מכתב שכתב שדר הטלוויזיה זיו רסקין לבן שלו
 
לחייל שלי    (ולחיילים שלכם גם)....
 
אני האב
אתה הבן,
אתה בבית
ואני מגן,
אני יוצא להביא
ואתה בבית החם,
אני עוטף
ואתה מצטנף,
כי אני הגבר
ואתה הילד התם,
וזו אכן דרכו של עולם....
 
ובבת אחת הכל התהפך:
אני עדיין הגבר ואתה גם,
והשתנו להם סידרי העולם.
 
אני האב ואתה הבן,
אבל אני בבית ואתה המגן,
אני בחום ואתה בכפור,
אתה נלחם בחושך ואני יושב באור.
 
רק אתמול, ילד שלי,
שיחקנו ברובים ואקדחים,
"פיינט-בול" קוראים לזה
מן משחק של אבות וילדים.
והנה אתה שוב משחק  ב"פיינט-בול"
רק שהפעם אתה משחק על החיים,
על החיים שלך
ועל אלו שלי,
על החיים של אמך ואחיותיך,
על החיים של המולדת.
ועל החיים של ילדים
ועל זכותם לגדול "נורמליים"
ועל זכותם לשחק בבובות ובכדור
ועל זכותם ללכת עם אבא שלהם ל"פיינט-בול".
 
והלב מכווץ מדאגה
ובעת ובעונה מתרחב מגאווה ,
ומרגיע את כולם ובפנים רותח,
והחדשות כל הזמן ברקע
ומתוך בליל השטויות שהם משדרים מנסים להתעדכן,
ומתפלל לאל שבשמיים באשר הוא
שתחזור בשלום להיות הבן
ותחזיר לי את זכותי להיות האב המגן.
 
מוקדש באהבה לחייל שלי וגם לזה שלכם...