מעצמי ואהבתי אותה, ככה גם הרגשתי את האהבה שלה. עד אשר לא נותנים- לא מרגישים שמקבלים. כי בעצם אנחנו לא מרשים לעצמנו לקבל. אבל חשוב ומגיע לנו לקבל.. הכי יפה שפתאום מבינים למה אנחנו מקבלים.. אפילו כשאנחנו לא נותנים למי שאנחנו אוהבים, אפילו אחרי שאנחנו כועסים עליהם ולא רוצים, וגם אחרי שאנחנו בטעות להם מכאיבים.. או בכוונה שאנחנו רק בורחים... בורחים מלקבל אהבה. מלהיות ראויים. כשאנחנו רואים פתאום את האמת, שזה לא שלא רצינו אותם אלא לא רצינו את עצמנו.. ושאנחנו מבינים למה אוהבים אותנו כל כך- אז אנחנו מרגישים את הרגע הכי יפה. את כל האהבה הזאת וגם הבכי הזה. אנחנו מבינים מי הם ומי אנחנו. שהם רואים אותנו- את הלב שלנו. לא מה שאנחנו עושים.. ולא כל מה שלא עשינו נכון... לא החסרונות שלנו ולא העבר שלנו. הם רק רואים אותנו- אותנו! ואז לאט לאט גם אנחנו. הייתם רוצים לזכות בלוטו, או להרוויח את האהבה בעצמכם? גם אם זה יותר קשה זה יותר מאתגר. ומרגישים גאווה והרבה יותר אושר. כיף לקבל הכל במכה- אבל זה אושר זמני. מקבלים מה שרוצים אבל רק לשנייה. אין כמו אושר שמרוויחים ביושר, כי זה רגעים קטנים של אושר, לכל אורך הדרך! בדיוק כמו לגדל ילדים.. ככה את האהבה שלנו מגדלים. בונים את האהבה ולא ישר מקבלים! האהבה היא האתגר הכי גדול, הכי יפה ושווה שיש בחיים! כי אם זה היה קל כל כך? מה היינו מרוויחים? תחליטו בעצמכם- מה אתם רוצים? משהו שבה בקלות והולך בקלות? משהו שרק רוצים ומחפשים? או אהבה אמיתית? שבה זוכים? כי באמת... האושר והתענוג הכי גדול.. הוא לנשק ולחבק את מי שאוהבים.. ללטף ולאהוב כל הזמן גם מבפנים. ושלא צריך להגיד שאוהבים.. אבל בכל זאת אומרים! וגם לדעת שאפשר להגיד מה שרוצים.. וגם לעצבן ולעשות דברים מצחיקים.. ודביליים ומשוגעים ולקבל חיוכים.. לראות כמה היא אוהבת אותי. אלו הם החיים הטובים! להביט בה ולהרגיש טוב מבפנים.. לראות יופי שלאחרים לא יצא לראות... שרק אני יכול ורק לי מותר.. לראות טוהר ויופי ומתיקות.. שאני זכיתי לראות! להיות שמח מהעובדה שזה רק מתגבר, להיזכר איך זה היה בהתחלה ולא להבין.. והכי מצחיק שלפעמים אני שוכח שאני קיים.. פתאום אני מבין שגם אני שם איתה מן הסתם.. וגם לה טוב מאוד איתי ושבשבילה אני מושלם. וכבר פחות חשוב מה אחרים חושבים... ובחורות אחרות זה כבר לא כל החיים. כי כבר לא צריך לחפש יותר.. ולחפש ייעוד ומטרה לחיים. צריך לזכור לשם מה באנו לעולם. אהבה היא אולי באמת מהות החיים, אבל יש עוד כל כך הרבה בחיים! קודם כל ידעתי מהו החלום שאני רוצה.. ואז מצאתי מישהי שתעזור לי להגשים את זה. זה לא בת או בן הזוג שמשנים אותנו, אלא האהבה עצמה שמבפנים. רק אם נותנים לה לשנות! והכי חשוב לזכור שהחיים ממשיכים... גם לפני וגם אחרי אנחנו עדיין חיים. ולא נועדנו לחיות רק בשביל אחרים. ולא רק להגשים משאלות ודברים.. באנו לעשות כאן הרבה דברים.. ללמוד על עצמנו ואחרים, וגם לתקן הרבה דברים. מציאת אהבה היא לא סוף החיים... היא רק ההבנה שככה צריך לחיות אותם. שהאהבה היא לא הסוף אלא רק ההתחלה! מתחילים עם אחד וממשיכים הלאה.. אחר כך גם יש ילדים ומשפחה... אבל יש גם חברים טובים.. ויש עוד הרבה אנשים. גם אם הם זרים גמורים.. גם להם מגיעה אהבה. ולנו יש לתת אותה. ההשקעה הכי גדולה שלנו, היא באנשים האהובים והקרובים לנו. אין כמו לאהוב את עצמנו והחיים.. אבל אין כמו לעשות זאת יחד. גם אם זה אומר להקריב.. בלי הקרבה אין אהבה! ואהבה היא גם שמחה. ואיתה באה שלווה... ואני חושב שזה שווה את זה. גם אם תצטרכו להקריב כמה דברים.. כמו את שיגרת החיים שלכם או הרגלים ישנים, או את הבדידות והעצב או את האנוכיות.. או להקריב את החומות שלנו... או להקריב את עצמנו. צריך להאמין שמי שאוהב אותנו.. ידאג לנו אפילו יותר משאנחנו, בדיוק כמו שאלוהים עושה.. וחייבים לתת אמון. ולהאמין בזה. אין מה להפסיד באהבה ולאהוב. בסופו של דבר אהבה היא בשביל עצמנו. אי אפשר להגיד שנתנו והפסדנו. גם אם אותו אדם הלך מאיתנו או ברח. כי האהבה שנתנו נשארת בתוכנו, היא מעולם לא נעלמה כי היא איתנו. וכל אדם שהוא אוהב וגם שלם, יקרין מעצמו לאחרים. וזה החלק שלנו! כל זוג שמאוהב באמת מכיר את זה.. רוצים כל כך שגם לאחרים יהיה טוב, כי מבינים שככה זה הכי טוב. שאין כמו לאהוב! |