מתוך שלושה בסירה אחת- ג'רום ק. ג'רום

י. ישבנו בחדרי, עישנו ושוחחנו על מצבנו החמור, מבחינה
רפואית כמובן.

כולנו הרגשנו סחוטים ועצבינו הלכו ונמרטו. הריס סיפר
שיש לו מפעם לפעם התקפות של סחרחורת, ואז הוא כמעט
לא יודע מה הוא עושה. אז ג'ורג' סיפר שגם לו יש התקפות
של סחרחורת, ואז גם הוא לא יודע מה הוא עושה. אצלי
הבעיה היתה הכבד. ידעתי שזה הכבד כי בדיוק קראתי עלון
פרסומת לתרופה מיוחדת למחלת כבד. פירטו שם את הסימנים
השונים שלפיהם יכול אדם לדעת אם יש לו מחלת כבד. לי
היו כל הסימנים.
זה באמת משהו לא רגיל, אבל כל פעם שאני קורא פרסומת
לאיזו מחלה, אני פשוט חייב להגיע למסקנה שאני סובל
ממנה, ובצורה חמורה ביותר. תיאור המחלה תמיד מתאים
בדיוק למיחושים שיש לי.
 אני זוכר איך הלכתי פעם לספריה של המוזיאון הבריטי,
לקרוא על הטיפול באיזו מחלה שפגעה בי בצורה קלה. זה
היה קדחת השחת, אני חושב. קיבלתי את הספר וקראתי כל
מה שרציתי לדעת על המחלה שבגללה באתי לשם, ואז, ברגע
של פיזור נפש, עלעלתי עלעול סרק בספר, והתחלתי, לאסוני,
לקרוא על מחלות באופן כללי. אני לא זוכר איזה חולי
נתקל בי ראשון, אבל אני בטוח שזה היה משהו נורא וקטלני,
ולפני שהגעתי עד אמצע נחת עלי שאני לוקה בו.

דקות אחדות ישבתי קפוא מאימה , ואחר כך מתוך אדישות של יאוש, המשכתי לדפדף.

הגעתי לטיפוס המעיים, קראתי את הסימפטומים- וגיליתי שאני חולה בטיפוס המעיים בלי שידעתי זאת.

ואז כבר רציתי לדעת מה עוד יש לי...התחלתי לקרוא לפי סדר האלף בית והתברר לי שהמחלה היחידה שאין לי היא עווית הרחם. בהתחלה קצת נעלבתי למה אין לי עווית הרחם איזו מין אפליה קטנונית היא זאת? אבל אחרי זמן מה נרגעתי. בסך הכל יש לי את כל שאר המחלות שהרפואה מכירה...ישבתי והרהרתי. חשבתי: איזה מקרה מעניין אני מנקודת מבט רפואית, איזה נכס אני לבית ספר לרפואה למשל! סטודנטים לא ייאלצו להתרוצץ בין בתי חולים אם אני אעמוד לרשותם. אני עצמי בית חולים מהלך על שתיים. כל מה שהם צריכים זה קצת להסתובב סביבי....