רבים וטובים העלו את הנושא בעבר ויעלו אותו בעתיד אבל לאחרונה המצב ממש מחמיר. תל אביב מלאה בכלבים ובעליהם ..שדומים אחד לשני עד שאני תוהה מי דומה למי ?

מה גורם לנו בני האדם להפוך את הכלב שלנו ליותר ויותר דומה לנו במראה החיצוני ובהתנהגות? האם אנחנו הופכים אותו להיות כזה עם הזמן  או הבחירה הראשונית שלנו כבר אומרת הכל... עלינו?. 

אני גרה לא רחוק מגינה ציבורית אפילו שתי גינות ויום יום אני רואה עוד כלב שהצטרף "לחבורה" . מבלי להכיר מי הבעלים של מי אפשר בקלות לנחש מי שייך למי.  אין לכלבים סרטים בשיער או חולצה מיוחדת, קולר מצחיק אין שום דבר מלבד המראה החיצוני ואולי גם ההתנהגות .... והמראה החיצוני הופך בקלות למראה פנימית .

יש בחבורה הזו כלבה קטנה ובישנית, שמסתובבת סחור סחור סביב שאר הכלבים אבל לא מעיזה להתקרב לשחק עם השאר וככה גם  הבעלים שלה תמיד יושבים על הספסל בצד.

יש כלב שמן עם  בעלים שמנים ( לשניהם תמיד יש משהו לכרסם בפה). יש כלבת פודל קטנה עם בעלים שתמיד הולכת  על נעלי עקב גבוהות במיוחד ופן של "עכשיו יצאתי מהמספרה" .

 ש את החבורה הקבועה של הכלבים שמכירים אחד את השני, יש להם  מין נביחה של:       

" שלום אני פה - הגעתי לגינה" ואותו הדבר הבעלים שלהם שבאים לגינה,לוחצים יידים, אולי נותנים איזה צ'פחה אחד לשני מחליפים חויות על העבודה, החברה ושאר עניינים.

למה עם חתולים זה לא ככה ? למה אנחנו לא מצליחים לגרום לחתול שלנו להראות ולהתנהג כמונו? אם היה מותר להחזיק קופים בבית - בהנחה  שמוצאו של האדם  מהקוף היינו מצליחים להפוך את הקוף לאחד מאיתנו?

היה לי חלום מאז שהייתי קטנה לאמץ כלב .הנה הזמן להגשים אותו :

דרוש כלב/ה גולדן או בוקסר... ולא הוא לא חייב להיות דומה לי !