דברים שרציתי לספר ליוהאן
יוהאן היקר - אלוהים הרי נמצא בפרטים הקטנים. אתה יושב שם ורואה הכל. בוחן, רושם הערות בפנקס, מתייעץ אם צריך, ואז נעמד ומניף את האצבע.
רציתי לבקש ממך רק דבר אחד קטן: שפעם בכמה זמן, תשלח סימן. אות מאלוהים. שאתה קורא, מתעניין, מפנים. אני אדאג כבר להעביר את זה הלאה.
(בלוג זה פונה לכל מי שאינם הולנדים - באשר הם).
פוסטים פופולאריים
-
Getting Better
31/7/07 | 1522 צפיות
-
טוקינג באוט מיי ג\'נרעיישאן
22/10/09 | 760 צפיות
-
You Give A Little Love
19/9/07 | 1196 צפיות
-
The only living boy in new york / חֲרָטָה
9/8/07 | 1368 צפיות
-
פשוט תגידו לא...
10/6/07 | 2016 צפיות
-
היום בו הבנתי שהתבגרתי...
19/6/07 | 1418 צפיות
פוסטים אחרונים
- טוקינג באוט מיי ג\'נרעיישאן 22/10/09
- You Give A Little Love 19/9/07
- Wise Up 31/8/07
- The only living boy in new york / חֲרָטָה 9/8/07
- Getting Better 31/7/07
- בחלומי חזרתי לבית הספר התיכון / Teenage wasteland 22/7/07
במלחמה כמו במלחמה...
יוהאן בוחן כליות ולב, האם אני טועה, או שמא באמת כולם מטומטמים?
עליתי היום לאוטובוס. על קו 25 הישן והלא ממש טוב, כולי רינה דיצה ושאר מרעין בישין. נשאתי עמי שיר, מה זה שיר? אומה שלמה יכלתי לסחוב על הגב. אבן גבירול מעולם לא נראה חי יותר, הסובל לא נראה ממש סובל, משמרת הבוקר בקרנף מתחילה לדרבק, קבצנים מרוחים נפגשים לשיחת חולין של איך היה הלילה, ואני - מבסוט. עת הדלתות נסגרו מאחוריי ופניתי אל הנהג, הלה העיף בי מבט מוזר, כמו מתחרט על הבחירה במקצוע. נהג מונית יכול לבחור שלא לעצור ולהעלות אותך, או כן לעצור מטר אחריך לאיזו פצצה עם שרירי חזה יותר מפותחים משלך. לנהגי דן אין בחירה, או שהיא מוגבלת. לא נתתי למבט של הבחור המתוסכל לפגום במצב רוחי. אני כאן, ואני כאן בשביל להישאר. הגרסה הסטרייטית של 'אני ניצחתי' של דנה אינטרנשיונל. התקדמתי אחרי הניקוב והנה כשאני פונה למסדרון העמודים הצהובים, פרצופים נבוכים ומציצים נגלים אלי. האוטובוס היה עמוס. עם זה אני יכול לחיות. לא עם זה שכולם מסתכלים עלי. לא ככה. התחלתי ללכת במסדרון. זקנה אחת נועצת בי מבטים חודרניים שהזכירו לי ציפורן, אחות צבאית וצרחות איומות בטירונות. בהיתי בה בחזרה לשתי שניות ועברתי הלאה. מאחוריה ישבה זקנה אחרת, משודרגת. יותר רצינית. היא יכלה להמיס אותי במבט שלה, ולא מתוך חיבה. גם לה לא נשארתי חייב והסתכלתי עמוק עמוק חזרה. אני לא אכנע לקרב עיניים. שנים של קרבות עיניים חישלו אותי להיות ילד קשוח במלחמות מסוג זה, אבל אין ספק שהשאירו צלקות של תוכן ריק וזליגת שכל החוצה. המשודרגת הסיטה מבטה. ניצחון מוחץ. הלאה. ממולה ישבה זקנה עם פיליפינית שכנראה בהתה במתרחש. היא הבינה שאין לה סיכוי. לא נגדי, לא היום. מיד הצמידה את תיקה לבטנה והרכינה ראש. לא יכלתי שלא לתהות - מה קורה כאן? זה האוטובוס שלי. האיזור שלי. אם הייתי היספני, היה מותר לי להוציא עוזי ולרסס את כולם, רק שלא ייסתכלו עלי ככה. הגעתי למתחם של הצעירים (מה לעשות - הזקנים לוקחים בהתחלת האוטובוס). נעמדתי לצד צעירה מסמינר הקיבוצים. ראיתי שהיא מסתובבת ושומרת מרחק. "אולי הדיאודורנט הזה מקולקל?" חשבתי. בצעד מחושב ומדוד הסנפתי הרחה חפוזה במעלה חולצתי. שום דבר חריג. לא אומר שזה נורמלי, אבל אם אותי, ממרחק כזה, זה לא הרג - מי הם שייעשו פרצופים. הצעירה לפתע החלה לצעוד לעבר הנהג. "היא עומדת לרדת?" חשבתי לתומי? שלילי חזק. היא נשארה צמודה לדלת הכניסה לכל אורך הנסיעה. ססאמממק. עוד שניה קופצים עלי פה כולם. בחור עם סנדלי שורש, שנראה לי כמו יוצא איזו יחידה שם עלי עין. לא הפסיק לבחון. מלחמות עיניים דרך עדשות מושחרות זה כבר לא אותו דבר. הרגשתי כבר לא בנוח. עוד גברת מבוגרת שעמדה מטר ממני, בחרה לעשות את כל הדרך עד לקצה האוטובוס, בין הילדים המעצבנים של אליאנס, שציחקקו ביניהם, אגב הגנבת מבטים מבוהלים לעברי. לפני הקניון כבר היה סביבי אי של מושבים פנויים, כשבסוף האוטובוס עומדים אנשים אחד על השני. אני לא אתן להם לשבור אותי. התיישבתי לי לבד. הנסיעה ארכה רבע שעה. לי זה נראה כמו נצח. רק שנגיע ואני אוכל לברוח מבית המשוגעים הזה. הרגיש לי כמו ביקור בקציעות, או בעיירה שכוחה בתיקים באפלה. כשהגענו לתחנה פרצתי החוצה, והתחלתי פוסע בצעדי ענק הרחק מהמפלצת המעשנת, מביט לאחור ומזהה זוגות עיניים מציצות דרך החלונות, ומרגיש איך כולם מדברים רק עליי.
הבנתי אתכם. הבנתי את כולכם. יש כלל ויש יוצא מן הכלל. יש להגזים ויש לעבור את הגבול. אבל אני אדם עם עקרונות. ואותי לא מקפלים. החלטה שלי זו החלטה, ואוטובוסים שלמים של אנשים מבוהלים לא יזיזו אותי מילימטר ממנה, לא ימינה ולא שמאלה: א נ י ל א מ ת ג ל ח!
עד שהרצל, בנימין זאב, בכבודו ובעצמו, יבוא ויבקש ממני יפה. או עד שייגמרו לי המבחנים. ככה זה - במלחמה, כמו במלחמה. |
תגובות אחרונות
-
אוסטרליה
בתגובה על טוקינג באוט מיי ג\'נרעיישאן
-
sweetness
בתגובה על You Give A Little Love
-
arieli0701
בתגובה על אני וגופי
-
עפיפית
בתגובה על החיים ש'ך בגבס
-
המובן מאליו
בתגובה על Little Wing
-
שמוליק פרי
בתגובה על Wise Up
תגובות (20)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אויש. אני מהעדה (חצי ) ועד עכשיו הייתי בטוח שקובה סלק זה הקובה האדומה...
אני פונה מכאן אל כל העוסקים במלאכה - שפכו אור על התעלומה: מי היא קובת הסלק?
(טוב, אולי זה לא המקום)
אני דווקא יותר בקטע של קובה סלק. גם סגול. גם עסיסי.
בתי העלמין של בגדד מלאים באנשים. נקודה.
פוסט מצוין !!
פלייייייייייז תתגלח ותוציא כבר ספר.
טוב לראות בנאדם אחד נורמלי שאפשר להזדהות איתו!!!
לפני כמה שנים הזקן שלי היה בשיאו (זה היה בתקופה שרציתי להתנסות...)
ובנסיעה באוטובוס בראשון, מישהי באמת ירדה מהאוטובוס בגללי ועלתה על זה שאחריו. אבל אז זו באמת היתה תקופה של פיגועים. אני הייתי עושה את אותו הדבר במקומה...
חוץ ממני כמובן...
ולמעשיה הדומה שלי:
לפני כשנה עליתי על קו 37 מהדר למרכז הכרמל.
מי שמכיר אותי יודע שאני נראה באופן כללי נראה קצת חשוד אבל אני אתאר לכם איך הייתי באותו יום- שפם, מזודה ענקית של הקאנון ביד אחת וספר מוסיקה בערבית ביד השניה.
איך שאני עולה, הזקנה שלידי בורחת למקום אחר.עם בעתה בעיניה. לא התייחסתי והמשכתי לקרוא בספר.
איך שאני יורד מהאוטובוס, שתי ניידות שעקבו אחריו עוצרות בחריקה לידי וארבעה שוטרים תופסים אותי....
מסתבר שהבת זונה צלצלה למשטרה ואמרה שיש מחבל באוטובוס!
הכי עצבן אותי שזה נובע מבורות וגזענות- לא כל מי שקורא בערבית הוא מחבל! ולחשוב שזו שפה רשמית במדינה...
בתי העלמין של בגדד מלאים באנשים שקראו לי קובה (אדומה)
רב תודות!!!
קוב היקר, אתה לא טועה.
כולם באמת מטומטמים.
שלך בסגידה,
ט'.
קובה (אפשר לקרוא לך קובה?),
חזרתי לתת לך כוכב... ירוק...
מה אומרים?
לא... היית צריך לראות אותי עכשיו!
קראתי את הפוסט הזה בלי למצמץ לדעתי
(ויש לי הרגשה שנראיתי כמו הילדים האלה שמתהפנטים
על מישהו שמספר להם סיפור,עם פה פתוח ומבט מזוגג כזה...!?)!
מעולה. מעולה לגמרי!
היה שווה הביקור אצלך
(מקווה שיש לי שי צנוע להשאיר בעוזבי).
פראיירים.
שיידחבו.
אני - רק נדחב.
אצלי זה חוק, אני לא מתחיל את היום בלי להידחב לאנשהו או למישהו.
אין מה לעשות. אצלנו בצפון הישן זה ספירה אחרת. אנשים מזיעים עליך ואתה מתחנן לעוד.
דיברתי על זה קצת בספר השני שלי - "איך לעשות את המיליון השני ולחיות כדי לספר על זה".
נסה לעלות על קו 25 הלז בשעות הבוקר, בתחילת המסלול, באזור בת-ים יפו. תאמין לי, אף אחד לא יסתכל עליך. כולם עסוקים בלמצוא חריץ אוויר לנשימה בין כל הגופות המיוזעים שנדחבים עליהם. על מקום לעמוד אין בכלל מה לדבר.
צרות של עשירים.
"If you read- don't judge"
אני איתך..
לא מסוגלת...
זה באג אצלי.
וואי
אדום! אדום! תני אדום!!!
רק בשביל לראות אחד כזה
תודה לך אחי (אקי...)
אבל כמו שקורט קוביין ציטט, זה שאתה פראנואיד זה לא אומר שלא באמת רודפים אחריך.
קוב, יא חתיך הורס ומזוקן...
חולה על הכתיבה שלך. איזה תיאורים... כמעט הרגשתי כמו נוסעת בקו 25 (מה זה קו 25, לעזאזל? אני נוסעת רק בקו 5...)
ואין לי כוכב בשבילך. מקווה שהמלאי יתחדש בערב. איזו תחושה חסרת אונים זו להיות בלי כוכבים ירוקים. אני יכולה לבדוק אם יש לי אדומים...
אתה גאון.
אני ממש אוהב את הכתיבה שלך.
בעולם האמיתי יש שם לזה שבן אדם בטוח שכולם מסתכלים רק עליו, אבל בנינו - מה הם מבינים?..