ואילו אני- הייתי רצינית לגמרי..... (-:

אבל עזוב אותך מציניות, נו....  חשבתי שכבר השארנו מאחור את החלק הזה...

שמחה שכבר התנחמת ואתה אפילו מוצא את היכולת לשיר... (-;

רחם?!  פרסם מודעת דרושים...

(-:

ואני לא מחפש רחמים, אני מחפש רחם.

טוב, גם וגם.

הייתי ציני   :-)

"... גם ירוקים הם סוג של נחמה. רציתי מיאמי וקיבלתי מלחמה..."
"... צביקה במרצדס מתקן ת'פחחות שלה... עועועועועו..."

אז הנה לך.

פשוט כשהייתי קודם- כבר נגמרו לי.

(-:

זה מנחם?!

גם אני אוהבת ירוקים (ולא אלה מהנייר, עם הפרצוף של איזה איש מהמפעם...)

הציניות היא מפלטם של הרגישים.

ולכן, בלי ציניות בכלל (ולא כי אינני רגישה)-

הכאב שלך נוגע, הוא חשוף עד קצות העצבים.

קשה שלא להזדהות אבל קשה גם לנחם כשזה בא מאחורי מסך כל כך קוצני.

פיסיכולוגיה בגרוש?!  כמובן.  וזה מה שעושה אותה לנכונה.

מקוה שהפצע יעלה ארוכה.

רוצה לקוות שלא יזדהם.

ושוב- זה הכל ברצינות.