בנובמבר 2006 התחלתי ללמוד במכללה האקדמית 'ספיר'. פחות משבוע עבר מהרגע שעברתי רשמית לגור בשדרות ועד לרגע בו פגשתי לראשונה את התרעת ה'צבע אדום', התרעה שהפכה מאוחר יותר לצליל קבוע בחיי. לאחר הריצה למרחבים הממוגנים הייתי משוכנע שיום הלימודים, ואולי אפילו שבוע הלימודים, יבוטלו. אבל ציפיותיי התבדו ובניגוד גמור אליהן, חמש עשרה שניות לאחר נפילת רקטת הקסאם, כבר ישבנו מחדש בכיתות הלימוד, ממשיכים מהנקודה בה הפסקנו. אתם יכולים לקרוא למציאות הזו טירוף, אנחנו למדנו לקרוא לה שגרה.

את השגרה הזו ואת עצמתה פגשתי במשך השנתיים הבאות. היו אלו שנתיים רוויות התרעות ונפילות רקטות. שנתיים של פחד ולחץ, של הליכה זהירה לצד המיגוניות שהוצבו בכל כיכר. שנתיים של הסתגרות בבתים ותכנון מוקדם של כל פעילות מחוץ לבית. שנתיים של למידה עיקשת, כמעט לא הגיונית, כמעט אובססיבית ולעיתים, כמעט ממכרת. לא פעם השתכנעתי שמתקפה כבדה זו או אחרת תביא לביטול הלימודים עד להודעה חדשה, בכל פעם נתבדיתי. למדתי שבמכללת ספיר השגרה לא מופרת למרות כל הקשיים, פגשתי מרצים שהתעקשו להגיע ללמד גם בימים הנוראים בהם נהרג הסטודנט רוני יחיא פגיעת קסאם, צפיתי במכללה שלי שהפכה עם הזמן לביתי השני נאבקת על זכותה להמשיך, בכל מחיר, לפתוח את שעריה ולהמשיך במלאכתה.

המלחמה בדרום זרקה את כולנו, לראשונה מזה זמן רב, החוצה מתוך השגרה האקדמית. בחמישה עשר ימי המלחמה ניסה סגל המכללה לשמור ככל האפשר על קשר עם הסטודנטים כך שהסמסטר יפגע כמה שפחות. החזרה לשגרת הלימודים אתמול מסמלת עבורי את אותה המלחמה העיקשת שמנהלת המכללה בשנים האחרונות. זכות הקיום שלנו, בתור מוסד אקדמאי, היא ביכולת להתמודד עם המצב בדרום ולהשתדל, עד כמה שרק אפשר, להקפיד על שגרה לימודית. אני לא ממהר לטעון שפשוט ללמוד במצב של מלחמה, אני פשוט טוען שזו המחויבות שלנו לנסות.

בעידן בו ההשכלה הגבוהה מאבדת מכבודה ובעיותיה אינן זוכות להתייחסות, בשנים בהן מתקיים מאבק על שכר הלימוד ועל הזכות ללמוד בכבוד, החשיבות בחזרה לשגרת לימודים עצומה בעיני. החזרה לספסל הלימודים היא אי של שפיות במציאות המטורפת שמתקיימת בשבועיים האחרונים בדרום, היא האפשרות שלנו להוכיח שאנחנו מאמינים בעצמנו. הסטודנטים והמרצים במכללת ספיר לא חוזרים מחר רק כדי ללמוד, הם חוזרים כדי לבשר עד כמה העורף חזק, עד כמה השגרה חשובה לנו להמשך אורח חיים תקין ועד כמה אנחנו כעם, כציבור, כמדינה ממשיכים קדימה.