0

0 תגובות   יום שני, 12/1/09, 14:52


כל כמה חודשים שעולה בי המוזה ואני יושבת לכתוב כאן...בעיקר לעצמי,אני נדהמת.



נדהמת לראות איך נהייתי אדם אחר,כמה השתנתי ואיך מה שכתבתי בפעם הקודמת היה כזה טיפשי וחסר משמעות.



אבל הפעם זה הרבה יותר מכל פעם הפעם אני ממש מרגישה שאני לא אותה אחת.



מאז שנועה המדהימה שלי נולדה כל הקשיים נראים פתאום נורא קטנים אני יכולה לא לישון חודשים,ולטפל בה במסירות אין קץ עד שיגמרו כוחותי אבל החיוך המתוק שלה שווה הכל.



כמה טוהר יש בה.כמה תמימות.כמה סקרנות ושמחה אמיתית.



הילדה הזאת היא נס. היא נולדה בשבת בבוקר לבנה ונקייה כאילו שהרגע יצאה מהמקלחת ועם העינים הסקרניות שלה הסתכלה וחייכה לכל עבר.חשבתי שלידה זה דבר הרבה יותר טראומתי..אבל לא כאב לי בכלל והיא יצאה נורא מהר.



הרופאים אומרים שזו היתה לידה קלה במיוחד ואני אומרת שאלוקים החליט לצ'פר אותי הפעם.



מעולם לא חשבתי שקיימת בי אהבה גדולה כל כך,שמשהו יכול לשמח אותי כל כך,



ושעולמי ישתנה בתוך כמה שעות.



זהו אני יוצאת לדרך חדשה מלאה אור כולי תקווה שזה רק לא יגמר...


דרג את התוכן: