בשנת 1993 הייתה חבורת צעירים שהחליטה לקנות צעצוע.
חבורת הצעירים התבגרה ואת הצעצוע הנחמד היא שדרגה ברוח התקופה והזמן: הוסיפו לו קצת צבע (בעיקר צהוב), קנתה חלקים משומשים (בעיקר מחברים ומכרים) ואפילו דאגה לשיפוץ מדי פעם, אבל רק אצל 'מאכרים' אמיתיים.
ראו חברים מהשכונה הסמוכה, כי טוב הצעצוע. החליטו גם הם לקנות בשנת 2002 צעצוע שכזה, רק יותר מודרני ופחות מורכב. גם הם שיפצו, השקיעו לא מעט וצבעו כשצריך ובצבעים שכולם אהבו. השעשוע התחביבי היה טוב, או שבעצם לא כל כך, משום שהחברים מעשו קצת בצעצוע, או שראו שהחבורה בעיר השכנה יצרו צעצוע טוב משלהם. חשבו וחשבו ופתרון מצאו: למכור את כל
החלקים שלא צריך ולחבר את החלקים האהובים והזולים לאלה של עמיתיהם מהשכונה הסמוכה. בכך, ליצור צעצוע גדול ואיתן שיוכל לעמוד בכבוד מול החבורות האחרות.
הצעצוע שלהם, הם משחקים ואנחנו מקבלים הכל מן המוכן ללא יכולת תגובה.
שוב הם מתגלים במערומיהם. עם פתיחתה של שנת 2009, אנחנו עומדים באחד מרגעי השפל של התקשורת הישראלית. המיזוג של ערוץ 2 וערוץ 10 קרוב מתמיד ויכול להתבצע ממש כמו "חיבור צעצוע", תרתי משמע ובשתי דרכים: מיזוג ערוץ 10 אל תוך רשת, או להיפך. לדברי הקרברניטים המכובדים: "שיתוף הכוחות יאפשר את הצלת התעשייה. המיזוג יבטיח את חיזוק התחרות בשוק הטלוויזיה".
ובצד עומד לו הרגולטור, שכבר שנים נחשב לגוף ארכאי שלא מחובר למציאות. הקשר בינו לבין מדיה והבנה איך מקיימים הסדרה במדיה ובמדינה מתוקנת לא קיים כלל.
ולנו, האזרחים הקטנים מה ישאר מכל הסיפור שהולך ורוקם 'עור וגידים':
1. "ערוץ צעצוע" שמחזק שילטון מונפוליסטי ומונע תחרות חופשית (תארו לכם את קשת כזכיין הבלעדי, שבעה ימים בשבוע ?).
2. אלפי משפחות מחוסרות עבודה (פגיעה קשה בשוק הכלכלי, בשוק הפרסום והשיווק ובמדיה הישראלית בכלל).
3. ריכוזיות יתר בשוק התקשורת (ערוץ 2 יהפוך לערוץ מוזי ורטהיים וחבריו).
4. חיזוק ההרתעה של נבחרי ציבור אל מול התקשורת (מי יתעסק עם ורטהיים ואחרים, מימן, אנג'ל עם כוח שכזה שמתעצם לשליטה כמעט מוחלטת בערוצי הטלוויזיה בישראל ?).
5. חיזוק ההטיה של התקשורת בדיווחים שיש להם אינטרס פנימי. ככל שיש יותר "כלבי שמירה" השמירה על הדמוקרטיה והפיקוח יהיו טובים יותר.
6. צמצום מגוון הדעות בציבור.
7. מניעת תחרות בין גופי התקשורת גם לטובת הצרכן (הוזלת מחיר ושירות טוב יותר).
8. התפתחות של "צווארי בקבוק" בעולם התקשורת: ערוצים בודדים ישלטו על עולמות תוכן רבים (חוזרים אחורה בשנים!).
9. צמצום ההזדמנויות בפני יזמים חדשים להיכנס לשוק התקשורת.
10. פגיעה בתוכן על חשבון הציבור (פחות ערוצים=פחות תחרות).
ומי יושב בצד ומסתכל ושוב לא עושה מהומה.
כמובן שגם הפעם זהו הרגולטור שמהווה סכנה קיומית בפני התקשורת הישראלית. הבעיה לא טמונה רק ביזמים שעושים כל דבר כדי לקדם את האינטרסים האישיים והעסקיים שלהם. הבעיה היא במי שאחראי לעצור אותם ולא יודע איך, עד כמה ומתי לעשות זאת. מעבר לכך:
1. הרגולטור לא דאג, לא דואג וגם לא ידאג מעולם לפיתוח תחרות הוגנת.
2. לא יודע או שלא רוצה לגרום באופן ממשי להסרת חסמי הכניסה למדיה ומתן רישיונות לגורמים מתחרים לצד רה-רגולציה.
3. לא יודע מהי תחרות אפקטיבית המאפשרת צמצום פיקוח ומעולם לא הותיר לענף לפעול באופן תחרותי. כל זאת, יביא שוב למפלה בעולם המדיה שסופה לא ידוע.
4. הרגולטור פשוט לא יודע איך לקיים מדיניות הסדרה ברוח הזמן ולאור שינויים וגם בהתייחס לנסיבות המשתנות בשטח.
'ג'ונגל מדיה' שוב חוזר לבמה המרכזית בישראל.
תגובות (0)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין רשומות לתצוגה