אוטופיה
פתח מילוט.
לכאן אפשר לברוח מטרדות היום-יום.
הרבה קפאין, מוסיקה וספרים, אבל כבר בלי אלכוהול.
פוסטים פופולאריים
-
בפריז, עם ג'ורג' הריסון ובלעדיו
27/11/07 | 4674 צפיות
-
"אני כותב פסקול לעיר דמיונית", ראיון עם מורפלקסיס
8/9/07 | 4324 צפיות
-
הדבק שמאחד את הלילה עם העיר
31/1/09 | 3000 צפיות
-
"אתמול בלילה חלמתי שמישהו אוהב אותי"
23/4/08 | 4543 צפיות
-
ברוס ספרינגסטין, 1982, אמריקנה אחרת
28/7/07 | 3578 צפיות
-
פוסט-איט! (שגרת בוקר)
17/2/08 | 2533 צפיות
פוסטים אחרונים
- הדבק שמאחד את הלילה עם העיר 31/1/09
- מדוע נכחדו הדינוזאורים? 23/1/09
- מכירת חיסול / שמונים ושמונה 17/1/09
- בוקר תלאביבי-עזתי גשום 9/1/09
- שלושה טיפוסים תלאביביים (ושלוש תמונות) 13/12/08
- הדייט המפתיע של ולווט 6/12/08
אליוט סמית', סכין בלב
את הסיפור הזה צריך לספר מהסוף להתחלה, וזה עדיין לא יהפוך אותו למובן יותר: ב-21 באוקטובר 2003 , נעץ פעמיים אליוט סמית' סכין בליבו ומת. סוף אלים ומזעזע לחייו העצובים של סמית' ולקריירה המשונה שלו.
סטיבן פול סמית' נולד ב-1969 בנברסקה. ילדות קשה שכללה התעללות מצד אביו החורג הובילה אותו להתבודד עם גיטרה ומזרק, בקבוק ופסנתר - כבר בגיל 14. בקולג' ניגן סמית' (שהפך אז לאליוט) בלהקת Heatmiser . עד התפרקותה ב-1995, ניגנה הלהקה גראנג' ורוק בסיסי והשאירה חותם מועט ביותר. האלבום "אליוט סמית'" יצא ב-1995 , וב-1997 יצא אלבומו המשמעותי הראשון - Either / Or. באלבום זה מנגן סמית' בכלים רבים (גיטרות, בס, תופים), ההפקה עשירה יותר מבעבר, ויש כאן מיצוי יפה של הסאונד הייחודי שסיגל לעצמו סמית': הקלטה של עצמו שר בשני טראקים במקביל, עם חיבור עדין בין שניהם. ב-1997 קיבלה הקריירה של סמית' תפנית משונה: הוא הקליט שירים לפס-הקול המצליח של הסרט The Good Will Hunting , ונבחר כמועמד לזכיה באוסקר. סמית', אאוטסיידר דחוי ומופנם, מצא עצמו בטקס האוסקר,חנוט בחליפה לבנה ושר גרסה מסורסת ל- Miss Misery . באוסקר המוסיקלי באותה שנה זכתה סלין דיון.
ב-1998 יצא XO, אחד מאלבומיו הטובים. התמכרותו של סמית' היתה אז בשיאה, והוא סבל מדכאונות, אבל אלה לא הפריעו לו להוציא תחת ידיו פנינה מוזיקלית נדירה. שלושת השירים הראשונים - Sweet Adeline , Tomorrow Tomorrow ו - Waltz no.2 יוצרים אפקט מדהים ומושכים את המאזין לתוך עולמו של סמית' - טקסטים מרירים עטופים במוסיקה מתוקה וקליטה, ונגינה מושלמת.
מתוך Sweet Adeline :
It's a picture perfect evening and i'm staring down the sun sweet adeline מתוך Oh well Okay :
I got pictures, I just don't see it anymore
וידאו: אליוט סמית' מבצע את Independence Day בדיוק היום לפני שמונה שנים - 17 ביולי 1999 .
בשנת 2000 יצא Figure eight . מנגנים כאן ג'ון בראיון וג'ואי וורקונר, והאלבום הזה בהתאם זוכה לגוון רוקי יותר, עם תיפוף מודגש וגיטרות מחוספסות, שעומדות בניגוד לקולו הדק של סמית'. הטקסטים ממשיכים כאן את הקו של אכזבות-סמים-פרידות.
מתוך ג'אנק-בונד טריידר :
The imitation picks you up like a habit
ומתוך Easy way out השקט והאקוסטי:
You'll take advantage til you think you're being used
וידאו: ביצוע ל - son of Sam בתכניתו של קונן אובראיין.
השנים הבאות היו תערובת לא בריאה של הופעות, סמים קשים, סכסוכים וגם הקלטות שלא התגבשו לכדי אלבום. ההתמכרות גרמה לסמית' להתרחק מחבריו, ג'ון בראיון וחבורת לארגו. בגיל 34, באוקטובר 2003, התאבד אליוט סמית' לאחר ויכוח עם חברתו.
ב-2004 , שנה לאחר מותו ובסיוע משפחתו וחברים, יצא From a basement on a hill הנפלא שנחשב ע"י רבים לאלבומו הטוב ביותר של סמית'. כמה מהשירים כאן גם הפכו ללהיטי רדיו, כמו Ugly before עם הפסנתר הדומיננטי, ו -Twilight.
לפני מספר חודשים יצא האוסף הכפול New Moon - דמואים והקלטות מוקדמות לחומרים מהשנים 1994-1997 , כולל גרסה מוקדמת ל - Miss Misery. האוסף הזה כולל חוברת קצרה ומחכימה על השנים הראשונות בקריירה של סמית'. לא בדיוק המקום האידיאלי להתחיל בו את ההיכרות עם היוצר הזה, אבל בהחלט חובה למי שרוצה להעמיק את האהבה.
את סמית' ואת המוסיקה שלו אי-אפשר להגדיר ולהגביל לז'אנר מסויים. יוצר אישי שמתבודד עם הגיטרה, אבל גם פסנתרן מחונן ומוסיקאי מבריק. חובב גראנג' ורעש שגם ביצע פעמים רבות משירי הביטלס (אחד ממקורות ההשראה העיקריים שלו), בין היתר: I me mine , ו - Because , השיר שחותם את הסרט American Beauty . החוויה שבהאזנה לאליוט סמית' היא הרגל ממכר: קולו הדק והגבוה, האנדרסטייטמנט כאופן הבעה - כל אלה תופסים את המאזין בהדרגה. המוסיקה המתוקה והנפלאה מחלחלת מתחת לעור, ואז משתחרר הרעל המריר והמאזין שבוי לנצח.
|
תגובות אחרונות
-
BenAlias
בתגובה על ניו יורק בעשר קלישאות
-
עמיר
בתגובה על הדבק שמאחד את הלילה עם העיר
-
SRoni
בתגובה על המדריך לחיים בעיר (4), תלאביב של ויזלטיר ואבידן
-
אוהד שקד
בתגובה על המדריך לחיים בעיר (5) , ברצלונה הנוזלית של גאודי
-
zsxmiki
בתגובה על שש סצינות סקס לא שגרתיות
-
לוינה
בתגובה על רומא, בדידות (1)
תגובות (31)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
עצוב לי על חייו, עצוב לי על מותו.
נותרו לנו שירים להנשימנו בו.
(הנה הצתה מאוחרת עוד יותר מזו של ידיד האנונימי, שציין דברים חשובים ביותר.) פוסט יפה לאיש עצוב. כתיבה שמצליחה לתאר בדיוק מרבי את הבליל ואת פרדוקסים במוזיקאי המופנם והמחונן. לאהוב אותו, כפי שאתה כותב, זה להתמכר בלי לדעת: "המוסיקה המתוקה והנפלאה מחלחלת מתחת לעור, ואז משתחרר הרעל המריר והמאזין שבוי לנצח." אליוט המסכן, האם כך הוא מצא את סופו?
כל מילה שנכתבת בעברית על אליוט סמית היא כמובן מבורכת ובמיוחד כשהיחס כל כך חם ורגיש אבל לכתוב ש"יאלבומו המשמעותי הראשון הוא- Either / Or" ולהתעלם משתי יצירות מופת כמו - " roman candle" ו " elliot smith" שמכילות את התמצית המרוכזת של הגאונות שלו גם כמשורר והקול של חיי הוואקום Suburbsב האמריקאים וגם כמלחין מושחז ומדוייק שלא צריך פירוטכניקה (העיבודים הטרחניים של Figure eight) זה קצת מרושל ו/או מפספס .
וגם לגבי המזרק מגיל 14 כאשר המסכן גילה את ההרואין בגיל הרבה יותר מאוחר (רק בגיל 30) , כשעד אז הוא בעיקר נעזר בבקבוק כדי לשכוח , מטעה בהבנת האיש שבשיא הצלחתו ,אחרי סיבוב הופעות מצליח לאלבום מצליח עוד יותר החליט לנסות ובסוף גם להתמכר להרואין, שבטח לא היה חסר בתפאורה של חייו .
וכשההרואין הגיע נגמרה המוזיקה והסיוטים התחילו ...כולל ערב מחווה בהנהגת נינט טייב!
מצטער על ההצתה המאוחרת ,רק עכשיו יצא לי לקרוא את הפוסט .אגב, פתאום שמתי לב לכנות אצל היצ'קוק. גם ב-Raymond Chandler Evening,
And I'd like to reassure you but
I'm not that kind of guy
וגם, למשל, ב-Blues In The Dark:
You're the one I left you for
I don't love you anymore
כאילו, cut the bullshit. חלאס סדר "זו לא את, זה אני".
משטרת המחשבות חסמה לנו את הגישה ליו-טיוב.
סופי ולילי (מתאים לכן השמות ביחד!),
תודה!
.
לילי, קראתי איפשהו ביקורת שלילית על הסרט שהזכרת, שגם טוענת כנגד השעמום שבו. לא זוכר היכן.
סופי, שמח שהכרת את סמית'.
סתם מתוך סקרנות - איך זה שבשעות העבודה את קוראת בקפה אבל לא שומעת you-tube ?
תודה לאל, סוף סוף הגעתי הביתה, ויכולתי לספק את סקרנותי.
ותודה לך, שהכרת לי את אליוט סמית'.
סכין בלב.
הנה הם האנשים הצעירים, עם הכאב על כתפיהם.
לפני שבוע בדיוק ראיתי את "קונטרול" של קורבין, איאן קרטיס והגו'י דיוויזן זכו שם לטיפול קולנועי כל כך מדויק, ובכל זאת, כל כך משמים ומאכזב. עד כדי כך משמים ומתיש, שבקטע שאמור להיות השיא הדרמתי, שבו אדון איאן קרטיס תולה את עצמו, רגע שאולי עשרים שנה חלמתי להיות הזבוב על הקיר שבו מתרחש כל העניין, אמרתי לעצמי, די, תמות כבר למען השם ותגאול אותנו מהיסורים של הסרט הזה.
קרן, חייש, טל,
תודה רבה.
נראה לי שיש באיזור כמה אנשים עם מצב-רוח קולקטיבי לאליוט סמית'.
גם אני.
עשית לי חשק לשמוע אותו שוב. אתה לא יודע כמה הוא הולם את מצב רוחי בימים אלו.
ותודה לסופי על התרומה המופלאה שלה.
עכשיו הולכת לקרוא על אלתרמן.
יש רגעים בחיים, שבזמן שהם קורים לך אתה כבר יודע - זה רגע שיישאר איתך לתמיד.
בוא נגיד, שהערב הזה לא בהכרח היה אחד מהם
.
אבל בדיעבד זה בהחלט זיכרון שאפשר להתפלש בו עוד ועוד.
גם לונדון, גם קר מאוד וגם ערב מחווה לאליוט סמית' ?
אין לך מושג כמה הייתי נותן בשביל להיות שם
.
לפני שלוש שנים, בערב קר מאוד, היינו בערב מחווה לאליוט סמית באוניברסיטת לונדון (דומני שכך קראו למוסד. אולי אוניברסיטת מזרח לונדון? מערב?).
עוד לא הכרנו אז טוב את אליוט סמית, אבל אפילו הביצועים החובבניים ברובם של המשתתפים לימדו אותנו שכדאי להעמיק בו יותר.
אגב, במסגרת הדברים החדשים שאני לומדת כאן
סופי - נפלא ערב הריימונד צ'נדלר שלך
פשוט נפלא.
My pleasure
יש לי הרגשה שאליוט סמית' ימצא חן בעיניך ... נסי להתחיל עם XO או From a basement on a hill .
אני מודה שגם לי קשה לדמיין מצב בו אדם דוקר עצמו, פעמיים, אבל זה יוחס אז להתקף פסיכוטי. מעדיף לא לדמיין את זה ...
יש אנשים שיכולים להנות מיו-טיוב באמצע יום העבודה, ויש אנשים שהסקרנות תאכל אותם עד שיגיעו הביתה :-)
סופי,
קראתי בעיון את מילות השיר (שהיה זר לי עד לרגע זה), ושמתי לב שלא רק המילים דומות, אלא גם הקצב וחלוקת ההברות. האם יכול להיות שעלינו כאן על משהו? חיקוי/השפעה/העתקה כלשהי ?
Hitchcock: It's a Raymond Chandler evening at the end of someone's day
Smith : It's a picture perfect evening and I'm staring down the sun
בקיצור - כמה טוב שיש יו-טיוב, לא ?
והמסקנה: שני שירים שונים בתכלית, קצב ומלודיה. אין דמיון.
להשוואה:
רובין היצ'קוק
אליוט סמית'
אגב, התגובה שלך היתה עבורי כמעיין מים חיים ביום הזה.
תודה רבה.
וואו.
מעודי לא שמעתי על אליוט סמית לפני שהגעתי לפוסט הזה שנראה לי שהוא הפתיח לידידות מופלאה ולאיזה טיול לכיוון טאוור רקורד.
תודה תודה ועוד פעם תודה.
אגב, סיפור ההתאבדות על ידי דקירה כפולה של סכין בלב נראה לי מסוג האגדות האורבניות הקשות משו לביצוע, אבל למה להרוס סיפור יפה עם בעיות של מציאות.
ההתחלה של Sweet Adeline, מזכירה לי את Raymond Chandler Evening, של רובין היצ'קוק. אני מניחה שרק בגלל השורה הראשונה.
מצרפת את המלים:
It's a Raymond Chandler Evening
At the end of someone's day
And I'm standing in my pocket
And I'm slowly turning grey
I remember what I told you
But I can't remember why
And the yellow leaves are falling
In a spiral from the sky
There's a body on the railings
That I can't identify
And I'd like to reassure you but
I'm not that kind of guy
It's a Raymond Chandler Evening
And the pavements are all wet
And I'm lurking in the shadows
'Cause it hasn't happened yet
מעניין מאוד. תודה רבה.
תודה עמית,
כמו שכתבתי - הסיפור אכן נוראי.
ייאוש וטירוף, צריך לא מעט מאלה בשביל להתאבד (ולא ממש משנה איך ...) .
בדיוק לפני כמה ימים שמעתי שוב את הסיפור הזה, כמה יאוש או כמה כוח או כמה טירוף צריך כדי לדקור את עצמך - פעמיים?
המוזיקה שלו נפלאה בחלקה, תודה על ההעמקה בתחום שלא הכרתי..
תודה ריקי,
אני זוכר כמה רגעי דכדוך בהם התפתיתי לשמוע את Twilight מתוך האלבום הזה.
טעות גדולה ...
תודה, מסתמן שהכתיבה המוזיקלית שלך כל הזמן משתכללת.
אני הכי אוהבת את
From a basement on a hill
אבל כשאני מדוכדכת אני לא מתקרבת אליו.
אני יודע שיש כל-מיני תיאוריות שונות "אלטרנטיביות" (קונספירטיביות ?) לגבי מותו של אליוט סמית', אבל הגרסה הרשמית היא מוות בהתאבדות. מה שהקשה מאוד על החוקרים בהתחלה היתה העובדה שסמית' דקר עצמו פעמיים בחזהו - אבל הוכח שזה אפשרי.
ולמשהו יותר שמח - עמית ארז בהחלט יוצר נהדר, מיקירי 88 FM, ומושפע עמוקות מאליוט סמית'. חבל שהוא לא מוכר יותר.
שוב תודה על תגובותיך.
תודה על הכתבה המעניינת.
בקשר למותו, הדעות חלוקות, ובכל מקרה זה לא חד משמעי שהוא התאבד. יש טענה שהוא הלך לרכוש סמים באקו פארק וייתכן כי נשדד ונדקר למוות. בכל מקרה מדובר באבידה.
אגב, לפני שבוע בדיוק ראיתי את עמית ארז בערב קאברים לשיריו בלבונטין 7. היה נחמד.