באמצע המאה הקודמת כתבה לאה גולדברג ספר ילדים נחמד וקראה לו " מר גוזמאי הבדאי".

לעניות דעתי, לאה גולדברג כסופרת ילדים ביקשה להפגיש את קוראיה הקטנים, בדרך רכה ומלטפת,

עם המציאות הקשה של החיים, לאמור: יש שקרנים בעולם הזה. עובדות מרות כאלה, בתחילת החיים, יש

לבלוע עם ממתיק. ולאה גולדברג ספקה אותו בספרה.

גיבורה ההזוי הפך היום למצוי. אהוד (אני, אני, ורק אני) אולמרט התרברב היום בטלוויזיה וסיפר בדיה על נשיא ארה"ב ושרת החוץ שלו. שניהם נפגעו, הגיבו והציגו אותו בתקשורת הבינלאומית כשקרן מבלי לומר את המילה במפורש. הרי ידוע שדיפלומט יכול לשלוח אותך לעזאזל במילים כל כך יפות, שאתה עשוי להשתכנע שכדאי לך ללכת לשם.

והענין מעורר בי שאט נפש. במה מצא ראש ממשלה לעסוק בפומבי ומסבך בכך את ישראל, כאשר עשרות אלפי ישראלים נלחמים ומסכנים את חייהם.