
המשפט
בא לו בלילות, יושב על הכתף. רושף שיעול ישן, שולף עט מהנדן. רותם מילים צלולות. שט ומרחף. כותב אל אותו נמען, שמתחבא אי שם. אף פעם לא יספיק לו המשפט הוא לא יודע איפה לשים את הנקודה. לעולם מלא בידע הוא נפלט לדעת לסנן זה צורך בסיסי.... מלא ברגשות, עוד רגע מתקלף. מוריד כיסוי קמוט, משנה צורה ודמות. משיל את הסחבות, לרגע משתתף, קורע מתיחות, שובר שתיקה צרוד. אף פעם לא יספיק לו המשפט הוא לא יודע איפה לשים את הנקודה. מנצנץ לרגע על נייר, חושף פאה לשמש כמו השמן שניגר, על פנים של מלך, שאף פעם לא יספיק לו המשפט.
|
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אהבתי את הכתוב ואהבתי את סגנון הכתיבה
אני עוד אחזור
תודה תודה תודה :)
אני לא כל כך הבנתי את עניין הכוכבים והאמת - אין לי כל כך עניין בהם בכל מקרה (אני לא כוכב נולד :).
ורוב הסיכויים שעיצבנתי מישהו :)
אל תשכח לחזור כי אני מעלה עוד שירים ותמונות לאתר.
אתה גם מוזמן לבקר באתר "במה חדשה" (כשהוא לא נופל) ולראות את שאר היצירות שלי.
שוב תודה.
אז מה, לי אין כוכבים לתת כרגע - ובאורח תמוה לך יש 0 כוכבים, אפילו שלפי המעט שיצא לי לקרוא, אפילו רק מתגובות שכתבת לאנשים, מגיעים לך די הרבה, כך שאני מניח שגם אתה הצלחת להרגיז מישהו עם ישירות כנה מידי וזכית להפגזה של אדומים.
אותי אישית כוכבים לכשעצמם לא מעניינים - אבל פוסטים כמו שלך ייבלעו פה סתם בלי כוכבים. וחבל. אז אשתדל מאוד לחזור ולתת לכשתתחדש האספקה.