ו...אתה תחזורמדרכים פצועות, עקובות בעופרת ודווי,מדרכות מדממות קרעי שלכת ,תפצענה מפסיעותיךוניחוח של חורף יעלה באפך, הלוואישיצליח למחוק ריחה של שריפה שאחזה בבגדיך, ורקיע תכול הבטחות יצטחק אליך מעלאך בך עוד מראות שידירו שינה מעיניךמידי לילה לשוא תנסה לסלקם, כה נבהלכי עד יום אחרון ירדפו זכרונות לילותיך ותוסף לכת , משקל התרמיל כבר חלק ממךאך כבדות הלב, פי כמה גדולה ממנו"מלחמה צודקת" אתה ממלמל לנחם עצמךואין שום נחמה גם במילותיך אלו. ו...אתה תחזוראהוביך יקיפו אותך אהבהואתה תחייך אליהם אוהב שבעתייםהם יידעו, הבלורית, הצדודית ממש זההאך אי מזה הוא אותו זיק האור בעיניים ? |
.jpg&imgrefurl=http://www2.tau.ac.il/news/hebnews.asp%3Fmonth%3D7%26year%3D2007&usg=__BeeEAaIs_F1K3WoWq43vwtvGfbs=&h=470%20){kind=link}