בחוץ קור מקפיא. מי שחי בטמפ נמוכות מאלה הוא חייזר.אבל כאן חמים ונעים. כל הכבוד ליוצרי הסרט

 "il y a de longtemps que je t'aime" שראיתי הערב. הרבה זמן לא ראיתי נושאים קשים כל כך מובאים באופן אוטנטי כל כך. המצבים בסרט כל כך חזקים שלא העזתי להזדהות יותר מידי עם הדמויות ולנסות להרגיש אותם. רק לשבריר שניות. רק עכשיו אני פתאום נוכחת בכך שלא היה בסרט אפילו אלמנט קטן של סקס. ועדיין סרט מעולה, תראו מה זה. אח, הצרפתים האלה... הרבה דברים אפשר להגיד עליהם אבל סרטים הם יודעים לעשות. והישראלים האלה... אי אפשר לראות סרט בקולנוע בלי שכל החצי שעה הראשונה אנשים ייכנסו באיחור ויפריעו. אני אגלה פה משהו קטן: אני לא אדם אלים, אבל בהחלט הייתי יורה מטווח קצר באנשים שמאחרים לקולנוע ומפריעים.

בעניין סרטים, ועכשיו ברצינות, הנטייה לחשוב שהחיים שלך הם סרט ולהתנהג כך היא אולי משעשעת אבל כדאי להשגיח שלא תהיה דומיננטית מידי. אני מבלבלת בלי סוף, בראש, בין החיים לסרט. סצנות מהחיים זוכות להמשך מבויים בדמיון שלי ולפעמים אף אונ-ליין. זאת הסכנה הגדולה ביותר. לכן אני מזכירה לעצמי השכם והערב את הגבול בין השניים. סרט רואים ואת החיים צריך לחיות. בסרט, אם פספסת כמה סצנות - תמיד אפשר להריץ שוב. ואילו בחיים.....

לילה טוב   הדר