כותרות TheMarker >
    ';

    יכול להיות שזה נגמר

    על המצב הדו-לאומי, ועל בכלל

    ארכיון

    איש העץ והפחמים

    0 תגובות   יום ראשון, 11/1/09, 18:34

    את הימים האחרונים ביליתי בבקתה קטנה במרכז אירופה. הבית נבנה בשנת 1944, וכמעט לא השתנה מאז. הבית משמש בקתת קיט, בעיקר בקיץ, ורוב ימות השנה אינו בשימוש. בבתים אחרים בכפר כבר יש אינטרנט פס רחב והסקה מרכזית. אבל כאן הזמן קפא באמצע שנות הארבעים. עדיין אין טלפון, מסיקים בקמין עצים ופחמים.

     

    אינני בטוח לגבי התקינות הפוליטית-סביבתית של הסקה בעץ. מחד, עץ ממקורות מתחדשים אינו מוסיף פחמן לאטמוספרה (שלא היה בה קודם לכן). מאידך, חברי מייקל, שערך מגזין סביבתי באוסטרליה, אמר לי כמה פעמים שהסקה בעץ מזיקה מאד, והוא עצמו יעדיף לנהוג בג'יפ לפני שיסיק בעץ. אני בטוח שהיו סיבות טובות לאמירה הזאת (מייקל אדם שקול ומנומק מאד). לרוע המזל בזמנו לא ביקשתי הסברים נוספים, וכעת אני במרכז אירופה בלי טלפון. מייקל לעומת זאת בנמיביה, באפריקה הדרומית, שם הוא מגדל ילדה קטנה ומנהל ארגון לעידוד הרכיבה באופניים, וגם בימים כתיקונם הוא עסוק וכמעט בלתי אפשרי לתפוס אותו לשיחה בסקייפ. בכל מקרה אין לי כל כך ברירה. בחוץ מינוס חמש מעלות וצריך לחמם איכשהו.

     

    הסקה בעץ זה כמובן כיף: האש, קולות הפצפוץ, החום וניחוח העשן. אבל זו גם התעסקות. במקרה שלי, לא צריך לחטוב עצים: אבל צריך לצאת החוצה בקור העז, לדשדש בשלג אל המוסך שם יש מצבור גדול של עצים, למלא סל ולחזור הביתה. כשרק קמים בבוקר, והבקתה קפואה, זה קשה במיוחד. להדליק את האש זה דווקא הכי קל: נייר, כמה זרדים ואצטרובל, והאש מתלקחת כמעט מיד. הרבה יותר קשה לתחזק את האש: לזכור להוסיף עצים בזמן, לנקות את האפר והגחלים כדי שהאש לא תחנק ותדעך. כשאני שוקע בקריאה או בכתיבה לשעה, ושוכח את האש, אני פותח את הקמין ומוצא כמה גחלים רוחשות, ושוב אני צריך להתחיל את האש כמעט מהתחלה.

     

    מפתיע כמה עץ צריך כדי להסיק בקתה קטנה. סל גדוש לא יספיק ליום שלם. בדרך כלל צריך סל וחצי או שניים של בולי עץ כדי להעביר אותנו בשלום (וגם כך אנחנו לובשים גטקעס ושני סוודרים). העץ מגיע מהיער הסמוך, וזהו עץ מת מעצים וענפים שנפלו. דהיינו, מקור אנרגיה מתחדש, כשר למהדרין. אבל בעלת הבית המליצה על הסקה בפחם בימים קרים. יש ערימת פחם במחסן, ומין מחתה מיוחדת שמשמשת להובלת הפחם והזנת הקמין. ("פחם?" התחלחל השכן שדיברנו איתו לפני כמה ימים, מהנדס תעופה, "מאיפה היא משיגה פחם בימינו?") אני קורא הרבה מאד על פחם בשנתיים האחרונות, אבל זאת הפעם הראשונה שאני משתמש בו באופן ישיר. כידוע פחם הוא "אויב עתיד המין האנושי" (כך לפי שר האנרגיה הממונה לממשל אובמה), אבל במקרה שלי הסקרנות גוברת על הטהרנות הפוליטית, והחלטתי לנסות להשתמש בחופניים פחמים. ראשית צריך לציין כמה זה שחור. כולנו זוכרים את סיפור חנה'לה ושמלת השבת: אכן קל מאד להתלכלך מפחם. בלי שהרגשתי שנגעתי בו בכלל ידיי נעשו שחורות לחלוטין. הפחמים שפיזרתי בקמין בערו לזמן רב בהרבה מהעץ היבש. פ', שבילתה בבקתה את חופשות ילדותה, זוכרת שפחם יעיל בהרבה מעצים: מספיק היה להזין את הקמין בבוקר ובערב. וכמה מוזר מראה הגחלים העגולות הבוהקות באפלה! כמו מעידן אחר. קשה לחשוב שעד לפני עשורים ספורים, כל אירופה הסיקה ובישלה בשימוש בפחמים, והם היו מצרך יסוד של כל משפחה.

     

    אני משווה את הווי הקמין וההסקה בעץ לחוויה היומיומית של הסקה מרכזית: לוחצים על כפתור, מסובבים מד עוצמה, קובעים את הטמפרטורה, והסיפור נגמר. הסקה בבלוני גז או מיכלי נפט דורשת הרבה פחות התעסקות, ודאי לא תחזוקה שוטפת מדי כמה דקות. אני, כאמור, לא הייתי צריך לחטוב את העצים ולהוביל אותם הביתה, אלא רק להביא עצים מהמחסן, להזין את האש ולוודא שלא תכבה. כשמדובר על כמה ימים, כל העסק מהנה ומעניין, חריגה מהשיגרה, ואני לא מתלונן  - (הרי אני התנדבתי לטפל באש: אני לא יודע אם זה האינסטינקט הגברי שלי או האובססיה שלי עם אנרגיה). אבל אם אלה היו החיים שלי, הייתי צריך לבלות חלק ניכר מזמני בסיפוק צרכי החימום של המשפחה, וזה היה בא, מן הסתם, על חשבון דברים אחרים. בחברה שבה מקור האנרגיה העיקרי היה עץ וזרדים, זה לא מפתיע אם רק למעט אנשים היה זמן לעסוק ביצירה, בהגות או באמנות. ובאותה מידה, זה לא מפתיע שחברה כזאת, שבה צרכי החיים הבסיסיים כרוכים בזמן ומאמץ ניכרים, תשעבד קבוצות שלמות (שחורים, נשים, אריסים, עניים) ותעביד אותן בפרך, כדי לפטור את האליטה מהמטלות הללו.

     

    זה גורם לי לחשוב שהמגמה של המאה האחרונה לכיוון שוויון, רווחה וחינוך לחלקים נרחבים יותר של האוכלוסיה בעולם המערבי, חבה חוב גדול לאנרגיה זמינה וקלה להשגה, בצורת פחם, ועל אחת כמה וכמה נפט וגז טבעי. לצד הנזק הסביבתי העצום שגרמו, מקורות האנרגיה האלה איפשרו לאנשים תנועה ביותר ממובן אחד. במובנים מסוימים פחם ונפט הם המצע שעליהם התפתח העיור והדמוקרטיזציה. הטיעון הזה הוא הרבה יותר פשטני ממה שהייתי רוצה לכתוב, אבל הפוסט הזה ממילא ארוך מדי, וגם נדמה לי שצריך להוסיף עוד קיסם למדורה. אגיד רק דבר אחד. כמו שכתבתי פה לא פעם, מקורות האנרגיה המדהימים שבזכותם שגשגה החברה המערבית הם סופיים, הם עתידים להתדלדל, אולי אפילו בעתיד הקרוב מאד. אם הייתי צריך תזכורת כזאת, חמשת הימים בבקתה הבהירו לי ש"חזרה אחרונית" לשיטות ההסקה של שלושה או שישה דורות אחורה אינה הפתרון: זה יכול להיות פתרון הישרדות אישי, אבל לא חברתי. לטווח רחוק, תשתית רחבה של אנרגיה מתחדשת חיונית כדי לשמור על חברה שמאפשרת ניידות חברתית, רווחה וחינוך.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      poes
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות