היא יודעת לראות את הניוון קורה בזמן אמת. תהליכי הבלאי שמתרחשים בשולחן המטבח המתנדנד, הסדקים שיוצרים ורידים בחרסינה של ספל הקפה כשהם מתרבים ומתפשטים, התאים המתים שנושרים מגב כף ידה המחזיקה בידית הספל שתחזיק מעמד עד שתישבר בבת אחת, יום אחד. היא יודעת שהוא מחלחל בתוכה באיטיות ובזמן אמת. פעם הוא היה רק רעיון. אידאה. עכשיו הוא כבר תחושה. הוא טעם של ממתיק מלאכותי בלי טעם לוואי. סוכר כבר לא יחלחל בה וגם לא דבש. היא אלרגית אליהם. לא יהיה לה את דבשו, אבל היא לא תסבול מעוקצו, וגם זאת נחמה.
|
nilibek
בתגובה על ליצן רפואי
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני לא בקיא בסלנג של הרנסנס והבארוק, אבל -
לא קוראים לזה וינייטה, במקרה?
הקצרצרים האלה, המעודנים כמו ספל חרסינה, המעט המחזיק את המרובה, שמכיל את כל האווירה בקליפת אגוז?
הייתי קורא לך עצלנית, כי את לא מאריכה, אבל אני מניח שתפצי על זה בכתיבת הרומן ההיסטורי שיכיל מלוא חופנים תיאורים כאלה.
רבי נחמן מברסלב היה אומר:
"לא להתייאש. רק לשמוח יש".
היום נפלה לי אוזן אחת וקצה האף מתנדנד.
התנוון לי רגש אחד ועוד אחד שבר שמירה.
הזמן לא מרחם על ילדי הגן
*
מגניב. תאור טוב. אני מקווה שלא תשכח את התמרים והצימוקים...