כל מי שמבין משהו בכלכלה יאמר לכם שמה שאתם עומדים לקרוא כאן הוא שטויות. אולי בגלל זה כדאי לקרוא - מבט קצר במכתב שקיבלתם מקרן הפנסיה שלכם לאחרונה יראה לכם לאן הביאו אתכם אלה שמבינים בכלכלה. כתבתי כאן בעבר על האופן שבו נותבו כספי הפנסיה שלנו לשוק ההון. עכשיו אני רוצה להעלות את השאלה היותר יסודית בנושא: למה בעצם לעשות את זה?

הלוגיקה של האוצר בהפניית כספי הפנסיה לשוק ההון היא פשוטה. המטרה הראשונה שלה היא השגת תשואות. ברור מאוד שמי שחוסך לפנסיה 10% מהכנסותיו במשך 30-40 שנה יתקשה מאוד לחיות מהן במשך 20-30 שנות פרישה, אלא אם כן ישיג תשואה של, נאמר, לפחות 5% לשנה. אבל איך נגרום לכסף שלנו לצמוח? כבר בסיפור על פינוקיו למדנו שלא יעזור לשתול אותו באדמה ולחכות שיגדל. עד לפני כמה שנים המדינה סיפקה את התשואה הזו דרך מה שנקרא אג"ח יעודיות - הלוואות שהמדינה נטלה מקופות הגמל וקרנות הפנסיה בריבית מועדפת. אבל משרד האוצר החליט שאין צורך "לסבסד" את החיסכון הפנסיוני ושלח אותנו להשיג את התשואה הזו בשוק ההון. בכך הוא עונה על עוד מטרה, שאין לה דבר וחצי דבר עם טובתם של החוסכים: עידוד שוק ההון כמכשיר לצמיחת המשק.

לכאורה יש כאן הגיון בריא - מאחדים בין הצורך של החוסכים בצמיחת כספם לבין הצורך של המשק בצמיחה. מפנים את כספי החיסכון ליצירת צמיחה עתידית דרך השקעה. אלא שיש בשיטה הזו כמה בעיות יסודיות. ראשית, שוק ההון נוטה למחזוריות כרונית. המחזוריות הזו, שאין ממנה מנוס בשיטה הקפיטליסטית, גורמת לו להתרחב ולהתכווץ באופן בלתי נשלט. אמנם לאורך שנים רבות נהוג לחשוב שהתשואה מהשקעה בשוק ההון תפצה על התנודתיות, אבל זה לא יעזור למי שצריך לפרוש בדיוק בתקופת משבר. נראה שרוב החוסכים היו מעדיפים הבטחה של תשואה צנועה על פני חשיפה למוראות הכלכלה. הם גם צודקים, משום שהם כנראה יודעים שבכניסה לשוק ההון הם הופכים לשותפים זוטרים של בעלי ההון, שותפים שמספקים משאבים ונוטלים סיכונים אבל בדרך כלל נהנים מהפירות הרבה פחות מהשותף הבכיר.

מעניין שגם מבינה גדולה בכלכלה כמו מירב ארלוזורוב מהסמן הימני (חביבת הבלוג מאז ומעולם) מודה, רק אתמול, ש"שוק ההון הוא גוב האריות שלכם". היא רק חושבת שהוא הרע במיעוטו, ו"כל גורם אחר שהיה מתבקש לנהל את כספי הפנסיה, בראש ובראשונה המדינה עצמה, היה קרוב לודאי גורם לציבור נזק גדול פי כמה." למה? סתמה ולא פירשה.

אבל האם באמת אין דרך יעילה יותר להפנות את הכסף לשם יצירת צמיחה? ההיגיון של שוק חופשי יטען שהשוק יידע לנתב את המשאבים בצורה הטובה ביותר. אלא שההיגיון הזה לא ממש עומד במבחן המציאות. אם נבחן לאן הוליך "השוק החופשי" את כספי הפנסיה שלנו בשנים האחרונות נגלה שתי תופעות עיקריות שכבר כתבתי עליהן כאן: הגדלת המינוף של בעלי ההון והשקעות ספקולטיביות בנדל"ן בחו"ל. כלומר שבשנים האחרונות, במקום לייצר צמיחה, הכסף שלנו עזר לכמה אנשים שנוהגים לכנות אותם "טייקונים" להגדיל את שליטתם במשק ולקנות קרקעות ברומניה וברוסיה. זה באופן מאוד ברור לא מייצר שום צמיחה בישראל. וזו לא תופעה ישראלית ייחודית, בכל העולם נכנסו קרנות הפנסיה להרפתקה של עודף מינוף ושל השקעות ספקולטיביות. תשאלו מה רע בזה כל עוד הכסף צומח? הבעיה היא פשוטה: כדי שהכסף "יצמח" באופן עקבי במשך עשרות שנים, צריכה להיות צמיחה כלכלית אמיתית. צמיחה כזו נוצרת רק מהשקעה ריאלית, בתשתיות, חינוך או בטכנולוגיה.

נחזור ונגדיר את הבעיה במילים פשוטות: יש צורך לנתב את כספי הפנסיה לאפיקים שיספקו תשואה הולמת לחוסכים ע"י יצירת צמיחה כלכלית. את זה, ויסלחו לי פקידי האוצר, המדינה יכולה לעשות טוב יותר משוק ההון: היא יכולה ללוות את כספי הפנסיה ולהשקיע אותם ישירות: בתשתיות (תחבורה, תקשורת), בטכנולוגיה (מחקר ופיתוח, חינוך טכנולוגי), בחינוך (הלוואות לסטודנטים), בדיור ציבורי (כן, אמרתי דיור ציבורי) זה יספק, אם באופן ישיר ואם באופן עקיף, את הצמיחה הרצויה, ויאפשר למדינה להעניק את התשואה הנדרשת לחוסכים.

כלכלן (אם בכלל יסכים להגיב להצעה מגוחכת כזו) יגיד מייד שהמדינה לא יעילה, ושהיא צריכה להקטין את מעורבותה בכלכלה ואת החוב הלאומי. אבל הוא יטעה. ראשית, המדינה לא פחות יעילה מהשוק הפרטי בהקמת תשתיות. היא יכולה להתעלות מעבר לשיקולים הכלכליים המיידיים ולחשוב לטווח רחוק באמת. מערכות הרכבות של אירופה, ואפילו מערכת האינטר-סטייט בארה"ב, לא היו קמות ביוזמה פרטית. מעבר לזה, מה שהמדינה מבזבזת בחוסר יעילות לא מתחיל אפילו להתחרות בבזבוז הגלום במשכורות עתק למנהלים וברווחים מופרזים של בעלי ההון.

קחו לדוגמה את מה שנקרא BOT. אלה פרוייקטים תשתיתיים שבהם המדינה מעניקה לחברה פרטית זכיון להקים פרוייקט כמו כביש חוצה ישראל או רכבת קלה, ולהפעיל אותו במשך שנים ארוכות על מנת להחזיר את ההשקעה. בפרוייקט כזה הזכיין לווה כסף מגופים מוסדיים (קרנות הפנסיה) ועדיין מצליח לייצר רווח נאה. לא היה יותר פשוט שהמדינה תלווה את הכסף ישירות מקרנות הפנסיה ותדלג על שירותיהם היקרים של הזכיין, הבנקים, חתמי ההנפקה, מנהלי הכספים בגופים המוסדיים? אם ההשקעה יכולה להצדיק את הריבית כשהיא נעשית באופן פרטי, ודאי שהיא יכולה להצדיק אותה בלי שייחתכו כל הקופונים בדרך. ובקשר לחוב הלאומי, בשני המקרים נוצר חוב ומוקמת תשתית. השאלה אם החוב הוא של המדינה או של זכיין היא טכנית, לא מהותית.

אז אם הפיכתנו לספקולנטים בעל כורחנו אינה מסייעת לא לנו ולא לצמיחה, למי היא כן עוזרת? ניחשתם נכון – לבעלי ההון. הכסף הזמין שמופנה לשוק ההון מאפשר להם ללוות בתנאים נוחים כדי למנף את השליטה שלהם בחברות. המינוף הזה מאפשר למספר מצומצם של בעלי הון לשלוט בחלקים נרחבים מהכלכלה הישראלית, מבלי להשקיע מכיסם יותר מאחוזים בודדים משווי החברות. לא רק זאת, בעלי ההון שונאים תחרות ומעדיפים שהמדינה תסתפק ביצירת התנאים ליצירת רווח, אך לא תתחרה בהם בעצמה בהשקעות. השקעה ישירה של המדינה מתחרה בבעלי ההון ופוגעת במונופול המקודש שלהם.

ולכן, כפי שאמרתי בפתיחה, וכמו שיגיד לכם כל מי שמבין משהו בכלכלה, כל מה שקראתם פה הוא שטויות, ואין שום סיכוי להחזיר את הגלגל אחורה לחיסכון פנסיוני שפוי יותר.