השמיים עדיין כחולים,

ואור השמש מאיר.

הילדים בגן משתובבים,

ורק אני בין העצים,

מסתירה דמעותיי,

על ליבי ההרוס, השבור, הכאוב...

נתתי לו את נעוריי,

וכל אהבתי שמורה רק לו,

את כל רחשי ליבו גילה בפניי...

גילה לי את אהבתו,

אהבת בוסר היתה זו,

והוא לקח את נעוריי,

וקרע את ליבי לגזרים.

כשראיתי את ראשה נח על כתפו,

ברגיעה ואושר של אוהבים...

הוא לקח לי את הכל,

וכעת לקח גם את ליבי,

שכבר לא שלו...

© כל הזכויות שמורות לדנה עופר