אני לא רואה טלוויזיה. רוב התכניות משעממות אותי. לא ראיתי אפילו פרק אחד של הסופרנוס, למשל, או של אבודים, או עמוק באדמה, או עקרות בית נואשות. משפחת סימפסון לא מצחיקה אותי, אין לי סבלנות למוצרי ריאליטי למיניהם ולייט-נייט ישראלי עושה לי כאב ראש. אבל באמת, אל תרחמו עליי, זה לא ממש חסר לי. אני מסוגלת למות באושר מבלי לדעת מי ירה בג'יי אר ואני לא מתביישת להודות שלא ראיתי את כל הפרקים של סיינפלד. וזה בסדר. אני ליאת ואני לא מכורה לטלוויזיה. 

(כולם): זה לא מעניין אותנו, ליאת!

תודה. בכל מקרה, יש תכנית אחת שלא עוזבת אותי, שהולכת אחריי כפפראצי אחר נינט, שנדבקת אליי כדילן לגברת גפן, שהופכת אותי לחקיינית עלובה - הלא היא "סקס והעיר הגדולה". כמובן, גם את התכנית הזו מעולם לא טרחתי לראות. אמנם יצא לי פעם-פעמיים לצפות בכמה דקות מפרק זה או אחר ולקלוט את האווירה הכללית, אבל בסופו של דבר, זה מה שאני יודעת על הסדרה המופתית שכולם כל כך אוהבים לאהוב באהבה אוהבת ומתקתקה עם דובונים וורודים עם עין אחת כדי שיהיה להם גם אופי:

א. מדובר בארבע בחורות.

ב. אחת מכוערת, אחת בלונדינית, אחת שקופה ואחת שרמוטה.

ג. הן כל הזמן יושבות אחת מול השנייה כמו בחדר אוכל של הטירונות, רק עם קוקטיילים.

ד. כולן רזות. גם המכוערת.

ה. אשתו של פריס ביולר עושה וויס אובר. בדרך כלל היא אומרת "בינתיים, בצד השני של העיר".

ו. לאשתו של פריס ביולר יש לפטופ עם וינדוז 98.

ז. מדי פעם, תלוי במצב רוח.

ח. נדמה לי שהמכוערת נכנסה להיריון מאיזה רקדן, או מישהו עם תלתלים.

ט. כל המדינה עצרה את נשימתה כשאשתו של פריס ביולר הייתה צריכה לבחור בין שני בחורים, לאחד קראו מיסטר דיק ואת שמו של השני אני לא יודעת. בטח מיסטר וגינה. מה שבטוח, זה היה בצד השני של העיר.

זהו בערך. אין לי מושג מה הולך ושם, ובכל זאת כל נוד שקורא משהו שכתבתי על חיי הרווקות חושב שמותר לו להשוות אותי למיסיס כונפה ביולר שלא נראית כמו אף רווקה שאני מכירה. מילא היו משווים אותי למכוערת או לשרמוטה, זה כבר יותר נורמלי, כי מעולם לא הקפצתי את הציצים כשקו 26 השפריץ עליי מי שופכין מאבן גבירול, אז למה ללכלך? במקום זאת, אפשר להשוות אותי, למשל, ללורה אינגלס. נערה כפרית וקשוחה עם צמות והורים שאוהבים לעבוד בגינה - זו אני! או קוקו מ"תהילה", כי גם אני מזיעה כמו חמורה. או כל אחת מהמצילות במשמר-המפרץ, כי עשיתי קורס חובשים בצבא. או גברת סלוקומב, בשביל האופי. או אריק קרטמן, בשביל הכיף. אבל תעשו לי טובה, עזבו אותי מהבלונדה האמריקנית. אני קובבה ישראלית, בלי לפטופ, בלי טור בעיתון, בלי מיסטר ולצערי גם בלי דיק, ואני ממש לא מתלהבת כשמשווים אותי לנשים מצליחות, יפות ומוכשרות. זה תמיד לרעתי. אז מעכשיו, אנא, רק כוכבות ריאליטי מלבנון, נשואות עם שלושה ילדים, שאחד מהם התפגר מסארס. תודה.

חברה שלי, מיכל, מעצבת מוכשרת, מכניסה את ליין בגדי-הים שלה לארץ. אתם מוזמנים להיכנס ולתת לה מחיאות כפיים סוערות. מבטיחה לכם שלא תתחרטו.