קריאייטיב בלוג גדעון עמיחי
אם אתה לא יכול לחזות את העתיד,
עדיף שתהיה גמיש.
פוסטים פופולאריים
-
הסיפור שמעולם לא סופר
8/6/07 | 3761 צפיות
-
לגעת ברוח עם יואב גינאי
30/6/07 | 4292 צפיות
-
השנייה של סיינפלד וגייטס
12/9/08 | 1357 צפיות
-
טיפ קריאטיבי # 15
7/2/09 | 1458 צפיות
-
טיפ קריאטיבי #9
30/12/08 | 1138 צפיות
-
היה לנו מורה ומתווה דרך משכמו ומעלה: אליעזר בן יהודה.
7/5/08 | 3193 צפיות
פוסטים אחרונים
- הרצפה רעדה 25/4/11
- אמא 19/4/11
- מינימליזם 9/4/11
- האצילות מחייבת 6/3/11
- תערוכת החוצות הגדולה בישראל 19/2/11
- The key is innovation 11/2/11
טיפ קריאטיבי #12
מה עשית כדי להגשים אותו? כלום? אני לא מאמין. מה? באמת כלום? אה, הבנתי, למה חשבת שאין לך את זה? לא ניסית אפילו, ולמרות זאת, חשבת שאין לך את זה? למה לא ניסית? למה חשבת שאין סיכוי? העדפת לבזבז כל כך הרבה שנים על משהו אחר ואפילו לא לנסות? ועכשיו, בא לך לנסות עכשיו? לא, לא השתגעתי, אני באמת שואל. למה לא עכשיו? לא, אין לזה גיל. למה להתחמק? מי יגיד מה? מה אכפת לך מה יגידו? ומי יגיד? אהה אוקי. אז מה אם יגידו? וזה באמת מזיז לך? ומה אם למרות הכול, זה יצליח? לא אני לא צוחק, ואם זה באמת יצליח? תמיד יש לך חיוך כזה? ועיניים בורקות? אז מתי? כן, מחר בבוקר. למה לא?
מוגש באהבה לכל אלו שעדיין ממתינים על הגדר ולא מנסים להגשים את החלום.
בתמונה, תיק העבודות למבחני הכניסה ל"בצלאל", החלום שלי בשנת 1986
|
תגובות אחרונות
-
יערהשרון0
בתגובה על עיצוב
-
ענבל ר נקש
בתגובה על אמא
-
מלאכי עליון
בתגובה על
-
MatanKnobler
בתגובה על 100 דרכים איך להיות יותר קריאטיבי בשנה החדשה
-
ענבל ר נקש
בתגובה על הרצפה רעדה
-
גדעון עמיחי
בתגובה על האצילות מחייבת
תגובות (47)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מעת לעת החלומות שלנו משתנים
לפעמים יש להגשימם
לפעמים לא
בגיל 5 רציתי להיות בלרינה
חייתי בלט עד גיל 18 והבנתי שפרימה בלרינה כבר לא תצא ממני,
בגיל 18 רציתי ללמוד בבצלאל, גם את הציור חייתי כמה שנים טובות, ובכל בסוף בכלל
הלכתי להגשים איזה חלום על קריירת הייטק.
היום,
אני
גם רקדנית,
גם קריירת הייטק
וגם תולה ציורים שלי על הקירות.
ואם היו שואלים אותי,
מה החלומות שלך, האם הגשמת אותם,
באינסטינקט הייתי אומרת
לא , לא הגשמתי..
פוסט יפה *
תודה.
*
זהו יקירתי, שאין מעבר ליכולת.
יש רצון, רצון, רצון!!
ואז השמים הם הגבול וגם אותם אפשר לחצות..
מאמצת בחום.
ממחר בבוקר, או יותר טוב מראשון בבוקר.
תודה.
לא ברק בעיניים.
מנהיג.
ברור
תסבירי את
נראה לי שלא תהייה לך בעיה
זה המינימום
נגעת. מאוד. תודה!
כשיהיה לי זמן, כשהילדים יגדלו
כשתבוא המוזה, כשיהיה לי כוח
ואז מחכים להם מלא חלומות במגירה
אין דבר כזה כש...
הזמן הוא עכשיו :-)
אחד שמשתדל
נתת מוטיבציה לעוד
זה תיק העבודות מאז, וזה היה החלום אז
אבל את צודקת
מחפש עכשיו חלומות חדשים (-:
אין אבל
הפנמתי. תודה
רק שלא יגלוש
צעירה מכפי גילך
הלוואי
זה לא במקרה יוניסקסזהירות
כל אחד ואחת יכולים לקחת לאן שהם מבינים.
תודה!
אכן
משתלמת
כשהטיפ אחלה, הכול אחלה
הרצון שלך לדרבון אחרים לעשייה והדרך שבה אתה עושה זאת בפוסטים ראויים להערכה רבה בעיניי !
פה ישר ולעניין - לא פרומו חח
יש מחיר לרצון ללכת אחרי חלום ולא בשנות העשרים- מי כמוני יודעת אחרי שנה של לעזוב הכל למען הצלת החוף שלי שהוביל לחלום שגיליתי שפשוט שילב שלי הכל ביחד - מדהים!
כשאתה עושה משהו מהלב ורואה שגם יש לך חשיבה על משהו שלא עשו אותו קודם בחשיבה הזו זה מוביל קדימה
כשאין לך משאבים ואת כל הידע להמשיך לשלב הבא כי אין לך הכשרה מקצועית אלא פשוט מן סוג של ראייה אחרת שיוצרת מציאות - אתה נתקע וזה יוצר בלבול והפחדים קיימים שם לצד האומץ .
מי שחולם בכזו רמה יש בו מן הילד הניצחי שלא ממש רוצה גם אולי להיות גדול .
ברק בעיניים כתבת לא? זה מאפיין ילדים ,להם יש את הברק הזה חחח
תודה רבה פוסט מצויין
כתבת את זה לי?
תודה.
היי גדעון באת לי בזמן כמעט קפצתי מהחלון ובסוף קפצתי רק מהגדר:)
מזדהה הכי רחוק שאפשר עם הטיפ החלומי הזה וממש כמו איקאה לוקחת את החלום הזה איתי הביתה
אני בת 30 וכול חיי עשיתי רק מה שציפו ממני אבל לא עוד
החלטתי להגשים את חלום חיי וללמוד קופי ב ACC
אני יודעת שיש אנשים שחושבים שגורילה שדדה לי את השפיות לך
תסביר להם שכול מה שאני רוצה זה דווקא פרסום גרילה
תודה למילים אקפוץ לבקר מדי פעם
לימור
גדעון, איזה מזל שניסית !*
או כמו שאמרו חכמים : " תנסה מקסימום זה יצליח "
וזו התגובה השנייה, ולשם שינוי אני מרשה לעצמי להיות קצת רצינית,
כי הנושא הזה הוא נושא חשוב לדיון, והפוסט, קצת מדי אופטימי.
מה החלום שלך? (נו, זה לא ממש חשוב, זה פוסט כלל עולמי)
מה עשית כדי להגשים אותו? (מה, חייבים לספר???)
כלום? (לא כלום, אבל גם לא יותר מדי)
אני לא מאמין. מה? (כן, כן...תאמין)
באמת כלום? (נו, בסדר, תקרא לזה כלום...)
אה, הבנתי, למה חשבת שאין לך את זה? (כי ככה בא לי לחשוב...)
לא ניסית אפילו, ולמרות זאת, חשבת שאין לך את זה? (מה, זה כ"כ מוזר???)
למה לא ניסית? (כי זה מסובך)
למה חשבת שאין סיכוי? (כי ככה אמרו לי)
העדפת לבזבז כל כך הרבה שנים על משהו אחר ואפילו לא לנסות? (העדפתי? אילוצי החיים).
ועכשיו, בא לך לנסות עכשיו? (אוף...מאד. לגמרי).
לא, לא השתגעתי, אני באמת שואל. למה לא עכשיו? (תכף אני אסביר לך, שנייה...)
לא, אין לזה גיל. למה להתחמק? (יש לזה גיל, ככה אמרו לי).
מי יגיד מה? (לא רלוונטי)
מה אכפת לך מה יגידו? (ממש לא אכפת לי).
אהה אוקיי. אז מה אם יגידו? (שיגידו, אף פעם לא ממש היה לי אכפת).
וזה באמת מזיז לך? (חחח, ממש ממש לא)
ומה אם למרות הכל, זה יצליח? (נו, באמת...)
לא אני לא צוחק, ואם זה באמת יצליח? (אשרי המאמין...)
תמיד יש לך חיוך כזה? (כן, רק שבזמן האחרון הוא הרבה יותר גדול...)
ועיניים בורקות? (מה...רואים שהן בורקות? זה בטח הגנטיקה...)
אז מתי? (כשאמצא אוליגרך פנוי, חחח)
כן, מחר בבוקר. למה לא? ( בטח......אולי........נראה.......)
ועכשיו, לתכל'ס.
לתגובה האמיתית, והכנה, שעוצרת הרבה מלהגשים את החלום,
או את הרצונות, או את השאיפות הפרטיות האישיות:
לפעמים, רק בגיל מאוחר, אנחנו מתחילים להרגיש שמשהו סוף סוף "עושה לנו את זה".
אם כל החיים חיפשנו אותו, פתאום הוא מגיע.
ונכון, פתאום העיניים בורקות, והחיוך נמצא שם, BIG TIME.
ואז יש את ה"רגע, אבל למה לא, בעצם?"
ואתה יודע שטכנית הגיל לא מפריע.
וואלה, אתה עוד לא שייך למחלקה הגריאטרית, ויש עוד מספיק מה להוציא ממך.
נהפוך הוא, אולי אפילו הגיל יכול לעזור. התובנות שלך שונות,
וההסתכלות המרחבית על דברים שעברת בחיים יכולה אפילו לתרום.
ואתה אומר "נו, אז יאללה, למה שלא אלך לפחות לשמוע??"
ואתה מגיע ל"יום פתוח", ושם אתה מרגיש שפותחים לך ת'צורה.
כי אתה יושב כשמסביבך עוד כ-30 עוללים, כשגילם הממוצע נע באזור ה-25,
והיחיד שבסביבת הגיל שלך הוא המרצה.
ואתה פותח את אותן "עיניים בורקות" לרווחה, ושואל את עצמך מה אתה בעצם עושה שם.
אבל...אתה עדיין מאד רוצה.
ואתה מתחיל לשאול אנשים, בעיקר מהתחום. להתעניין, לבדוק אופציות.
כי רגע לפני שאתה נכנס לגנון, אתה חייב לבדוק אם הגן ראוי,
ואם הגננת "שווה".
והתשובה של כולם פחות או יותר זהה, ונראית בערך כך:
"קודם כל, בלי נסיון של שנה אף אחד לא יסתכל עליך בכלל.
חוצמזה, בגילך??? יהיה לך מאד קשה להתברג.
ובכלל, 4000 ש"ח זו המשכורת למתחילים, פלוס-מינוס."
ואז...כל הפרמטרים מתאחדים, בעיקר קופצים לך מול העיניים הבורג והמינוס.
נו, באמת...4000 ש"ח. כשאתה צריך לפרנס שני ילדים,אתה אפילו לא יכול לחלום יותר.
כן, זה יכול להיות חלום של צעירים, הם יכולים להרשות לעצמם לעשות ויתורים.
ואתה, מה תגיד לילד?? אני מפסיק לך את החוג כי יש לי חלום???
אני לא קונה לך ציוד לבי"ס כי אני בהגשמה עצמית כרגע???
והחיים מכתיבים את הקצב שלהם, ואנחנו נעים לפיו. וכמונו, גם החלומות שלנו. בקצב החיים.
באמצע החיים, הגיל, גדעון, הופך להיות פרמטר מאד משמעותי בקבלת החלטות ובהגשמת חלומות.
ועם כל הכבוד לרצונות, למאוויים, לחשקים, ליכולות, לגחמות, לחיוך הענק, לעיניים הבורקות, ולאש שבוערת-
אתה מתחיל להיכנס לפורפורציות, והחלום הפרטי שלך מוזמן באופן בהול לשיחת "יחסינו לאן".
ואתם מגיעים למסקנה, אתה והחלום שלך, שאתם צריכים להיפרד. לפחות בשלב הזה של החיים.
ופרידה, כמו כל פרידה,
היא קשה, ועצובה, וכואבת.
ואתה ממשיך לחיות את החלום שלך, דרך אחרים.
כאלו שידעו, כמוך, ג., לחלום בזמן הנכון.
אז אתה משתמש בהם, כצינור למימוש חלקי של החלום.
ודרכם אתה מחייך, ודרכם העיניים שלך מבריקות,
וגם אם זה רק 5% מהמכלול, זה יותר טוב מכלום.....
והתובנות שלי אומרות, שהגשמת חלומות באמצע החיים היא פונקציה של כסף.
אם הוא שם, אין מניעה לנסות ולהגשים כמעט כל חלום.
וזה מה שישבור אותנו?????
חס וחלום
זה הולך להיות ארוך, כי הפוסט הזה הוגדר אצלי כ"פוסט מזעזע".
כשקראתי אותו, קפאתי. פתאום בא מישהו, ומטיח בי את מה שאני בורחת ממנו, כבר שנים.
וכן, זה מזעזע. את כל המערכות, את כל הנקודות הרגישות.
מישהו היה צריך לנער אותי, ולהטיח לי את זה בפרצוף.
כי כמה אפשר לברוח, וכמה אפשר לרצות, וכמה אפשר לדעת,
וכמה אפשר להיות מתוסכל ממה שאנחנו עושים,
והרבה יותר...
ממה שאנחנו לא.
ובאותו רגע שקראתי, המוח שלי התחיל לעשות סירקולציה.
ובערך 30 תגובות רצו לי בראש. טוב, נו...אני לא אכניס את כולן.
ודוקא בגלל שהפוסט הזה "זרק" אותי למקום הכואב הזה,
אני כותבת. רק אם אכתוב, אולי גם יהיה לי קל לנתח, לחשוב, לראות, להבין.
ולעזאזל, להחליט. כי נמאס לי כבר לחשוב.
ויש לי תגובה ראשונה לפוסט הזה (ויהיו עוד, ברור...):
אאוצ',
זה כאב, גדעון.
ולמרות, אני מודה לך עליו.
כי הוא זעזע אותי, וזה כנראה בדיוק מה שאני צריכה.
מפחיד ללכת אחרי החלום אבל שווה כל רגע (:
טיפ מקסים
אחת שיודעת....
אמממ...למה חלום מ-86' ?
:-)
נכון והמילים שלך מרגשות, אבל הכל זה פונקציה של זמן, מקום ומצב...
לפעמים השילוש הקדוש מתמהמה אצל כמה ואני בתוכם...
תודה גדעון.
קראתי, הפנמתי.
תודה רבה.
לפעמים חלומות מתבשלים.
גדעון מאמי
באמת שאנרגיה טובה נשקפת כאן
ואני מאלה שבגילי המאוחר מתחילה עם חלומות חדשים
(שם התמונה לא נקלט)
Jan Fabre, Man Measuring The Clouds
תודה! גם על הניסוח ביחיד יוניסקס.
שמעתי על מישהו שצייר ציור בצבע זהב ואח"כ כיסה אותו בצבעים אחרים.
אני עוד מעט כבר נופלת מהגדר*
וכוכב *
לדעתי שיחה מבוימת לא טובה כי אתה יודע את השאלות אבל לא יודע את התשובות.
כך שהאינדוידואל מאבד את עצמו מהר מאוד בשיחה. (לפחות האינדוידואלית אני )
כי זה לא באמת מדבר עליו.אנחנו יצורים מורכבים.
ההצעה שלי לטיפה מספר 12:
דמיין שהכל פתוח לפניך. יש לך את כל היכולות שבעולם.
עכשיו? מה היית רוצה להיות?
רוב האנשים יאמרו את אשר על לבם _ ולא משהו דמיוני שמעבר ליכולתם. )
ולאחר שהאדם עונה.
עונים לו:
זה מה שאתה צריך לעשות.
בלי לנסות לנתח מה קרה ולמה לא קרה עד עכשיו. להיות עם החזון קדימה.
אני רוצה להסחף קדימה ולהזכיר לך את הסיפור של קרברוס האל היווני.
שלפעמים כדי להצליח היכן שקשה לא צריך להסתכל אחורה, אלה להאמין בהצלחה וללכת קדימה. זה הכל.
ועוד הסחפות קטנה לצד:
עלינו לזכור שאנו גדלים ומשתנים, ומי שהיינו פעם לא חייב להיות מי ומה שאנחנו היום.
לכן לא תמיד יש לבחון את עצמנו ביחס לעבר, אלה להווה.
זה יכול לעזור יותר :)
מי שלא נכשל באמת, כנראה
שלא ניסה באמת, את מה שחשב
שלא יצליח בו. באמת.
.
כל כך נכון.
חלומות הנם ברי הגשמה. אני כבר קופירייטר.
לגבי החלק השני של החלום- לא, אני לא מתלבט, אני יודע בדיוק מהו החלום ואין לי צל של ספק שאגשים אותו.
סבלנות.
אחלה טיפ, גדעון.