מסתבר שאין מה לעשות, העולם לא אוהב אותנו כשאנחנו חזקים, ובכלל כנראה הוא לא אוהב את החזקים. מעדיפים לתמוך באנדרדוג. קראתי היום ב-YNET שהמתחילת המבצע היו 55 תקריות אנטישמיות בצרפת, וזה רק בצרפת, מי יודע ומי סופר כמה היו בכל העולם בכלל.

 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3655256,00.html

ידיעות כמו חרם אקדמי על ישראל שמתוכנן בקנדה בגלל הפצצת האוניברסיטה בעזה, הם דבר שכנראה נתקל בו גם באנגליה, ואני מדבר מנסיון העבר.

שלא לדבר על הפגנות, בעיקר של פלשתינאים, אבל לא רק, ברחבי אירופה וארה"ב, על זה שונצואלה גירשה את השגריר שלנו, הצהרות והחלטות של מועצת הבטחון באו"ם ועוד כהנה וכהנה.

מה שמעניין זה שבמשך 8 שנים שתושבי שדרות ועוטף עזה חטפו קאסמים מרצועת עזה על בסיס יומי אף אחד לא ממש מחא. היו ציוצים פה ושם, בעיקר ממנהיגי עולם על זה שמצב כזה הוא בלתי נסבל, ששום מדינה ריבונית לא הייתה מסכימה שמצב כזה יתקיים, ועוד כל מיני הצהרות. אבל אף אחד לא ממש יצא לרחובות, ואף אחד לא אמר דבר משמעותי כנגד חמאס.

ועכשיו, כשמדינת ישראל החליטה לנהוג כמדינה ריבונית שלא תתן לאיזורים שלמים בשטחה להיות תחת אש, עכשיו כולם באים בטענות דווקא אלינו. פתאום אנחנו הרעים, מה פתאום אנחנו משיבים אש למקורות הירי, ומה פתאום אנחנו עושים משהו כדי לשנות את המצב.

נכון, מסכנים אזרחי רצועת עזה שסובלים קשות מן המצב, אבל אל לנו לשכוח שאנחנו מעולם לא היינו תוקפים אותם אילולא חמאס תקף אותנו על בסיס יומיומי. אל לנו לשכוח שהדרך של חמאס להתגונן מפני המתקפה שלנו היא דרך של פחדנות. הנהגת חמאס היא זאת שמסכנת את אזרחי הרצועה בכך שהיא מתחבאה מאחורי אזרחים, בכך שהיא מתחבאה מתחת לבתי חולים ובתוך בתי מגורים ואף ממשיכה לבצע משם ירי. מעניין שאף אחד, חוץ מאיתנו, לא אומר דבר בגנות ההתנהגות השפלה הזאת.

הנהגת חמאס היא זאת שהביאה את האסון הזה על תושבי עזה, ועד עכשיו לא נראה שתושבי עזה מבינים את המצב. לא הם וכנראה גם לא העולם. ואולי האשם באמת בנו ובכושר ההסברה של העמדה שלנו לעולם.