כבר כמה ימים שאני מסתובבת בתחושה מוזרה, ממש כמו הנהג ששמע את שדרן הרדיו מדווח על מטורף אחד, שנוסע נגד כיוון התנועה ותהה - מטורף אחד? כולם מטורפים... נדמה שאני ורבים מיושבי האתר הזה חיים ביקומים מקבילים, בהם מתקיימת מציאות שונה לחלוטין ואולי נחמתי היחידה היא שאני לא לבד ביקום שלי ואם אני זו שירדה מהפסים - אז אני בחברה טובה.

אני לא יודעת אם אפשר גם אחרת, אם האכילו אותנו שקרים ואם אלו הם פניה של דמוקרטיה חדשה. לשם שינוי אני לא רוצה לדון בבעד והנגד (בעיקר כי אין לי 'בעד', יש לי 'לא נגד'), אלא באנשים. לא ישראלים, לא פלסתינאים, לא חמאס ולא כ"ך, אלא אנשים.

אנשים שצועקים "לקרב!" אבל לא זוכרים על מה יצאנו למלחמה הזו.

אנשים שסופרים הרוגים, X לנו, Y להם, כאילו המוות מחפש מאזן.

אנשים שרוצים לנקום, שמוכנים להרוג בשביל נקמה.

אנשים שלא רואים אנשים.

זה כבר לא טוקבקיסטים אנונימיים, עלגים ומתלהמים, ששולטטטטים תחת כל דיווח רענן ומותירים אחריהם שובל מסריח של מוות-לערבים ברחבי הרשת. זה כותבים, שמזדהים תחת שמם המלא ובפנים חשופות מגלים שמחה וצהלה על כך שילדים נהרגים.