טוב, זה הפוסט הראשון שלי....

קצת מרגש, קצת מביך, קצת מצחיק.

אני לא ממש יודעת איך לעשות את זה, אבל הנה קפצתי למים, בתקווה שאצליח.

אז לפני שאני מתחילה, קצת רקע:

לצורך העניין נקרא לי שירה.  

אני בת 30, תל אביבית, רווקה כבר יותר מידי זמן.

אבל בוא נהיה כנים לרגע - אני לא בודדה, וגברים לא חסרים בחיי.

חסר משהו אמיתי, בריא, מרגש ונוגע.

הגעתי למן שלב בחיים שנמאס לי מהמשחקים, נמאס לי מהפוזה, נמאס לי מסקס חסר משמעות, נמאס לי מהדמות שאנשים מנסים ליצור לעצמם במערכות יחסים, נמאס לי מהפחדים, נמאס לי מהחומות (כן כן, גם שלי...).

אני בסה"כ רוצה את אותו אחד שיאהב אותי ויתן לי לאהוב אותו חזרה.

רוצה ללכת לישון בלילה  ולהתעורר בבוקר עם גבר אחד, שיגרום לי לחייך ברגע שאסתכל עליו.

מסביבי המון בחורות יפות ואיכותיות, וכן.... רווקות.

אבל הן לא עושות הרבה כדי לשנות את המצב.

חלקן לא יוצאות מהבית, חלקן אומרות תמיד 'לא' (כי זה מן קטע כזה של להיות קשה להשגה), חלקן רואות בחור שמושך את תשומת ליבן ולא עושות עם זה כלום.

אז אני אומרת:

בנות! הנסיך על הסוס הלבן לא ידפוק לכן על הדלת יום בהיר אחד!

צריך לעשות מעשה בשביל שזה יקרה.

וצריך לזכור שגם גברים הם בני אדם, וגם להם לפעמים קשה לגשת, אז צריך לעזור להם.

ייאמר לזכותי שאני יוצאת, מבלה, נותנת צ'אנס לגבר שמתחיל איתי, ומתחילה בעצמי עם גברים.

אבל לצערי משהו שם לא עובד.

או שזה אני, או שזה הם, או שזה המצב ההזוי שהגענו אליו.

זה לא מצליח....

אולי הבלוג הזה יעזור לי להבין מה קורה שם.

אולי אתם תעזרו לי לפצח ולהבין את ההבדל בין נגה למאדים.

שירה.

נ.ב. חשוב חשוב חשוב!

כל מה שנאמר פה - נאמר בחיוך :)