ואני שחיתי כהרגלי לרפסודה הרחוקה. ברפסודה הרחוקה ישב בחור, בן עשרים אני מנחשת. ראינו מתחתינו צל ענק פתאום, ושנינו היינו בטוחים שמדובר בלוויתן. הוא התחיל להלחץ ממש, ואני, הקטנטונת לקחתי על עצמי את תפקיד האמיצה והתחלתי להרגיע אותו "לוויתנים הם בכלל צמחונים" אמרתי. אבל בלב ליבי פחדתי פחד מוות. כי זה שהוא צמחוני, לא הופך אותו לשוחר שלום. והוא יכול להרוג אותי סתם, בשביל הספורט. |