בחורף של אלף תשע מאות שבעים. צנחנים במעילי גשם גבוהי צווארון וסיגריות שמוטות בפה וטומיגנים מתרסקים לתוך מלון סבוי. השלוליות שעל הכביש הברזלים החלודים שליד הים מאדימים. זאת בטח השקיעה.
ואבא ואמא ואני בקו 4 נוגס בבננה לפני שיגיעו המחבלים הלא מגולחים עם החולצות המלוכלכות. (הכי בטוח זה להתחבא מתחת לשמיכת הפוך הכבדה, עם המעוין באמצע).
|