בערב יצאנו למסעדה וכבר בדרך הרגשתי משהו מוזר. היא הבת שלי אני מכיר אותה אבל היא הייתה שונה מאוד ממה שזכרתי אותה. אני לא רואה אותה הרבה היא גרה עם אמא שלה בהתנחלות בשטחים ולא באה אלי לשבתות. מעבר לשוני בסגנון חיינו אני חלוני תל אביבי והיא דתיה מתנחלת. היה משהוא אחר שהרגשתי כשהחזקתי בידה בדרך מהאוטו, היא ענקית הילדה הקטנה שלי ענקית. היד שלה גדולה. היא מאוד גבוהה וגדלו לה ציצי גדולים. אני מסתכל עליה מדברת, הולכת, מתנהלת במרחב ואני בשוק. הבת שלי אישה! כשהיא הייתה קטנה ראיתי את הילדה שבכל אשה. ראיתי בחורה או אשה במצבים של צחוק או מצוקה וראיתי את אותה רגישות שבריריות ועדינות שיש בבת שלי. עכשיו דברים השתנו, היא נראת כמו אשה מתנהגת כמו אשה מאוד מודעת לעצמה לאיך שהיא לבושה, מה לאכול ובעיקר היא מודעת שמסתכלים עליה. זה מקסים בעיניי איך הקסם הזה קורה. עכשיו כשאני מביט בנשים כשהם בוחרות מה להזמין לאכול או מודדות בגדים בzara ואני מתמלא גאווה לא העניין של השופינג כמכלול זה עדין משעמם אותי בטירוף ואני עדיין לא נהנה מזה אבל אני מאוד נהנה שהילדה שלי גדלה ויודעת להיות, להיות אשה. איזה קסם.
|