לפני שלושים שנה נפטר אבי. הייתי אז בת 10, לא היה לי קל להתמודד עם אובדנו כי גם לא באמת הכינוני לאפשרות שהוא ינטוש אותי ובכך לא אוכל יותר לשוחח עימו, לשחק איתו, ללוות אותו לקונצרטים ולאופרות שכ"כ אהב ולהיחשף לז'אנרים חדשים, לצפות במשחקים של מכבי תל אביב ובכלל לא אוכל להכירו. חודשים אחרי לכתו, באחד מן הימים בהם אני ואימי סעדנו את ארוחת הצהרים אמרתי שטוב שאבא נפטר, זעקת תדהמה נפלטה מאימי, הכיצד? האם מותו גרם לי למלמל שטויות, גם אני לרגע פקפקתי בשפיותי באותה שנייה אך המשכתי בשלי, "טוב שאבא עזב בדרך בה הוא עזב כי אילו הייתם מתגרשים, לא הייתי עומדת בזה". בכזאת קלות הטלתי את הפצצה על ראשה של אימי. לפני שלושים שנה גירושין, במיוחד מנקודת מבטה של ילדה, הייתה מילה גסה, כבר אז, משפחה שסועה כשהילדים נקרעים בין שני ההורים נתפסה כמשפחה שונה. לא הרחק מאותו יום גורלי ובלתי שפוי בעליל, הסתבר לי שעם מותו של אבי גם אני ואימי הפכנו ל- משפחה שונה דאז – משפחה חד הורית, כשהיום התא המשפחתי הזה מהווה משפחה חדשה.במשך שלושים השנה שחלפו מאז, המושגים הללו הפכו לשגרה ופינו את מקומם למושגים חדשים אחרים כמו תרומת זרע, בנק הזרע ו- הורות אחרת שהפכו להיות חלק בלתי נפרד מהחיים היום. משפחה חדשה היא סוג של הורות שאינה התא המשפחתי הטבעי של אב ואם הנשואים זה לזה וילדיהם הם פרי בטנם המשותף. כל אדם באשר הוא המוצא עצמו מחוץ למשוואה הזו, ומעוניין בהקמת משפחה, מתאים למושג זה. |