"How to..."
פוסטים אחרונים
- capra aegagrus hircus 13/12/12
- ניסוי מחשבתי באהבה עצמית 5/11/12
- אופטימית לשם שינוי 9/6/12
- אוהב דגים, דייג? 4/6/12
- שלושת סתתי האבן 31/5/12
- הזמנה ל"הזמנה לחתונה" של אחותי. 21/5/12
ארכיון
עוד דרך לבחון האם המשחק שאנחנו משחקים מתאים – לנוע בין "מבט-נשר (ציפור)" ל"מבט-עכבר"
כאשר אנו מחליפים את נקודת המבט ממבט עכבר למבט נשר אנחנו יכולים לבחון אם וכיצד הפעולות שאנחנו שקועים בהן עכשיו קשורות למטרות גדולות יותר: חלק אמורות להוביל הישר להגשמת החלומות (לדוגמה, אני רוצה למצוא חברה בסביבה – פעולה ישירה יכולה להיות: לדבר יותר עם השכנים). אחרות הן פעולות תחזוקה שמאפשרות לך להגשים את החלומות (כדאי שאשמור את הבית מסודר כדי שאוכל להזמין אנשים). גם לאלו יש מקום כל עוד הם לא משמשים תירוץ כדי להימנע מפעולות המובילות להגשמת חלום (למשל, אמנע מלדבר עם שכנה כי הבית לא מספיק נקי או כי אין לי זמן היום כיוון שאני צריכה לנקות), ויש כמובן פעילויות שרק מרחיקות אותנו מהמטרות (להסתגר בבית ולשחק סוליטר במחשב).
ואולם, כל מטרה גדולה מוגשמת באמצעות צעדים קטנים. צעדים אלו נעשים בצורה הטובה ביותר כאשר אנחנו מפנים את כל תשומת ליבנו לעשייתם. לכן, יש לחזור ולהשפיל את המבט ל"מבט העכבר" (למי שבקי בתוכנות שרטוט או גרפיקה, הדבר דומה ל-ZOOM-IN, מי שמעדיף ציור אז זה כמו לרכון מעל הדף ובתשומת לב למשוך משיכת מכחול). מדי פעם יש בכל זאת לחזור ל"מבט הנשר" (ZOOM-OUT, או ZOOM-EXTEND, לקחת מספר צעדים אחורה מהקנווס) ולבדוק שצעדים קטנים אלו אכן מובילים אותנו בכיוון שאנו רוצים. אם לא, כדאי לשנות מעט כיוון, לא במאה שמונים מעלות אלא בזווית קטנה (אם משחק סוליטר במחשב לא מקרב אותי לחברה, אולי כדאי לשנות טיפה את ההרגלים ולכתוב בלוג).
לצורך תרגול מרתה בק מציעה: לסכם את המטרות שלנו (לחשוב בגדול) ואז לפרק את המטרות הגדולות לשלוש מטרות קטנות (לחשוב קטנטן) |
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נו...מה לעשות...בכל זאת אני בן של ארכיטקט...
ברור שארכיטקטים לא מסתכלים רק מלמעלה, אבל לפעמים לצרכי תכנון אין ברירה אלא לתכנן גם את הכלל ואז צריך ללכת מעבר למבט האנושי של האנשים ברחוב. זה לא במקום, זה בנוסף. אבל כל הכבוד להערה. לא כל הסטודנטים לארכיטקטורה מודעים לעניין הזה.
אם מתייחסים לאותו "מבט ציפור" של ארכיטקטים -
הרי (כמעט) אף אחד לא מסתכל על העיר מלמעלה.
אנשים חיים בעיר: ברחוב, בכיכר, בפארק.
נקודת מבטם היא מגובה 1.70 בממוצע.
אז למה הארכיטקטים מסתכלים מלמעלה ?
נראה לי שיש פה איזה מימד אנושי שהולך לאיבוד.
ונכון - התייחסתי למשל ולא לנמשל.
זהו בנתיים...
תוך כדי טיול עם הכלבה חשבתי שוב על כל העניין והבנתי שבאמת אני לא מחפשת לפעול מתוך מחשבה על מטרה אלא מתוך איזה דחף. זה הבהיר לי פתאום למה הרבה מאוד מהספרים ה"מוטיבציונים" לא דיברו אליי.
למרות שאני מאוד אוהבת מבטים מלמעלה כאשר מדובר על המרחב הממשי (כשטיילתי טרחתי תמיד לעלות על כל מגדל ולא משנה כמה מדרגות הובילו לפסגה), הרי שהמבט מלמעלה כאשר מדובר על החיים רק גורם לי תמיד לחשוב שהכל חסר טעם. מה שאני מחפשת הוא יותר את היכולת לשקוע בתוך מבט עכבר אבל מתוך סקרנות אמיתית.
נראה לי שאתה ממש צודק. זה מבהיר לי אולי למה לא נוח לי עם התרגיל הזה. כל פעם שניסיתי לחשוב על המבטים הקרובים והרחוקים הרגשתי מעין בלבול. אולי זה מסביר את זה. באשר לארכיטקטורה אף פעם לא הייתי "ברוגז" איתה, רק עם חלקים מסויימים מהעבודה שהיא דורשת.
התפנית הזאת לדיבור על מטרות (גדולות וקטנות) קצת מפתיעה אותי. אהבתי את הדרך לבחון דברים על פי איזו תחושת התרגשות פנימית שמלווה את המחשבה עליהם. הדיבור על מטרות קצת מחזיר אותי לחשיבה על מטרות ואמצעים - שהיא הדרך הרגילה לממש פרויקטים, אבל אינני חושב שהיא טובה כדי להשיב לשאלה כמו "מהו יעודי בחיים" או "כיצד להיות מאושר". (אוף, בלית ברירה עוד אצטרך לעיין בספר בעצמי.)
אגב, השרטוטים שלך מאד יפים. חוץ מזה הם נעשים יותר ויותר ארכיטקטוניים - האם יש כאן איזושהי התפייסות עם הארכיטקטורה?