יום שני השעה שבע וחצי בערב מתחילים את הנסיעה ומייד מתחילים להתפלל שלא תהיה אזעקה כי ראבק מה עושים?? .. ממשיכים לנסוע או עוצרים ומסתובבים אחורה וכך כל הנסיעה תפילות ..אלוהים תעשה שלא תהיה אזעקה תן לי להגיע אליה בשלום ומקסימום איך שאני אגיע שתהיה אזעקה כי יש ממ'ד והכל בסדר..
אז ברוך השם אלוהים אהב אותי והתחשב ולא היו אזעקות ולא קסאמים גראדים וחנטריש..ואז מתחילה הבעיה האמיתית אתה סוף סוף בבית מוגן שמור יש ממ'ד ואז כמו כל בן אדם נורמלי מהשורה אחרי נסיעה כזאת ארוכה וקר בחוץ נכוןןןןןןןןן את או גם אתה צריכים לעשות פיפי........בחייאת דינק אתה מת מפחד להכנס לא להכנס ..להתאפק לא להתאפק..אבל אתה אומר לעצמך על החיים ועל המוות היידה אין ברירה אתה משתדל לא להתעסק יותר מידיי עם המחשבות וזהו ..
תודה לאל לא היה קסאם מוחמד או אחמד ופאטמה ישנים או לפחות כלכך קר להם שהם לא מוציאים ת'אף שלהם בחוץ או שלא מתחשק להם למות הלילה ולא שולחים לנו נדודי שינה.. אחותי סוף סוף הגיעה אחרי עבודה מפרכת ..חיבוקים נשיקות אמרתי שאני חולה עליה אז כן מתה עליה..היא כרגיל חולת ניקיון לא יכולה בלי עוד ספונג'ה או עוד שטיפת כלים כי בלי זה אי אפשר ללכת לישון נורמלי..
סוף סוף הולכים לישון ישתבח שמו לעד ושוב עוד מלמולי תפילה בחייאת מוחמד תן הלילה לישון אני חצי גמורה גם אחרי עבודה בעסק גם הפחדים להגיע הכל מתערבב לי ביחד עם רצון עז לישון..
תודה לאל המשוגעים לא יורים אבל אחותי החליטה שהיא שוב חוזרת לנקות משלוש בבוקר..ואז מתחילה המנגינה לא יכולה לישון..לא מסוגלת לישון..התרגלתי לעבוד בלילה כי היא עובדת משמרות "בבור" והיידה משלוש המג'נונה התעוררה ..חמש וחצי מוחמד גם התעורר אזעקההההההה טפייייייי עליו שיחנק..
היידה התעוררנו שוב סינדרום הפחד מכה אותך כמו בהצגה המלט..לעשות מקלחת או לא לעשות מקלחת..אחותי מתגלגלת מצחוק ועוד עונה בטחחחחחחחחח השתגעת שככה אני אצא לחדר כושר בלי מקלחת?
נו טוב תלכי ושאלוהים יהיה בעזרנו ..ברוך השם מוחמד עוד לא התעורר אולי מת אינשאללה או קיבל דום לב אמן או בדיוק מתעסק עם פאטמה גם טוב העיקר תעשי את זה צ'יק צ'אק ובחייאת אל תשגעי אותי עם השטויות שלך.. נגמר מוחמד לא התעורר היידה התחלנו יום כיף ..קודם קאנטרי כי אי אפשר בלי שעתיים לעשות כושר ולהגיד שלום לכל החבר'ה..אז שוב חיבוקים לכל אלו שאני מכירה ונשיקות ואז את מתחילה לשמוע את הסיפורים.. בעיקר על הילדים כמה קשה להם והלב שלך נשבר..וכך בין סיפור לסיפור אזעקההההההההההה..וואי אמא'לה בחיי הרבה זמן לא שמעתי אזעקה אני חושבת ממלחמת המפרץ..תעזבו אתכם מהאזעקות של ימי הזכרון אני מדברת על מלחמה..
הלב טפי ישר לתחתונים נפל..ואז זה מתחיל לצאת נו כבר נגמר ?? לא לצאת חכי צריכים לשמוע ת'בום..עוד כמה דק' מתברר שזו אזעקת שווא..נו לא נורא שווא זה טוב סימן שמתרגלים אותנו אם אנחנו עדיין שומרים טוב על הכושר..
ממשיכים את היום כיף הפעם למסעדה בעיר כן מסתכנים לשבת במסעדה באור יום על אפם וחמתם של החמסיניקים..
ואז שובבבבבב פעם אזעקהההההההההההה ריצה למסעדה לתפוס מחסה בין המחבתות והסירים ובדלת את צועקת לשתיי אמהות עם ילדים שיבואו מייד להתחבא ואתה שומע את הלב של הקטן דופק מה זה דופק..כמו שעון מטוטלת בום בום בום ואת מחבקת את הילד ואומרת לו זה בסדר אל תדאג זה בסדר מותק והילד והתינוק על הזרועות של האמא בעצם אומרים לך הכל.. את רואה את הפחד בעיניים את השיתוק של ההורים חסרי האונים ובעיקר אתה אומר לעצמך כוס אמא שלך מוחמד יה מנייאק כלב נבלה שתחנק אמן ושאינשאללה תגיע ישר לגהנום ושיחכה לך שם מלאך המוות ויענה אותך בעוד אלף עינויים כמו שאתה מענה אותנו..
שוב אזעקת שווא ואתה אומר לעצמך ברוך השם תודה לאל לא נפל לא קרה שום דבר הילדים איבדו כבר את התיאבון ההורים כבר ממהרים לעוף הביתה להכין מה שיש כבר במקרר ואנחנו כן ישבנו לאכול ארוחת צהריים עם חברה שמשום מקום נפלה דווקא באשקלון..כמו שנאמר כל ישראל חברים וכך גם הפעם מתברר שחברה שלי מגוייסת ל"בור" באשקלון ומשם כבר הכל מתגלגל בצורה משונה ומוזרה ובעיקר חוויתית..
סיימנו לאכול התפצלנו אנחנו הביתה להתארגן למשמרת "בבור" ואת החברה החזרנו ל"בור" וקבענו להפגש איתה עוד שעה ..היידה עולים הביתה שוב סינדרום הפחד לעשות מקלחת (נו היא אחרי חדר כושר אי אפשר ללכת גי'פה לעבודה) ואני גם מתה להתקלח כל הפחד הזה וגם העייפות שתפסה אותי כי ישנתי בקושי כמה שע' אמרתי מקלחת תעיר אותי..
איך שגמרנו אבל ממש בשניות לפני היציאה לעבודה אזעקהההההההההההה פייר אמרנו שוב פעם אזעקת שווא אבל אנחנו לא מוותרות נכנסים לממ'ד כמו שמנחה פיקוד העורף! לא מתעסקים עם המחשבה בכלל אולי שוב פעם שווא והפעם כן יש נפילה..את גם שומעת את הבום כבר כל כך קרוב נפל במוסד חינוכי לא חשוב איפה כמה למה אל תשאלו לא אענה..
ברוך השם אין נפגעים בנפש אין בחרדה ואין פצועים רק בור עמוק שהותיר אחריו הקסאם גראד הזה יימח שמו.. ועכשיו הגענו למשמרת שם כבר אין מה לדאוג את מאובטחת ומבוטחת מכל הצדדים כי את נמצאת נכון "בבור"..
שם מתחיל כל האקשן האמיתי מליון מכשירים כל החשובים והלא חשובים שם ..ותתפלאו שקט על אף כל הדיבורים את מרגישה את השקט אין צעקות אין מריבות שם את מרגישה את האחווה את האחדות את המלחמה בעיצומה..
את רואה את בני ועקנין (מצטערת שלא אמרתי שלום) את פוגשת את יוסי גרינפלד (חתיך אוהבת אותך איש) את אריק (חתיך בצה'ל) שם כבר מחכה לי חברה שלי ציונה המקסימה שגם לוקחת אותי הביתה מתה עלייך נשמה ותודה על הכל (לא שוכחת אותך ) וענתי המדהימה שעושה ימים כלילות דוברת העיריה (אביא לכם לינק לעבודתה תכף)ויש עוד כל מיני אנשים שלא צריך להזכיר אותם ואוכל בשפע מגיע מכל פינות העיר מתרומות ומשרד הבטחון ומהעיריה ובעיקר כולם מתפללים רק לדבר אחד שייגמר וכמה שיותר מהר בעזרת השם ושכולם יחזרו לשיגרה ..כי שיגרה משחררת את העצמות ועושה את הכושר שלה לבד ...
מה שכן מומלץ לעשות מנוי דחוף לחדר כושר אחרי המלחמה לכל יושבי "הבור" ... אחותי אני מתה עלייך ..ענת תשמרי עליה דירבאלק..ציונה בפעם הבאה נפגשים בחנות ויוסי אתה קול כמו תמיד ונפגש בעזרת השם בלי נדר בשבוע הבא או בשש אחרי המלחמה ....(תביא גם את ח.)
זהוווווווווווווו עד לפעם הבאה..
וכאן הלינק לענת דוברת העיריה שם תוכלו לראות את "הבור" וגם לשמוע תדריך ...
http://cafe.themarker.com/view.php?t=831584 גל |