כותרות TheMarker >
    ';

    קסם

    על הקסם, האתגר והכיף שבחשיבה.


    "כשאנשים מסכימים איתי, אני תמיד חושד שאני טועה" – אוסקר ויילד

    פרופיל

    ד"ר אדוה שביב
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    אני חושב, משמע אני לא בטוח – 1

    47 תגובות   יום שני, 12/1/09, 13:30

    * תקציר לטובת הממהרים:

    "אני חושב, משמע אני קיים" הוא, ככל הנראה, הטיעון הפילוסופי המפורסם ביותר מחוץ לחוגי הפילוסופיה המקצועית. מה בעצם נטען בו, ומדוע הוא נחשב למרכזי כל-כך בתולדות הפילוסופיה (ולטעמי, אף ליפה ומושך כל-כך)?

    כיוון שההסבר מעט ארוך, בחרתי להביא אותו בכמה חלקים; להלן החלק הראשון. וכן, יש שיעורי-בית לקראת החלק הבא. , 

     

     

     

    התמונה באדיבות: mimax  

     

    אם זה לא היה קורה, הייתי מתעלמת; אבל אחרי שכבר נתקלתי בתלמיד שענה במבחן על "דֶסְקָארְטֶס", אתחיל בהבהרה: בצרפתית, כידוע, יש לבטא רק כשליש מהאותיות הכתובות. רנה דקארט, מה לעשות, היה צרפתי, ושמו נכתב במקור כך: René Descartes. מִשֵש האותיות האחרונות (מהן מבטאים שלוש!) בשם משפחתו נגזר הכינוי "קָרְטֶזְיָאנִי", שפירושו, כמובן – "של דקארט".

    ובכן, מה המיוחד בטיעון הקרטזיאני המפורסם (המכונה "קוגיטו", על שם מקורו הלטיני: Cogito, ergo sum)? – השיטה שמאחוריו. דקארט מתאר, באופן חיוני להפליא, ספקות שהחלו לעלות בו ביחס להאמנות ודעות, שבעבר היה בטוח באמיתותן. הוא מעלה את רצונו לבנות בניין איתן של ידע, אלא שבניין כזה, כמובן, חייב להתבסס על יסודות מוצקים: אם היסוד רעוע, מועד הבניין כולו להתמוטט.

    דקארט אינו מתייחס כאן אך ורק לדעות או להתרשמויות, אלא לכלל ההאמנות שלנו ("האמנה" במובן – טענה, שאנו מקבלים כאמיתית). כיצד נדע, ביחס לכל אחת מהאמנותינו, כי היא אמיתית? ומאידך, איך נוכל לחיות בספק תמידי? הספק המכרסם ימנע מאתנו לפעול, שהרי תמיד נשאל את עצמנו אם איננו פועלים על סמך הנחות שגויות. בנוסף, איך נוכל לבחון מחדש את כל האמנותינו אחת לאחת, כדי לשוב ולקבל כאמיתיות רק את אלה, שלא יימצא בהן ספק? איך נארגן את כלל ההאמנות לבדיקה מחודשת? איך נוודא שלא שכחנו אף האמנה, ועל אילו האמנות נסתמך בינתיים, עד שתושלם הבדיקה?

    דקארט מציע להחליף את "הספק המכרסם" בספק שיטתי: נתחיל מיסודות הבניין, הוא מציע. לשם כך יש "למחוק" את כלל הידע שלנו, ולהניח, למטרת הבדיקה, שאיננו יודעים דבר: הכל מוטל בספק. היכן הם היסודות? במה נתחיל לבסס מחדש את הידע שלנו, כאשר הפעם – נוכל להיות בטוחים בו, לאחר שעבר בחינה ביקורתית?

    הקוראים מוזמנים להכין שיעורי-בית בשאלה זו: היכן צריך להתחיל בספק שיטתי? מהם יסודות "בניין הידע" שלנו? ,

    דרג את התוכן:

      תגובות (41)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/2/09 15:05:


      יש את כל השבת ללמוד

       

       תודה

      יעל

        6/2/09 15:03:


      היי אדווה חיוך

      עוד רעיון שעולה, חכמינו אמרו : " סוף מעשה במחשבה תחילה "

      משמע לא יכול להתבצע מעשה,  אם אני לא קיים.

      ועדיין הכל אשליה, אם אין את האמת.

      לא לשכוח : ספק  =  עמלק (מקרר את האדם, ומכניס אותו לתהיות - תוהו ).

          בכיף מפיראט  חיוך

        18/1/09 20:49:

      ערב טוב,

       אתיחס רק לעניין אחד - והוא הפצצת בניין של האו"ם בעזה.

       לא נראה לי שהטייסים שלנו, בפגיעתם בו - היו חפים משיקול דעת. הם חשבו, כנראה, על החמאס שבלי עבודה כיום והאו"ם כמו מנהלת-מדינה שולט בהם ו"תולה" אותם על "עץ צריכת המזון והבריאות של האו"ם". לצערי עוד לא שמעתי שיחידות האום ברצועה ובגדה ניהלו מו"מ לשלום או להסכמה עם מדינת ישראל.

       גם היחסים של מתן תשתית החינוך לפלסטינים שנותן האום - הוא מקורלמחשבות של החמאס ושל הפתאח ושאר הארגונים - כנגד ישראל. לימוד ושינון סיבות לשנאת ישראל - אינו רק "בחירה הומאניטרית" של יוניסף אלא, לדעתי - גם אחריותו של יוניסף לשיטה הנהוגה בחינוך הילדים בחמאס ובפלסטינים לשנאת ישראל. ההפצצה לדעתי - היא חלק ממלחמתנו בטרור החמאס בעזה...גם באחריות של יוניסף לחינוך לכך...

        16/1/09 16:47:


      מבחינתי רצוי להטיל ספק בכל דבר שבו אנחנו 'בטוחים' :)

       

      שבת טובה

        16/1/09 03:55:

      הי אדווה

      זה עתה גיליתי את תשובתך לתגובה שלי.

      אני מסכימה עם כל מילה. בעניין ה"ישראלית" - זו תיאוריה חדשה - יצא גם ספר לאחרונה... איני זוכרת את שם המחבר...

      ואני ממש ממש לא מסכימה עם הטיעון - כלומר ייתכן שמבחינה "פילולוגית" הוא צודק, אבל מבחינה תרבותית אני סבורה שעדיף לדבר עברית, לא נורא שתהיה גמישות מסוימת, השפה מתעשרת תוך קליטת חידושים, אך בהחלט יש להימנע משיבושים גסים שמכערים את השפה.

      אני בעד לעשות כל מאמץ למען לימודי פילוסופיה במערכת החינוך - לא יודעת מה סיכויי ההצלחה. עצוב. זה חסר בכל מובן לא רק בשאלת הדילמה המוסרית. אני מאמינה שזה כלי חשוב בארגז-הכלים של אדם עצמאי, חושב והגון.

      ובמיוחד נוכח השטחיות החוגגת בכל השייך לחשיבה ולשפה. הנכדים שלי מדברים כמעט כל הזמן במשפטים בני 2 - 3 מילים.

      עולם הסבבה והאחלה. אי לזאת גם לא צריכים לנמק דברים.

      תמשיכי לחשוב

      לילה טוב או בעצם כבר בוקר טוב

      הלוואי!

      רינה

        16/1/09 03:01:
      סיפור זן
      יום אחד שמע מורה זן כמה תלמידים שישבו בחצר מתווכחים האם האבן הגדולה שנימצאת בגן קיימת במציאות או שהיא נימצאת במחשבתם בלבד
      ירד המורה לגינה ושאל את אחד התלמידים לדעתו
      אמר לו התלמיד, אני חושב שהאבן נימצאת בראשי.
      אם כך אמר המורה, יש לך ראש מאד כבד.
      הבורות היא סבל. אמר בודהה
      הלופ המחשבתי האם הספק הוא מחשבה והאם המחשבה היא הוכחה מספיקה לקיום. הוא פלספנות ריקה מתוכן. כל אדם מודע לקיומו, מודע לכאבו לסבלו, להנאותיו פחדיו וצרכיו.
      בבסיס הספק קיימת שאלה מוסרית.
      מהו מקור הסמכות.
      משום שאם אין סמכות,  אין מוסר, והכל מותר,, ואין ספק.
      אם מוציאים את אלוהים מהמשוואה המוסרית (ניטשה-אלוהים מת) הרי שמקור הסמכות הוא בעצם חוזה חברתי בין אנשים על מנת למתן במעט את הטבע האנושי האלים.
      מידי פעם ההיסטוריה מוכיחה לנו, כי כל אדם שמקבל סמכות ללא מגבלה של חוזה חברתי שיגביל אותו, יוכיח תוך זמן קצר כי הקיום האנושי הוא חסר כל ספקות ומוסר.
      אודי.

       
        14/1/09 23:04:

      איש,

      גם התרסה מותרת!... :-)

      דקארט אכן טען לקיום נפרד של גוף ושל נפש, דבר שאני לא מקבלת, אבל תקפות הטיעון שלו לא תלויה בקבלת או דחיית הקיום הכפול - גוף-נפש. יחד עם זאת, נכון מאוד שהטיעון כן מתייחס להבדל בין תחושות פיזיות טהורות לבין מה שניתן לכנות (לתפישתי, באופן מטאפורי) בשם "נפש". ואני גם מסכימה לחלוטין שאין שום "מגיות" בטיעון.

      מצדה,

      אכן, גם זה משפט מפורסם ביותר, אם כי הוא אינו טיעון - אין בו הנחות, ומסקנה הנגזרת מהן. דקארט שונה מאוד מסוקרטס משום שהוא מציג את אי-הידיעה כבסיס לידיעה; סוקרטס הציג אותה כאילו הייתה עובדה שיש להתמודד עימה, אם כי נראה שלא האמין באמת שאינו יודע כלום... סביר יותר שהאמין באופן מלא יותר בחלק הראשון של המשפט - זה הגורס שסוקרטס הינו החכם באדם, משום שהוא לפחות יודע שאינו יודע, בעוד היתר סבורים שהם יודעים... :-)

        14/1/09 22:51:

      "יודע אני רק דבר אחד - כי אינני יודע דבר" - סוקראטס.

      ובניסוח אחר -  

      החוכמה האמיתית והיחידה היא לדעת שאתה לא יודע כלום.

       

      (גם זה טיעון פילוסופי די מפורסם, לא?)

       

       

        14/1/09 22:42:

      אדוה, בטוחני שבשורה התחתונה המסר שלי עבר...

      יכול לחשוב רק מי שקיים...ה"מגיות" של המשפט

      מופרזת. מן היהדות אנו יודעים זה מכבר שהגוף אינו

      אלא מעטה של הנשמה. אין נשמה אין גוף אין גוף

      ואין מה שיחשוב. מקווה שאינך מזהה בדבריי

      נימה של התרסה :) 

       

        14/1/09 22:31:
      אחלה סיפור :-)
        14/1/09 14:21:

      בוקר אחד, חורפי וקודר, צעד לו מכובדינו רנה דקארט

      בחוצות פריס תוך שהוא מנצל הפוגה בשלגים שירדו

      על העיר ברציפות משך ימים אחדים. לצד הדרך גילה

      גופת הומלס שקפא מהקור העז. חשב בליבו, מה יכול

      היה אותו חסר מזל לומר על מצבו אילו היה חי...

      אבל הוא לא יכול לחשוב הרהר כמעט בקול רם.

      אהה אמר לעצמו, הוא אכן לא יכול לחשוב אבל אני

      כן ! וזה סימן שישנתי היטב בין שמכות הפוך בלילה

      האחרון ולכן אני קיים. אהה אז זהו:

       "אני חושב משמע אני קיים"

      למותר לציין ,סיפור זה לא היה ולא נברא...:)

        14/1/09 14:12:

      שלומי מצוין, תודה יקירתי! חיוך 

      אכן, cogito (בלטינית - בלי ה- n) נובע מהמילה קוגניציה, שפירושה הכרה.

      אני לחלוטין לא מתמצאת בלוגותרפיה (לא בטוחה שאני בכלל יכולה לומר מה זה), אבל בפילוסופיה, יהיה קשה מאוד לנמק מדוע, או באיזה מובן, הכוונה קודמת לחשיבה, הרצון קודם לכוונה, והתענוג קודם לרצון. יש לי תחושה שההסבר שלך יתאים יותר כפוסט בפני עצמו... אז אשמח מאוד לקרוא אותו אצלך! קריצה

        14/1/09 12:00:

      אדווה יקירה,

      ראשית Cognito  מהמילה הכרה במודעות.  תחילתה של החשיבה.

      אני למדתי ואוחזת בפירוש ברובד היותר עמוק.

      לפני החשיבה ישנה את הכוונה. ומתחת לכוונה יש את הרצון לכוון.

      ומתחתיו - את התענוג בלממש את הרצון - רצון כל הרצונות.

      אבל זה בשיעורים יותר מתקדמים לטיפול בלוגותרפיה...

      בין לבין - הבימה שלך לשאלות.

       

      מה שלומך ?

       

       

        13/1/09 20:50:

      ריקי, חותמת על זה! :-)))

        13/1/09 20:42:
      יסודות הבניין של הידע שלי, אני אוהבת את ילדיי . :-)
        13/1/09 19:18:

      אכן, יותר ברור, ועכשיו אני רואה שאני גם מסכימה איתך :-)

      תודה מיכל!

        13/1/09 18:25:

      צטט: אדוה שביב 2009-01-13 13:03:06

      תודה מיכל!

      בעניין דקארט, אעמיד דברים על דיוקם ברגע שאספיק לכתוב את הפוסט הבא; אבל בעניין השפיות והאמונה, הפעם תורי לא להבין... :-)

      האם את מתכוונת לאמונה מסוימת? לאמונה בכך שיש לנו עתיד (קרוב, לפחות)? לאמונה בכך שיש לנו אפשרות לדעת משהו? אני מסכימה איתך בעניין האפשרות האחרונה (חיים בהיעדר מוחלט של ידיעה הם בלתי אפשריים), אבל לא בעניין השתיים הראשונות: חיים של אי-וודאות הם אולי פחות נעימים (לא בטוח, תלוי גם בהעדפות אישיות), אבל בהחלט ניתנים לחיותם! :-)

      אנסה להסביר (רציתי לתמצת, וזה לא יצא טוב....)

      כדי להטיל ספק, צריך קודם כל מישהו שיטיל את הספק, כך שגם הספק מעיד על קיומי בתור מטילת ספק.

      כמו כן, צריך איזו הנחה לגביה יש ספק, כך שקיומה גם הוא לא יכול להיות בספק.

      .

      בהתנהלות החיים שלנו, באופן בו אנחנו מקבלים החלטות, ובאופן בו אנו תופסים את העולם, קיימות אמונות שאיננו מטילים בהן ספק.

      משום שאם נטיל בהן ספק, לא נוכל באמת לקבל החלטה או לנקוט באיזושהי פעולה.

      .

      נתתי כדוגמא את האמונה שבעוד דקה אמשיך לחיות בדיוק כמו שאני עכשיו, וגם בדקה שאחריה וכו'. זאת אמונה, אשר מבלעדיה לא אוכל למשל, לשכב לישון בלילה, משום שאחכה לראות מה יקרה לי בדקה הבאה - כאן באה אי השפיות.

      כלומר, קיימת בחיינו אי וודאות וספק לגבי דברים רבים, אבל לא על המשך קיומינו בזמן הקרוב, והאמת, גם הרחוק.

      .

      דוגמא נוספת: כל מערכת ההיקשים הלוגיים. במערכת הזו, כשהיא בשימוש אנושי יש הרבה פעמים "חורים", אך באופן כללי אנו מאמינים שהמערכת הזו נכונה, ולא בודקים בכל החלטה שאנו מקבלים, אם התמלאו בשלמותם כל הדרישות המקיימות מערכת זו.

      .

      מקווה שזה יותר ברור.

      .

      מיכל

        13/1/09 17:51:

      הי אריאל,

      אני שמחה מאוד על התגובה שלך! היא מאפשרת לי להראות מה לא רצה דקארט לעשות. רגוע

      אכן, יש פילוסופים שמשכו את הספקנות לקיצוניות, ונאלצו לחיות את חייהם במנותק - או אף בניגוד - להגותם הפילוסופית.

      חלק נכבד מהכבוד והיקר שלהם זכה דקארט - בצדק - נובעים מכך שהספק שלו מייצג בדיוק את השאיפה ההפוכה לכך (אסביר כמובן ביתר פירוט בפוסט הבא, אך רק לשם סיבור האוזן): השאיפה שלו הייתה להבטיח, שההנחות, שאנו מחשיבים כאמיתיות - כלומר, הדברים שאנו קוראים להם "ידע" (בניגוד ל"סברה") - אכן אמיתיים. לפיכך, הספק שלו נועד לא כדי להרוס (את בניין הידע), אלא כדי לבנותו מחדש - אך הפעם על בסיס מוצק.

      מבטיחה להשתדל להעלות את ההסבר המלא במהרה! :-)

        13/1/09 16:32:

      מי שאינו מתפרנס מפילוסופיה, יודע מתי לשים את הספקות בצד - ולהתחיל לפעול.

      כבר לפני עשרות שנים התעוררה הבעיה בפיתוח מוצרים חדשים, כשכל העת צצו חידושים טכנולוגיים שאיפשרו פיתוח מוצר טוב יותר.

      בעקבות זאת נקבעו פראמטרים לקביעה: עד איזה שלב בפיתוח הוא ישתנה בעקבות החידושים - ומאיזה שלב יוקפאו החידושים, והמוצר יפותח על בסיס הידוע באותה עת.

      ובכן, דקארט יכול להרשות לעצמו להטיל ספק עד עצם קיומו (ועד - לא בכלל), כי על כך פרנסתו - וככל שיטיל ספק כן ייטב לו.

      לנו - אין המותרות האלה. אנו נקרא את דקארט ונתרשם, אבל לא באמת נטיל ספק. כאשר ניכנס למכונית, לא נטיל ספק אם מדובר בנהיגה במציאות או במחשבה בלבד - וכאשר יעבור חתול על הכביש נבלום או נסטה, ולא נשאל: ההיה אם חלמתי חלום.

       

        13/1/09 13:03:

      תודה מיכל!

      בעניין דקארט, אעמיד דברים על דיוקם ברגע שאספיק לכתוב את הפוסט הבא; אבל בעניין השפיות והאמונה, הפעם תורי לא להבין... :-)

      האם את מתכוונת לאמונה מסוימת? לאמונה בכך שיש לנו עתיד (קרוב, לפחות)? לאמונה בכך שיש לנו אפשרות לדעת משהו? אני מסכימה איתך בעניין האפשרות האחרונה (חיים בהיעדר מוחלט של ידיעה הם בלתי אפשריים), אבל לא בעניין השתיים הראשונות: חיים של אי-וודאות הם אולי פחות נעימים (לא בטוח, תלוי גם בהעדפות אישיות), אבל בהחלט ניתנים לחיותם! :-)

        13/1/09 12:57:

      אדוה,

      אני ממש מתפעלת מהנושאים המרתקים שאת מוצאת.

      .

      לפי הבנתי את דקארט, הוא לא התכוון ל"חושב" כמחשבה כלשהי,

      אלא למחשבה הספציפית של "אני חושב".

      המחשבה הזו מראה על ידע שיש לאדם (החל מאיזשהו גיל, ולא מהלידה),

      שהוא יודע את עצמו - מין מודעות שכזו.

      .

      בידיעה הזאת הספציפית -> אין ספק.

      .

      רציתי להביא דוגמא (אני מודה שלא הבנתי את שיעורי הבית..) של מצב בו אין לנו ספק,

      אשר משרת את קיומנו.

      האמונה: "אנחנו חיים לנצח (לתמיד)"

      למרות שאני חיה ברגע זה ומודעת לכך, אין שום וודאות שאמשיך לחיות ברגע הבא.

      אבל, אין לי ספק בכך שאמשיך לחיות גם בדקה הבאה וגם בזו שבאה אחריה וכו'.

      אנשים שאין להם את האמונה (או אמנה? האם אמנה זה אקסיומה?), מאושפזים במחלקות סגורות.

      .

      אז שוב, תודה.

      .

      מיכל

        13/1/09 12:45:

      רוח האדם,

      זה משאיר עדיין די הרבה דברים כברורים מאליהם ולא נתונים לביקורת, לא?

      [בעניין גודל הכתב: אני לא אוהבת שהמלל תופס יותר מדי מקום (זה מפחיד קוראים), ולכן אני מעדיפה קטן, אבל רשמתי לפניי. אם יתקבלו עוד תלונות, אגדיל את הכתב להבא :-) ]

      ומאידך, דנה ואריק - אכן, הספקנות הקיצונית לא ממש ניתנת למימוש מעשי, ובגלל זה (אם אני לא טועה, אף פעם לא הייתי חזקה בביוגרפיות) גמר דיוויד יום המסכן (הספקן המוחלט) את חייו בבי"ח לחולי נפש...

        13/1/09 12:26:

      צטט: denit2 2009-01-13 09:53:01

      אי אפשר להימנע מהספק . הספק תמיד קיים . לאן שלא תפנה המחשבה ובכל זאת פועלים למרות הספק.

      אחד הדברים הכי מצחיקים בפילוסופיה זו שאלת המימוש של הטענות הפילוסופיות.

      למשל, קחי פוסטמודרניסט של מאמין בתקפות של אף דבר, ויתכן שהוא אפילו חושב שאנחנו לא ממש קיימים או שאין מציאות, ושווי אןתן בעיני רוחך הולך לקניות בסופר, עם רשימה שכתבה אשתו.

      מרתק, איך ברגע כל הדיונים התיאורטיים מאבדים את תקופתם, כי העגבניה היא עגבניה, והמכה מהעגלה של ההיא במעבר מכאיבה מאוד.

       

       

       

        13/1/09 09:53:
      אי אפשר להימנע מהספק . הספק תמיד קיים . לאן שלא תפנה המחשבה ובכל זאת פועלים למרות הספק.
        12/1/09 22:42:

      "יסודות "בניין הידע" שלנו"

      הינם ב - ד.נ.א.  שלנו,

      גם זה האישי שלנו כפרטים

      גם זה הקבוצתי/לאומי שלנו כבני לאום וארץ מסויימת

      וגם זה כללי/גלובלי המשייך אותנו לגזע הזה שאנו שייכים לו  - "גזע האדם".

      (ולמה זה,  בכתב כה זעיר בחרת לפרסם את מילותייך אלו - למה ???.)

        12/1/09 21:49:

      הי רינה,

       תודה על התגובה, העלית נקודות מאוד מעניינות למחשבה! בעניין השפה, אכן, גם העברית מקשה על דובריה (למרות שהצרפתית, כך אני מתרשמת, מקשה בעיקר על לא-דובריה, יורת מאשר על דובריה). ובהקשר להערה שבסוגריים, לא נתקלתי בעוד עם ששוגה ומשבש כל כך הרבה את שפת אמו. שיבושים יש, טעויות יש, אבל יש גם היכרות לא רעה של השפה, ובעיקר - יש אהבה וכבוד לשפה. כך אצל האנגלים, הצרפתים, האיטלקים, הספרדים ועוד רבים; אלה מדברים על שפתם, ביראת-כסוד, כעל "שפתו של שייקספיר", אלה - "שפתו של מולייר", "של דנטה" וכו'. לכן קצת קשה לי לקבל את הטיעונים בעד ה"ישראלית": למה רק אנחנו לא מסוגלים לעמוד בקושי של דיבור שפה ברמה ממוצעת ומעלה? הרי לא כל אדם ברחוב נדרש לשפה מושלמת או עשירה במיוחד. אבל הרדידות העצומה, ההשטחה הבלתי-נתפשת והדלות המרגיזה - כל אלה מובילים לא רק לשפה ירודה, אלא גם למחשבה ירודה. אני הרי לגמרי לא הראשונה שאומרת שמה שאיננו יודעים לומר, איננו יודעים לחשוב. ובעניין הדילמות המוסריות... אכן, שאלה כבדה וקשה. אני מסכימה לחלוטין עם שוקי בכך שלכל מטבע יש שני צדדים, ובמקרה הספציפי שהזכרת - לא ידועה לי שום סיבה לפקפק בדיווחי צה"ל, לפיהם נורו עליהם פצצות מרגמה מתוך ביה"ס. הסכסוך העקוב מדם הזה כל-כך מורכב ומסובך, בעיקר (לדעתי) משום תפישות פנאטיות - מכל הכיוונים - שאוכלות בנו כל חלקה טובה, עד שקשה להניח שיש אחיזה במציאות לדרישה מכל חייל לחשוב לפני שהוא יורה. יחד עם זאת, אני בהחלט מסכימה איתך שהדרישה מכל מפקד (לפחות בכיר) ומכל פוליטיקאי "לחשוב לפני פעולה" אמורה להיות ברורה מאליה, וכן מסכימה איתך שאין לרבים מאנשי הצבא (וגם הפוליטיקאים) שלנו מיומנות וכלים להתמודד עם שאלות מוסריות. אני גם לא ממש בטוחה שכולם מתעניינים בשאלות הללו. מהבחינה הזו, וגם מרבות אחרות, הייתי שמחה מאוד אילו כלל תלמידי ישראל היו לומדים ולו מעט חשיבה פילוסופית, שהייתה מאפשרת להם להתמודד עם בחינה ביקורתית של הנחות-יסוד, חשיבה לוגית ושאר מיומנויות נדרשות לחשיבה רציונלית ומודעת לעצמה. כיום, לצערי, זה רחוק מאוד מהמציאות, ואני רואה קשר בין העובדה הזו לבין הנקודה הראשונה שהזכרת - דלדול והנמכת השפה: אילו הייתה מודעות גבוהה יותר לחשיבה מדויקת, היה עולה - כפועל יוצא הכרחי מכך - גם הצורך בהתבטאות מילולית מדויקת. אותו הדבר נכון ביחס למורכבות החשיבה (בין היתר, בסוגיות מוסריות) ומורכבות השפה.
        12/1/09 21:28:

      היי אדוה חיוך

      העלת נושא העניין מאוד. בתקופת חייו של דקארט לא הייתה עדיין

      אחדות במדעים, ואם היה חיי  היום היה מתבלבל עוד יותר.

      דקארט חקר רבות את היחסים בין גוף ונפש, והכרתו את החומר הייתה:

      האמרה " אני חושב משמע אני קיים " כאן אנחנו נכנסים לבעיה על מה אנחנו חושבים ?!

      לנקות את האדם מידע הוא בילתי אפשרי, היות והחומר מגיע עם ידע צפון בתוכו, חלק אינטגרלי

      לא ניתן להפרדה. לדוגמה חיה , "חתול "   שנולד יש לו את כל הידע שנזקק לו, ובזמן קצר ביותר

      משלים את החסר בהתבוננות וחיקוי הסביבה.

      אותה ילדה בת 4 שמגיעה כביכול ללא ידע, ומשלימה את הידע שלה בחינוך , וצבירת ידע.

      יהיה סוביקטיבי לאותה הילדה , שתמשך להתקשר בנושאים , שטבועים באופי שלה (אופי מולד).

      אני אנסה לתקן את האמרה " אני חושב על יסודות העבר משמע אדע שהעתיד קיים "

      כל ניסיון להתחיל מזמן - 0 - הביא לחורבן טוטלי ( פול פוט קמבודיה ) .

      קשה לי להאמין שכל זה נהיה בסוף אוכל לתולעים,,, יחסססס,,,

         

        למנוע  -    ספק = עמלק

                        

                                          בכיף מפיראט  חיוך

        12/1/09 20:46:

      רינה ערב טוב.

      "חשבתי על כך שילדי/טייסי ישראל לא עוסקים ב"דילמות מוסריות"

      הם עוסקים בהשרדות שלהם. והמרחק שהם נמצאים מהממ"ד.

      לכל מטבע שני צדדים וגם קנט(שפה)

      ערב נהדר לך

      שוקי

       

        12/1/09 20:03:

      שלום לך אדווה

      תמיד טוב לחשוב - ולחשו יחד , מה טוב!

       

      שני עניינים מתחברים לרשימתך.

      האחד - עניין השפה - כאמור, גם "עברית שפה קשה"... שיש בה הרבה אותיות אלמות. לרבים שלומדים עברית כשפה שנייה ומתקשים לנחש מתי מבטאים ומתי מאלימים...וזה מתחבר לויכוח גדול עד כמה שפה צריכה להתגמש ולקלוט אל תוכה גם חידושי-שיבושים,
      מה שגורם לאט לאט להיווצרות של "ישראלית" בצד ה"עברית".

      עניין שני - מידה כל שהיא של אקטואליזציה. אני מבקשת להפיק משהו מלימודי פילוסופיה, שהרי אם אינה מיטיבה עימנו ,הי אהופכתלתחביב ליודעי חן.

      הייתי במצב רוח קשה אחרי הפצצת בית הספר של אונרא בעזה.

      חשבתי על כך שילדי/טייסי ישראל לא עוסקים ב"דילמות מוסריות" - שהיו אולי יוצרות מיומנויות להפעלת שיקול דעת מוסרי במצבים שונים בחיים.

      שיתפתי את חברי בעניין הזה ואז עלתה תשובה:"מה את רוצה שכל חייל / טייס וכו' יתחיל לחשוב לפני שהוא יורה?"

      מעניין אותי מה את חושבת על זה. ואם לא "כל חייל" אז אולי לפחות "כל מפקד"? או כל שר ביטחון?

      תודה על רשימתך המעניינת והאיכותית.

      רינה

        12/1/09 15:54:

      ניר, תודה!

      ורגע-רגע, לא לגלות עוד מי הרוצח... קריצה

        12/1/09 15:50:

      יופי של רעיון לפוסט! :-)

       

      ובהרחבה על אריק - כל החושים שלנו ראויים לספק. האם מה שאני רואה, מרגיש, מריח, שומע - האם זה אמת או רק האינטרפטציה שלי על האמת? הרי כך עובדות על המוח שלנו כל האילוזיות המשעשעות שאנו מקבלים בדוא"ל... 

      והאם מה שאני חושב אלו מחשבות שלי, או שאלו מחשבות שבאות מן המוח? 

      והאם אני מחליט לבד מה לעשות, או שאני רק מכונה דטרמיניסטית,  שבהנתן כל הנתונים נותרה לי רק אפשרות אחת ויחידה איך לפעול בכל רגע נתון? 

       

      בקיצור, כלום לא בטוח, פרט לכך שאם אני חושב, אני כנראה קיים... 

       

       

        12/1/09 15:21:
      לא לכולם. רק לאלה שמלכתחילה הם בעלי אגו מנופח קריצה
        12/1/09 15:08:


      אדווה אני משבח אותך על שגם את עשית שיעורים.

      אני מניח שההודאה בילדותיות משבשת מעט לפילוסופים את הכבוד (-:

        12/1/09 15:05:

      וואו, ואיזה נאום הוא זה!!

      מורידה את הכובע (וזה כשתוקעים אותך לפינה??...)

      צוחק

        12/1/09 15:01:


      אוי אדווה ככל המורים שלי תקעת אותי לפינה. (-:

      אך יש לי תשובה על תנאי. תקראי את Ode לרשפוקו בבלוג שלי.

      ועכשיו לענין. סוד אמיתות תשובת המומחה.

      לפני שנים היה לי הכבוד לעשות עבודה עם נחום גוטמן.

      הוא היה כבר די קרוב לסוף ימיו אם אני זוכר טוב.

      התקרבנו מאד. ואז ברגע מסוים הוא פנה אלי שאבטיח לו הבטחה אחת.

      בראשית סירבתי, ובסוף הסכמתי.

      ההבטחה היתה, כי בכל אשר יקרה אותי לטוב ולרע. בכל גיל ובכל מקום.

      לא אוותר על הילד שבי. כי זה סם החיים וזאת הראשוניות.

      זה סוף הנאום שלי.

      ימים יפים לכולנו

      שוקי

        12/1/09 14:52:

      זה הענין - לחכימא זה אף פעם לא די .......
        12/1/09 14:51:

      שתי הערות לי על זה:

      1. לזכותו של דקארט ייאמר (חוץ מזה שהיה הראשון לפרסם זאת) שהוא גם כתב זאת מאוד יפה. ממש פואטי, ממליצה מאוד לקרוא (לטינית, לצערי, אני לא קוראת, אבל התרגום העברי של יוסף אור מאוד נעים לקריאה).

      2. זוכרים את הילדה-הציירת, מרלה קראו לה אם אני לא טועה, בת הארבע, שהתברר שציוריה לא צוירו על ידיה, אלא על ידי אביה? - בראיון מעניין שראיתי נשאל מומחה לאמנות מדוע אין להעריך את הציורים כטובים גם אם צוירו על-ידי האב, ולא על-ידי הילדה. האם הערך של הציורים אינו נמצא בהם עצמם? מדוע זה חשוב מי צייר אותם? אין לי הרבה ידע באמנות, אבל התשובה של המומחה הצביעה על נקודה מאוד נכונה בעיניי: ילדה בת ארבע היא "נקייה" מהשפעות אמנותיות-היסטוריות. לכן, יצירות שלה הן בגדר המצאה אישית אותנטית, ואם יש בהמצאה הזו ערך, הרי שאין זה חשוב אם ציירו כבר מאות ציורים בסגנון דומה בעבר. לעומת זאת, האב הוא אדם בוגר, שכבר ספג השפעות אמנותיות ואחרות, ואם לא ספג - אין זו אלא בורות. הנקודה החשובה כאן אינה, כמובן, ההשכלה הפורמלית, אלא ההימנעות מהמצאת הגלגל מחדש. כשרונו של האב ראוי להערכה כחובב, אך לא כאמן פעיל יוצר, זה היה ההסבר של אותו מומחה. אגב, כאמן, מה דעתך על זה, שוקי?

        12/1/09 14:43:

      צטט: ,תשוקי 2009-01-12 14:40:30


      למה צריך להוולד כ-דקארט די להוולד עם בקורת עצמית רצינית....

      תמיד אמרו לי המורים שאני מכין שיעורים בצ'יק ומקמצן במילים.

      שוקי

      לאריך פרום יש תשובה נהדרת לזה - הורים ומחנכים "דגולים" בעיני עצמם מאוד אוהבים לדכא אנשים יצירתיים בטענה: חשבו על זה לפניך, עשו את זה לפניך. פרום כתב באיזה מקום - אז מה? האדם חשב את זה בעצמו!!

      לכן

      אתה אתה, אבל מאז דקרט, כלומר...

      ודי לחכימא ..

       

        12/1/09 14:40:


      למה צריך להוולד כ-דקארט די להוולד עם בקורת עצמית רצינית....

      תמיד אמרו לי המורים שאני מכין שיעורים בצ'יק ומקמצן במילים.

      שוקי

        12/1/09 14:16:


      בהחלט בכיוון, ותודה, אריק! :-)

      - לא ידעתי שחוסר החלטיות יכול להגיע עד כדי נוירוזה, אבל במחשבה שנייה, כנראה שאני מכירה כמה אנשים כאלה... :-)

        12/1/09 13:54:


      אני מזמין את עצמי לדיון שפתחת בשמחה רבה.

      אני רק רוצה לספר, שישנה נוירוזה הקשורה לחוסר יכולת להחליט. מסכנים האנשים האלה.

       

      איפה אתחיל את הספק השיטתי - למשל בדברים שאומרים לי. דוגמה - הלכתי לרופא והוא נגע בי, ממד לי חום, מישש את הבלוטות בצווארי ואמר שיש לי דלקת.

      איך אאמין לו, אם אינני רואה את מה שהוא רואה<?

      אני רק יודע שחם לי, אני מזיע, מגרד לי קצת בגרון.

      מכאן יש נגזרות פעולה רבות, שאם ספקן אנוכי, שיטתי [למשל כמו "יום" HUME] הרי :

      יש סיכוי שבגלל זה לא אקח תרופות

      או

      למשל תנועה עולמית לרפואה טבעית ולא מערבית.

       

      אני בכיוון?

      האתר שלי: קסם.קום - עולם של קסם לילדים ולהורים!

      ארכיון