בעיתון הארץ מהבוקר מתפרסם טור של עיתונאי פלשתינאי אנונימי מהרצועה. הטור, שמעביר ביקורת קשה על החמאס ותפקודו בלחימה, נחתם דווקא כך:

השנאה לישראל גדולה מהשנאה לחמאס. אם אתם חושבים שתושבי עזה ייפטרו משלטון החמאס, אתם טועים טעות חמורה. אם תרצו אתם לסלק את הארגון, זה יעלה בחיי עשרות אם לא מאות אלפי פלשתינאים. לכן, עליכם ועלינו לסיים את המלחמה הזו ובהקדם. עכשיו, לפני שייהרגו עוד אלף פלשתינאים. כי אנחנו, האזרחים הפלשתינאים, נהיה אלה שכמו תמיד ישלמו את המחיר הכבד".

הכלל הנוגע למדינות מודרניות הוא כזה: כל מדינה מודרנית היא בהכרח דמוקרטית משום שהאזרחים המרכיבים אותה הם הריבון. הם שווים אחד לשני ושווים למנהיגים אותם. לא כל דמוקרטיה היא ליברלית, וכבר היה מי שטען שיש לא מעט דמוקרטיות טוטליטאריות, אבל נדיר למצוא מדינות שהן "דמוקרטיות" בהגדרתן, בזהותן וביחסן לאזרחיהן ובו בזמן ממשיכות לספח אוכלוסיה שלמה שאלמנט השוויון נמנע ממנה.

ישראל כובשת טריטוריות שאינן שייכות לה ושהיא עצמה אינה מכירה בהן כחלק ממנה. בטריטוריות אלה ישראל לא נותנת לציבור שבתחומה (והשטחים עדיין בתחומה של מדינת ישראל, למרות ההתנתקות כביכול) אפילו את התחושה כאילו הם ריבונים על עצמם או שותפים בריבונות של כל מדינת ישראל. כאן לא מדובר במקרה של מיעוטים. ערביי ישראל זוכים להכרה ולשוויון בפועל כאזרחי המדינה (למרות ניסיונות חוזרים ונשנים לנגח אותם ולהדיר את קולם, כמו הפארסה אתמול בועדת הבחירות). הם זוכים להטבות מהמדינה ונופלים עליהם חובותיה.

לערביי השטחים אין את כל אלה. הם אנשים החיים בעולם מודרני מבלי שניתנו להם יסודות מודרניים. ישראל אפילו לא טורחת להעניק להם תחושת שוויון וריבונות, אפילו לא למראית עין.

יהיו שיטענו שישראל לא אמורה לתת להם תחושת שותפות, כי הריבונות איתה הם אמורים להזדהות היא לא הריבונות הישראלית. אבל ישראל גם לא יכולה למנוע מהם תחושת שותפות נבדלת. סיפוח מלא, הענקת אזרחות ותנאים שווים או שחרור מלא ומוחלט, שניהם עדיפים על המצב הנוכחי הבלתי אפשרי שבו ישראל לא משחררת ולא מחזיקה.

מהמגוון העצום של הפגיעה בזכויותיהם האנושיות והכלכליות נדמה שזו אחת החמורות – לאפשר להם חיים ללא הכרה, ללא חופש וללא אפשרות לתת להם להגדיר בעצמם את התנהלותם. 

יהיו שיגידו: נתנו להם בחירות והם דפקו את מצבם בבחירה שטותית ולא אחראית, או אפשרנו להם חופש יחסי והם ירקו לבאר ממנה הם שתו. כאן המקום להדגיש: המשמעות בבחירות היא לא "יש לך חופש לבחור, אלא אם כן הבחירה שלך לא תמצא חן בעיני". זו לא ריבונות. זו עריצות גדולה יותר מזו של השלטון הסורי על נתיניו. 

אין תמה כי החמאס עלה לשלטון בבחירות חופשיות בחברה שאינה  ליברלית. תנועה פונדמנטליסטית שלטת (אך לא ריבונית) זו, זוכה לתמיכה עממית של הציבור אך גם לביקורת, כפי שהובאה להלן. אבל גם הביקורת הקשה ביותר לא שוללת את ההכרה כי הם המנהיגים של הציבור הפלשתינאי, כל ניסיון לפגוע בנתון זה יפגע ברסיסי כבוד וגאווה בסיסיים אלה שציינו. 

ישראל אינה מכירה בחמאס כנציג העם הפלשתינאי, למרות שהובילה לבחירתו. ישראל ביצעה מהלך מתוחכם נוסף, פרי מוחו הקודח של אריק שרון: קודם היא העלתה את החמאס למנהיגות על הרחוב הפלשתינאי ואח"כ היא עזבה אותו לנפשו, בתנאים בלתי אפשריים של מחנה פליטים צפוף, מעברים סגורים, חוסר הכרה ולגיטימציה, ניתוק מהעולם, רעב ועוני מכפיר. ויש שתיארו זאת: ישראל עברה מכיבוש מבפנים לכיבוש מבחוץ. היא מיהרה לסגור את המעברים ולא הכירה בכוחם ובמעמדם של מנהיגי הציבור הפלשתינאי.  

רק ככה אפשר להבין את המשפטים המיואשים של העיתונאי הפלשתינאי – הציבור הפלשתיני הביא לשלטון שאין בו תקווה אבל כל התערבות שלנו, מעבר למעורבות השלילית שכבר גילינו, רק תעצים את השנאה הקיימת. 

כעת דמיינו לעצמכם שרשרת ארוכה המרכיבה בני תרבות וזהות אחת ומחברת את ראשון האזרחים לאחרון ותבינו את מהות ערך השוויון במדינות מודרניות.תקשיבו לאובאמה כהה העור זועק YES WE CAN בארה"ב ואז תבינו מדוע למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה לא היה סיכוי לשרוד בעת הנוכחית, במדינה שהמיעוט בה (הלבנים) לא רק כפה את עצמו על הרוב (השחורים), אלא גם לא סיפק לו את התחושה כאילו הרוב שותף בריבונות של המדינה. זו גם הסיבה שקלינטון לעולם לא יהיה שליט בישראל, שארה"ב באה להושיע את העם העיראקי ויצאה נפסדת בפלישה לריבונותה ובהצטיירותה כחודר זר ולא לגיטימי וזו גם הסיבה שהמשטרים האפלים ביותר מכנים עצמם דמוקרטיות עממיות. 

אל תבנו להם בתי חולים ותשקמו אותם מחדש, רק כדי להרוס אותם שוב. אל תתפלאו כי מפירים לכם את הריבונות פעם אחר פעם כל עוד אתם שוללים אותה על כל מרכיביה מהאחר. תחשבו איך מתחילים לטעת בהם את התחושה כאילו הם ריבונים על עצמם. רק תחושה, רסיסי תחושה. לא מעבר. תכירו בהם כפי שאתם מכירים בסורי או במצרי, תנו להם לחיות בצלם אנוש מודרני ורק אז אולי נזכה בשקט מצדם. 

מלחמות בציבור מיואש לא יעזרו כאן. רק חשיבה מושכלת ושונה.

ובינתיים...