כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Post שביתה

    הבלוג עוסק בבעיות מערכת החינוך מנקודת מבטה של מורה ומחנכת, החל במאבק המורים במהלך השביתה,בגורמים לשביתה, ובתחושות שעולות במהלכה ולאחריה. הבלוג שינה את שמו מ\"יומנה של מורה שובתת\" ל\" Post שביתה\"

    פוסטים אחרונים

    תגובות (20)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      14/1/09 15:14:

    צטט: ריקי שיר 2009-01-13 17:55:28

    עושה עצוב בלב*

    גיבורים קטנים.

     עצוב ריקי, מסכימה.

     

      14/1/09 07:25:

    צטט: המספרית 2009-01-12 23:22:21


    שושי, הסיבה שאת ואני בהוראה היא בדיוק זו: אנחנו אוהבות להקשיב לדברי הצעירים וללמוד מהם -

    הרבה יותר מאשר מהמבוגרים....

    *

    אלומה

     לאלומה,

    זה היה כל כך 'חזק' שקשה היה לא להקשיב.

    תודה,

    שושי

     

      13/1/09 22:10:

    צטט: נעמה ארז 2009-01-12 23:09:11


    לא מתלהבת מההסתגלות הזאת. כמו שאני לא מתלהבת מהסתגלות של ילד אל המכות שמכה אותו אביו. הסתגלות של אין ברירה, שמסתירה טראומה עמוקה.

    נותנת לך כוכב, על תמימותך...

    נעמה

     לנעמה,

    לא ניתחתי את המצב הפסיכולוגי של הילדים האלה, בכל מקרה האמירות גרמו להשתאות אבל בוודאי לא לשביעות רצון. אני סומכת עליך שאת צודקת בניתוח של מצבם הפסיכולוגי. תודה

     

      13/1/09 21:37:

    צטט: אורית גפני 2009-01-12 22:32:18

    שגרה עצובה של השרדות - שגובה מחיר רגשי מיותר והתבגרות מוקדמת !

     אורית, תודה על על תגובתך,

    אכן שגרה עצובה.

     

      13/1/09 17:55:

    עושה עצוב בלב*

    גיבורים קטנים.

      13/1/09 14:26:

    צטט: ורד א. 2009-01-12 20:26:01


    עצוב. הילדים מטבעם מסתגלים מהר לשינויים.

    הילדים משדרות לצערינו כבר מיומנים בשיגרת הטילים והאזעקות. הם גדלו לתוך זה ובטוחה שגם התבגרו מהר יותר מילדים אחרים בארץ.

     

     הם גדלו לתוך זה וחבל שכך! נקווה שהרגיעה תגיע אליהם במהרה.

     

      13/1/09 05:51:

    צטט: אביה אחת 2009-01-12 19:50:46

    שוש -

    אכן שיעור לחיים

    וכנראה שלכל דבר מתרגלים...

    תודה וימים שקטים

     תודה אביה ,

    יום שקט.

     

      12/1/09 23:22:


    שושי, הסיבה שאת ואני בהוראה היא בדיוק זו: אנחנו אוהבות להקשיב לדברי הצעירים וללמוד מהם -

    הרבה יותר מאשר מהמבוגרים....

    *

    אלומה

      12/1/09 23:09:


    לא מתלהבת מההסתגלות הזאת. כמו שאני לא מתלהבת מהסתגלות של ילד אל המכות שמכה אותו אביו. הסתגלות של אין ברירה, שמסתירה טראומה עמוקה.

    נותנת לך כוכב, על תמימותך...

    נעמה

      12/1/09 22:32:
    שגרה עצובה של השרדות - שגובה מחיר רגשי מיותר והתבגרות מוקדמת !
      12/1/09 22:02:

    צטט: אישה1 2009-01-12 19:04:50

    ילדים שחיים את השג-רע מיום הוולדם...עצוב.

     שג-רע! אכן.

     

      12/1/09 21:13:

    צטט: levana feldman 2009-01-12 18:49:47

    שושי

    ובכל זאת עושה עצוב בלב.

    ילדים שגדלים בצל מלחמות.

    כאן וגם שם.

    כל הילדים של העולם.

     לבנה,

    אני מסכימה עם כל מילה.

    עצוב.

     

      12/1/09 20:26:


    עצוב. הילדים מטבעם מסתגלים מהר לשינויים.

    הילדים משדרות לצערינו כבר מיומנים בשיגרת הטילים והאזעקות. הם גדלו לתוך זה ובטוחה שגם התבגרו מהר יותר מילדים אחרים בארץ.

     

      12/1/09 20:20:

    צטט: רחל נפרסטק 2009-01-12 18:26:32

    המסקנה היא שמתרגלים גם לדברים רעים. בני אדם הם סתגלנים במהותם. רק כך ניתן לעבור את היום.

     מתרגלים במיוחד כשנולדים לתוך הסיטואציה , כמו אותה ילדה בת ה 7 .

     

      12/1/09 19:50:

    שוש -

    אכן שיעור לחיים

    וכנראה שלכל דבר מתרגלים...

    תודה וימים שקטים

      12/1/09 19:45:

    צטט: אירה ג 2009-01-12 15:01:11

    החיים של הילדים האלה אכן ביגרו אותם מוקדם. מוקדם מדי. אני יכולה לקבל מהם שיעור בהתחשלות.

     אירה,

    אני חושבת שרבים מאיתנו צריכים לקבל מהם שיעור כזה.

    ערב טוב

     

     

     

      12/1/09 19:04:
    ילדים שחיים את השג-רע מיום הוולדם...עצוב.
      12/1/09 18:49:

    שושי

    ובכל זאת עושה עצוב בלב.

    ילדים שגדלים בצל מלחמות.

    כאן וגם שם.

    כל הילדים של העולם.

      12/1/09 18:26:
    המסקנה היא שמתרגלים גם לדברים רעים. בני אדם הם סתגלנים במהותם. רק כך ניתן לעבור את היום.
      12/1/09 15:01:
    החיים של הילדים האלה אכן ביגרו אותם מוקדם. מוקדם מדי. אני יכולה לקבל מהם שיעור בהתחשלות.

    תובנות ועצות של ילדים מנוסים משדרות

    20 תגובות   יום שני, 12/1/09, 14:27

    הכל עניין של הרגל, כך מתברר מדבריהם של ילדים שחזרו אתמול ללימודים בשדרות.

     

    בעוד שהתלמידים בבאר שבע התקשו להסתגל ללימודים במקלטים והסטודנטים במכללת ספיר מסרבים לחזור בשל הסכנה בדרך, קלטו את אוזני דבריהם של ילדים משדרות שחזרו ללימודים,

    הילדים  התראיינו אתמול בתוכניתו של ירון דקל 'הכל דיבורים'  ולמשמע דבריהם לא יכולתי להישאר אדישה.

     

    גל בת השבע התגעגעה למורה ולחברים , אם כי החופש לא היה ארוך כל כך.

    "פוחדים לחזור?

    לא, אני כבר רגילה לצבע האדום, כי מאז שהייתי קטנה זה התחיל."

     

    ילד אחר "לא יודע למה השביתו אותנו , גם בשנה שעברה היו הרבה קסמים ועדיין היה בית ספר"

     

    יו"ר מועצת התלמידים זיו מכיתה ו', בן 12 לא מתרגש -

    "אני יודע לאן לרוץ , רגיל -  אם יש מקום מוגן לידינו רצים אליו ואם לא, שוכבים ושמים ידיים על הראש"

     כשנשאל זיו אם יש לו עצה לילדים בערים שהצטרפו לא מזמן למעגל הקסאמים ענה בבגרות מפתיעה -

     "שלא הקסאמים יבנו להם את השגרה שהם יבנו לעצמם את השגרה ! לא בגלל הקסמים צריך להיות  כל הזמן בבית, אפשר ללכת לבית ספר, לחזור, ללכת לחברים, לעשות הכל אותו דבר וכשיהיה צבע אדום יכנסו לממ"ד"

     

    תובנות של בן 12... בגרות בטרם עת .

     

    ומה אנחנו יכולים  להסיק?....

     

     

    "הכל דיבורים" 11.01.09 - :0001:07

     

     

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      שושי פולטין
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון