" איציק? מה קרה? " רחל ידעה שאיציק אף פעם לא מתקשר בשעות העבודה. בטנה התהפכה מהפחד... " כלום יפה שלי מה שלומך?" שאל איציק בטון מרגיע הוא כל כך אהב אותה היא הייתה תמצית חייו. " הכל..טוב למה ? מה קרה איציק?" רחל לא השתכנעה עדיין.. " כלום בובה.סתם ..התגעגעתי ..ורציתי לשאול מתי בפעם האחרונה אמרתי לך שאני אוהב אותך?" " אף פעם לא אמרת" התלוצצה רחל ככה הסיפור שלהם התחיל.. היא אהבה את השיגרה הזו. " אז אני טמבל! אני אוהב אותך!" צחק איציק ושוב עברה בו תחושה שצופים בו הוא הביט לצדדים..וכלום " כמה?!" שאלה בהתגרות רחל והתשובה לא איחרה לבוא כרגיל. " עד אין סוף ובחזרה" צחוקה המתגלגל של רחל הדהד בפון ואיציק המשיך להציץ מסביבו. " אני אוהבת אותך גבר חזק שלי שמור על עצמך" ענתה רחל. " להת' יפה שלי " " להת' בבית" רחל ניתקה את הפון ואיציק הביט בתמונתה אשר בפון וחייך הוא היה מאוהב בה גם אחרי 7 שנות נישואין כאילו כמו ביום הראשון..הוא זכה הוא ידע..יד אחזה בכתפו והוא הסתובב בבהלה וראה את ליטל מביטה בו בשתיקה ואמרה. " איתן אמר שהקופסה אצלך..אולי כדאי שאקנה לעצמי קופסת סיגריות במקום לשונרר אותו" " אז את לא מכירה את איתן.." " לא . אני לא" ענתה בלקוניות ליטל היה במבטים של איתן מידיי פעם חמלה מידיי פעם שינאה והיא רצתה לברר למה והכתובת היה איציק והיא ידעה את זה והיא ידעה שאיציק גם לא יספר לה. הם היו נאמנים אחד לשני ראו את זה באופן התנהלותם.אבל היא הייתה חייבת לדעת. " למה איתן שונא אותי?" שאלה באופן ישיר שהפליא את איציק.הוא היה רגיל לנשים אחרות..עדינות " הוא לא" ענה בלקוניות זהה איציק. " גם אם היית יודע לא היית מספר לי נכון?!" ענתה שאלה ליטל ולא ציפתה לתשובה. " לא" תשובה קצרה ומאוד החלטית וליטל הניחה לזה למה בכלל איכפת לה? חשבה לעצמה. היא נלחמה בשערה להפוך אותו שוב לפעת מסודרת והתייאשה לאחר מספר שניות ואז החליטה לעשות צמה היא לא הביטה באיציק והלכה לקיוסק לקנות קופסת סיגריות אבל נזכרה שאין לה כסף כי הארנק והתיק במשרד היא קיללה מתחת לאף והסתובבה הייתה לה תחושה שמישהו מאחוריה מביט בה. היא הסתובבה וראתה את איתן עם שטר של 50 ש"ח ביד. היא שנאה להרגיש חסרת אונים ויותר מזה נזקקת לעזרה. היא הביטה בו עינייה אפורות כהות מביטה בו בריכוז ומנסה לתהות בקנקנו והוא לא מוציא מילה רק מביט בה חזרה. " קני לך סיגריות ונחזור. תחזירי לי כשנהיה במשרד..ככה ...תרגישי רגועה יותר" היא שנאה שהוא יודע מה היא מרגישה הוא רק הביט בה לא מוסיף ידו מושיטה לה את השטר. ליטל לקחה את השטר מידו וקנתה מרלבורו אדום והחזירה לו ת'עודף. הוא חייך היה לו חיוך מקסים כזה שמאיר את עיניו החומות באור שובב " בוא נחזור" היא לא אהבה את האינטימיות שהרגע יצר ונראה שאותו זה בכלל לא הטריד. ללא מילים נכנסו לבית החולים והלכו לחדר התאוששות. " אבא? אבא פתח עיניים זו אני...ליטל..אבא פתח עיניים אני צריכה אותך ער" ביקשה בלחש ליטל. אביה פקח זוג עיניים יפיפיות דומות לשל ליטל הייתה בהן חולשה שמעולם לא ראתה בעיניו של אביה. " איפה אני?" שאל באיטיות מרובה משה את ליטל והביט סביב בתהייה. " אוחחחחחחחח אבא אתה בחדר התאוששות אתה זוכר מה קרה לך?נאנחה ליטל והחלה מנשקת את ידיו ופניו של אביה והדמעות נפלו להן מבלי שתרגיש כאילו כל המתח שהצטבר נפרץ לסכר בלתי ניתן לשליטה. " כן..כן מישהו פרץ לבית.. ניסתי ..הוא..הוא אמר.." הוא עצם את עיניו ושקע שוב בתרדמה. ליטל בכתה בקול רם לא הזיז לה מי שומע או רואה ואיתן הרגיש שהגיע הרגע שיעלם שוב. הוא היה גאה בה היא ידעה לתשאל היא הייתה ממוקדת גם בזמן לחץ נפשי ורגשי. הוא חייך לנוכח התגובה שלו ..גאה ..בה..אני טיפש ליטל יצאה מחדר ההתאוששות וזוג בריונים התקרב אליה היא בחנה אותם מלמטה עד למעלה הם היו מצויידים באקדח בצד המכנס מבטו של איתן הצטמצם והוא גונן על ליטל בגופו מבלי לשים לב... איציק התקרב גם בשקט מהצד מאחוריהם מבלי שיבחינו בו בכלל.. " ליטל? את זימנת אותנו" ליטל חייכה חיוך מאושר ואמרה: " חברת השמירה אדם רושמן?" היא אהבה מה שראתה עכשיו אביה בטוח. עכשיו היא רגועה " כן. אני עוזי ליכטמן וזה יריב גרוסמן" הוא הציג את עצמו ואת השותף שלו. " תראו לי מסמכים ואת הפקס העתק ששלחתי לכם ות.ז" איתן נשען על הקיר של הבית חולים וחייך איציק גם הוא התקרב לאיתן ואמר: " עם אחת כזו לא מתעסקים" וצחק איתן רק הינהן בראשו וחייך הוא היה מרוצה ממנה. מאוד מרוצה! יריב ועוזי הוציאו מסמכים והראו לה והיא הראתה להם את אביה ואמרה להם מה היא מצפה שיעשו היא לא דיברה על כסף וגם הם לא הכל היה כבר סגור במשרד של אדם רושמן. עוזי היה מהופנט ממנה. היא יפה זה בונוס שלא כל יום איש שמירה זוכה לו. הוא רצה לשמור עליה היא נראתה עייפה. והיה ברור שהיא מכורה לאביה הוא ידע שפורץ חדר לביתו של אביה ומצבו קריטי זהו. הוא רצה לדעת הכל.הוא רצה אותה והוא הרגיש שיש משהו לא סגור בינה לבין השוטר שהגן עליה בגופו.הוא ידע הכל במהרה הוא רגיל לתחקר היא הביטה בו לרגע ואמרה: " עוזי אתה איתי או שהספקת לנתח הכל?" הייתה דו משמעות במה שאמרה והוא ידע שהיא יודעת. וחייך. " כן ליטל תהיי רגועה אביך בידיים טובות..מתי מעבירים אותו מחלקה?" שאל " עוד שעה.. בערך אל תעזבו אותו לשנייה. " אמרה וקולה רעד. " אין מצב... ליטל רוצה לספר לי עוד משהו?" " לא..לא כרגע..אבל אף אחד לא נכנס לחדרו של אבי בלי תעודת רופא /אחות מובן?!" אמרה והדגישה. " כן גברתי" הדרך לליבה של ליטל יהיה דרך אביה הוא ידע את זה והוא ינצל את זה לטובתו כך חשב. הוא לא שם לב שליטל נעלמה הוא היה שקוע במחשבות ואז ראה אותה מנשקת את אביה ויוצאת מהחדר. " איתן ואיציק בואו נזוז לקפה ..חבל על הזמן עכשיו אני רגועה ואני צריכה פרטים ומהר" איתן חייך הוא לא ידע מי השוטר כבר היא או הם. אבל היה ברור שהיא תדע גם לנהל צוות של 100 איש ללא בעיות כנראה העבר הצבאי שלה..מ"פ יחידת לוחמים חיל רגלים.הוא חייך הצבא נשאר איתך כל החיים גם באזרחי. זה היה ברור שגברים לא מפחידים אותה אולי רגשות כן גברים לא. היא הרגישה בבית. הם הלכו אחריה מחייכים ככבשים לפני הטבח. איתן הביט ברגליה הארוכות והרזות ותהה ..אישה בעולם של גברים. הם התיישבו באחת הפינות וליטל הזמינה 3 קפה שחור ללא סוכר בלי חלב מבלי לשאול מה הם רוצים או לא הזמינה קוראסונים עם שוקולד והמבט המחייך שנתנה למלצרית נעלם ברגע שהביטה בהם ואמרה: " אז מה הסיפור ואני רוצה לדעת את כל הפרטים ואל תפספסו כלום.. כל פרט חשוב" איציק התרווח בכיסא והמתין שאיתן ידבר אבל איתן שתק ורק הצית סיגריה ברוגע. " התקיפה של אבי לא הייתה מקרית נכון? זה היה מכוון זה אותו אדם ששלח לי את האיום מי הוא" " לא וכן ואנחנו לא יודעים " ענה איתן הוא ידע שהוא נגרר לתוך משהו שהוא עדיין לא מוכן לו ריגשית. ולמרות שהמפקד שלו רצה שהוא ינהל את החקירה הוא היסס.. מה לחשוף בפניי ליטל בכל אופן מדובר באישה צעירה .. הוא הביט באיציק וראה מבט של " ספר לה אחי זה בסדר" " אז מה אתם כן יודעים?!" שאלה בכעס ליטל " מדובר ברוצח סידרתי את לא הראשונה אבל הייתה הפוגה של שנה שבה האיש הזה נעלם מעל פניי האדמה ועכשיו חזר..אביך הוא הקורבן הראשון שמצליח לשרוד וגם לפגוע בו. ואזרח נותן תיאור חיצוני של אדם שייתכן ויצא מזירת הפשע בשעה שאביך נאבק על חייו זה הדבר היחיד שיש לנו עליו למעט פרופיל פסיכולוגי מהתחנה.." איתן הביט בה היא לא הייתה בהלם היא הייתה מוכנה לגרוע מכל אבל היא לא אהבה את מה ששמעה..מעט מידיי עובדות .היא אהבה לדעת נגד מי מתמודדים. ובסיפור הזה היו חורים ..חורים שיכולים להיות לרעתם בכדיי שיוכלו לתפוס אותו... איתן המשיך והיא הקשיבה. " הפרופיל הפסיכולוגי של הרוצח הוא 180 בערך..לבן.. חזק אדם שעבר התעללות בילדותו מאם..חי ככול הנראה עם אימו. עובד בעבודות מזדמנות... הוא בוחר את הנשים שלו לאחר שצפה בהן במשך שבועיים והכיר את התנהלותן. יש לו עבר צבאי של קרבי...ככול הנראה נזרק מהצבא עקב בעיית התנהגות ומשמעת. הוא מקצועי בפגיעות שלו בנשים אינו משאיר טביעת אצבעות אינו אונס אותן. הוא אינו יוצר קשר עם הקורבנות למעט ההודעה במחשב ובפון..וגם פה לא היה לנו מזל.. הנשים נקשרות בידיהן וברגליהן שערן נגזז.. להמשיך? את מסוגלת להמשיך לשמוע?" שאל בהבנה איתן את ליטל שהחווירה מעט. " כן..תמשיך" ענתה ליטל ופניה לא מסגירות כלום אבל קולה רעד מעט. השיער שלי חשבה לעצמה.. " הוא צורב את גופן באיזור החזה עם חותמת .. במילה "שטן"..הן מתות מחנק באיזור הצוואר..הוא מחושב גם בזמן רציחתן ואינו מתרשל..אין סימני עור בציפורניהן של הקורבנות או שיער והניתוח הפתלוגי מגלה שהן סוממו ככל הנראה בסם המשתק את גופן בשם.." " כמה נשים מתו?" קטעה אותו ליטל. " 6 כולל אישתי ז"ל" הוא הצליח לזעזע אותה..היא הניחה את ידה על פיה ואישוניה התרחבו בהלם. " אני מצטערת ..תנחומיי לא ידעתי.. אבל ..איך הוא הגיע אליה? למה ? התקרבת אליו יותר מידיי?" השאלות נורו אחת אחריי השנייה ליטל הייתה חייבת לדעת..עם כל הצער היא הפיתיון.. " הוא מצא אותה דרכי..סוג של נקמה וכן אבל לא מספיק בכדיי לעצור אותו מלרצוח את אישתי" " אתה לא אשם איתן.. אתה .." אמר איציק בעידוד אבל איתן קטע אותו ואמר: " זה לא עזר לה ..היא איננה" הוא התרומם ויצא מהחדר הדמעות הציפו את עיניו והוא לא יכל לשבת יותר בבית קפה שבבית החולים הוא היה זקוק לאוויר .. הוא הציץ בשעון השעה כבר 13 בצהריים..הזמן טס. " ה' תן לי לתפוס אותו..תן לנשמתה של אישתי לנוח סוף סוף..אל תגבה קורבן נוסף." התפלל איתן בשקט. משהו גרם למבטו להביט ברופא שעמד מרחוק עם סיגריה בפה איתן התחיל לצעוד לכיוון שלו אבל זו הייתה כניסה אחרת והרופא היה במרחק 400 מטרים ממנו הרופא מעך את הסיגריה ונכנס לבית החולים ואיתן רץ לכניסה השנייה אבל הוא לא הצליח לזהות את הרופא בין כל הרופאים שהיו שם..מחלקה קרדיולוגית... אוליי רק נדמה לו אבל הרופא הזה הביט בו ישירות והתחושה של איתן הייתה שמשהו מסריח פה אולי זה הבן זונה מחופש הוא חייב להזהיר את ליטל ואת עוזי ויריב..הוא רץ בחזרה וחייג את המספר של איציק איציק ענה ושמע את איתן מתנשם ולא הבין כלום בנתיים הגיע איתן לבית קפה ואמר בקול עצבני.. " השומרים של משה... רוץ" איציק לא חיכה להסבר נוסף וכך גם ליטל כולם רצו לחדר התאוששות אבל לא היה זכר למשה איתן פגש אחות ושאל: " איפה הפציינט שהיה פה עד לפני חצי שעה?" הוא התנשם יותר מידיי סיגריות ..האטו אותו. " בטיפול נמרץ " ענתה האחות מבוהלת " קומה 2 כניסה א דרום" שלושתם רצו למעלית ליטל תפסה את עוזי ואמרה: " הוא פה...הוא פה אבא שלי..תשמור עליו" צעקה ליטל לעוזי מתנשמת.יותר מידיי סיגריות חשבה לעצמה " אבא שלך בסדר בטיפול נמרץ אני ליידו אף רופא לא נוגע בו בלי אישור של מנהל המחלקה אל תדאגי" ליטל נשמה לרווחה וסגרה את הפון המעלית נפתחה והיא התכוונה לספר לאיתן מה אמר עוזי כשרופא נכנס גם הוא למעלית איתם למעלית..היא החליטה לשתוק והמתינה שיצא ..המעלית זחלה וזה נתן לליטל זמן לצפות בו מהצד ..היא זכרה את הפנים במעומעם..היא ראתה אותן היכן שהוא..אבל לא זכרה איפה..היא ניערה את ראשה בטח פה בבית חולים הארור..בטח זו הסיבה... איתן סידר את נשימותיו ושתק הוא לא הבין למה ליטל שותקת אולי היא מנסה לסדר את נשימותיה גם..לא קל לרוץ עם עקבים 11 ס"מ.... הרופא יצא בקומה מתחת וליטל אמרה.. " אבא שלי בסדר ..עוזי צמוד לו כמו כפפת גומי ליד" " יופי" ענה איתן " מה גרם לך להלחץ ככה?!" " תחושה" ולא הוסיף.. אבל ליטל ידעה שיש עוד משהו שהוא לא מספר לה..היא תוציא את זה ממנו... המשך יבוא.... |