טובי
כותב. לא תמיד על מה שחשוב. כי מה באמת חשוב? חי בתפר שבין החשוב למעניין. כי המעניין הרבה יותר חשוב
פוסטים פופולאריים
-
שידור מת
3/5/09 | 870 צפיות
-
זה לא עסקך, זה עסקי
4/8/07 | 1275 צפיות
-
סופשבוע סוף
14/5/10 | 1101 צפיות
-
על ברכיו יביא
30/8/07 | 1142 צפיות
-
לא יוצא מהארון
9/9/08 | 1069 צפיות
-
יום בחיים
26/9/08 | 2756 צפיות
פוסטים אחרונים
- המדריך למהפכה 20/12/10
- בדרכי שלי 21/11/10
- לא נערה, לא קעקוע וגם לא דרקון 9/10/10
- הטאלנט חיסל את העיתונאי 19/9/10
- להיות כתב מדיני 11/9/10
- פרס פוליצר לא יהיה כאן 20/8/10
חייל אחד פחות
לפני שנתיים וחצי נהרגו שני חיילי מילואים בסיור בוקר על גבול הצפון. הורגיהם חטפו את גופותיהם וגררו כמה מנהיגים ישראלים חסרי אחריות, חסרי ידע ועתירי יהירות למרחץ דמים נמהר ומטופש, שעלה ביותר מ- 150 הרוגים ישראלים, שלושה שבועות של טמטום חושים - שבסופם החזרת הגופות תמורת אחד רוצח מבחיל, כמה דגי רקק וכמות לא ברורה של גופות מפעם. עובדת היותם של החטופים מתים היתה ידועה בוודאות כמעט גמורה, ובכל זאת ולמרות זאת ועל אף הכל הכריזו המכריזים שלא יעצרו עד ששני החיילים יוחזרו. אמרו, עשו - ואחרי חצי שנה קיבלו בחזרה את המתים. לפני טיפה יותר משנתיים וחצי נחטף חייל שיריון בשירות סדיר. לפחות עד לפני כמה שבועות, כולם ידעו ויודעים שהוא חי. לפני שבועיים וחצי יצאה ממשלה אחרת, צבא אחר, למבצע אחר במקום אחר - בדיוק במקום שבו אותו חייל צעיר נחטף. ועכשיו הצבא האחר מכלה, כבר 20 ימים, אלפי טונות של חומר נפץ על עצים ואבנים, אנשים חיים וילדים מתים; המוני חיילים סדירים מחרפים את נפשם בסימטאות הרוסות ושורצות סכנות, עשרות אלפי אזרחים מגויסים בצווי חירום וחצי מדינה חיה מטרים ספורים ושניות בודדות מקוביות בטון. פעם למטה פעם למעלה, פעם צפון ופעם דרום. ועדת החקירה של המלחמה ההיא קבעה את הנורמות של המלחמה הזאת. השרים אחרים, הגנרלים אחרים, היעדים אחרים, הביצוע אחר. מופתי. הכל מסודר, מקוטלג, מתועד, מאורגן וממודר. הדרג ההוגה קבע מדיניות, הדרג המבצע מבצע פקודות - והעם עומד ביציע ומוחא כפיים. ואת מי השאירו מאחור? מי לא נכלל ביעדים? את מי לא סופרים בתנאים להפסקת האש? מי יישאר במחילה גם אחרי שראשי הנחש ייצאו ממנה לקול תרועות ההמון? כן, אותו חייל צעיר, שאותה ממשלה, בדיוק אותה הממשלה - זנחה והותירה מאחור. לבדו במחילה. הסכם על המעברים, הסדר בציר פילדלפי, סידורים להעברת סחורות, פיקוח על הנשק, עצירת התחמושת, פתיחת שרוול הומניטארי, טיפול רפואי, שיקום הריסות, בנייה מחדש, בטוחות בינלאומיות, ביטחונות אזוריות, מבצעים והנחות. וגלעד? גלעד (שוב) נשאר לבד. |
תגובות אחרונות
-
ירוןמירב
בתגובה על פנסיה מוקדמת
-
chosen
בתגובה על מיומנו של קבלן שיפוצים
-
רונית שמר
בתגובה על לא נערה, לא קעקוע וגם לא דרקון
-
life3
בתגובה על המדריך למהפכה
-
amnonti
בתגובה על בדרכי שלי
תגובות (22)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
"ישראל הרי מחויבת לחייליה כפי שהיא מחויבת לאזרחיה"
מחוייבת? בטח מחוייבת. היא כל-כך מחוייבת, שהיא פשוט החליטה לחייב אותם ואת הצאצאים שלהם להיות עסוקים מקדמת דנא ועד אחרית הימים.
אם כבר יש מבצע, ואם המטרה היא להרתיע ולהפסיק את ההתעללות באזרחים... למה לא כוללים גם את גלעד בעסק הזה? מה עם להפסיק את ההתעללות בו?
ישראל הרי מחויבת לחייליה כפי שהיא מחויבת לאזרחיה, איכשהו הבחור צריך לשוב לראש סדר היום.
אבל כמו שכתבת- כולם חכמים פה...
האמת? מה זה משנה? צריך לשחרר אותו והמחיר ידוע. עם מבצע, בלעדיו - ובעצם הרבה הרבה לפניו. אבל בהזדמנות זו שהחרבנו את קרתגו, למה זה לא קשור? איך זה לא קשור? וסתם אגב: עד לרגע זה לא ממש ברור לי למה המבצע הזה כן קשור
דמו צודק. דברים אינם בהכרח יכולים להקשר תמיד.
מבחינת המציאות בשטח - אתה לגמרי צודק. אבל האם נכון שכך יהיה? אני ממש לא בטוח
בשום מקום, מעולם, לא כתבתי ולא טענתי שחייו של חייל חטוף שווים יותר מחיי החיילים שייהרגו למען שחרורו. ממש לא. שליט צריך היה להיות משוחרר מזמן, בעסקת חילופי שבויים פשוטה. ואם זה לא יקרה עכשיו - בהחלט יש לנו פוטנציאל לקבל רון ארד חדש. וזה בלתי נסבל גם ברמה האנושית - אבל גם ברמת האתוס של המדינה והצבא
נדמה לי ששליט לחוד והמבצע לחוד.
אני מסכים שצריך לשלב את שליט בכל הסדר. צריך להדגיש שחיי חייל חטוף אמנם לא שווים יותר מחיי אחרים, אבל חטיפתו משפיעה על כולנו - בשיח הציבורי, בתחושה האישית, וביכולת של האויב לשלוט ברגשותינו ובכותרות עיתונינו ע"י ספינים. לכן צריך לא רק להציל את החייל גלעד, אלא לשים את הסיפור מאחורי כולנו.
רגע, זה משהו שאנחנו לא מכירים? מישהו אמר רון ארד? (אגב, בן מחזור שלי וקולגה לקורס הטיס...). כתושב הוד-השרון, כבר יותר מעשר שנים שאנחנו צועדים מדי שנה ב"צעדת רון ארד". בשנים האחרונות כולנו כבר מכנים אותה "הצעדה לזכר רון ארד". ומה היה בפעם האחרונה, לפני חודשיים בערך? הצעדה לזכר רון ארד נהפכה לצעדת מחאה להחזרת גלעד שליט. בארץ שלנו, מה שהיה הוא מה שיהיה
אז אנשים קטנים ימשיכו להדביק סטיקרים עם התמונה שלו על המכוניות, וימשיכו לשבת במשמרות מחאה, וימשיכו ללכת מהפגנה להפגנה -
זה כנראה משרת מישהו, או משהו.
דווקא יש לנו ויכוח. אני תופס שישראל נמצאת במסלול של אינסוף מלחמות, ובמסלול כזה - מתו, מתים וימותו חיילים, עד שנגיע למצב שפשוט נזרוק פצצות כל שני וחמישי ממרחק רב (אופס, אנחנו כבר שם).
בכל אופן, גלעד שליט הוא לוחם שנשבה. כמו שאפשר להחזיר תמורתו מספר רב של שבויים פלסטינים, כך אפשר לעשות עבור ההרוגים העתידיים, או עבור ההרוגים העכשוויים. אם לא עושים את כל מה שאפשר (ולא בשיטה הצה"לית - להרוג כמה שיותר אזרחים כדי להימנע מפגיעה בכוחותינו) כדי להימנע ממלחמות בעתיד, אזי אני לא רואה איך הוא יוצא מן הכלל בקבוצה של חיילים שהיו ויהיו חלק משדה הקרב.
לכן אני חושב שנוצרת סיטואציה מורבידית, שבה חייו של חייל שבוי שווים יותר מחייו של חייל שנהרג או יהרג,
ואני בכלל לא מכניס אזרחים פלסטינים לסיפור כי no one gives a shit בנוגע להם.
המלחמונת הזאת לא קשורה כלל לחייל החטוף, אבל היא קשורה היטב לחוטפיו. והחוצפה הבלתי תיאמן היא שכל אלה שהוליכו ועדיין מובילים את המבצע המוגבל הזה - בכלל לא מעלים על דעתם לקשור אותו להסדרים של היום שאחרי.
הם אומרים: "זה לא קשור". ואני שואל: "למה, לכל הרוחות?" למה לא?
ואם עכשיו לא - אז מתי כן?
ובעצם, אין לנו בדל של ויכוח. הוא יכול היה לחזור מזמן, אחרי חודשים ספורים מהחטיפה, בהסדר פשוט וברור של חילופי שבויים. אבל אצלנו כולם תמיד יותר חכמים
כמו החיים כאן
אז רגע, אני לא מבין - יש חיילים שחייהם שווים יותר כי הם נישבו "סתם ככה" ביום בהיר, ויש כאלה שחייהם שווים פחות כי הם לוקחים חלק במבצע צבאי?
ושוב אני שואל - האם חייו של גלעד שליט שווים יותר מחייהם של החיילים שנהרגו? לפי הרעיון הזה, עדיף לחיילים שלנו להיות שבויים ולא להילחם, כי אז פתאום ערך החיים שלהם יעלה פלאים...
מה קודם? איך קודם? אם אני סופר נכון, האזרחים חוטפים עופרת על הראש כבר 8 שנים. אז היום זה קודם? הבחור הצעיר הזה נחטף לפני שנתיים וחצי. המטוסים יצאו לדרכם לפני שבועיים וחצי. איך כל זה מסתדר עם קודם לשחרר מיליון האזרחים? משהו בלו"ז הזה לא ממש מסתדר לי.
ואגב, האזרחים לא באמת ישוחררו, הניצחון לא יהיה ניצחון ועזה תהיה גם מחר בדיוק איפה שהיתה בשישים השנים האחרונות. והחייל יהיה באותה העזה בדיוק. בדוק
אבל להם תמיד יהיו שיקולים אחרים.יש עסקה, אין עסקה - הוא לא נכלל בתוכה
צה"ל לא יצא למלחמה כדי לשחרר את גלעד. החיילים לא נשלחו למות למען גלעד שליט. לפחות זה לא הוגדר ב"בנק המטרות". אבל אם מדברים על תנאים להפסקת אש, זה הרגע לזכור אותו.
בנושא זה אני מעוניין להעלות כמה שאלות:
לא היה עדיף להחזיר קודם את גלעד שליט?
האם זה שנהרגו חיילים שווה ערך לחייל חטוף?
אם נחזיר בעתיד את גלעד שליט (ועושה רושם שזה "אם" גדול), בזה שנהרגו חיילים, האם למעשה לא הכתמנו את העניין?
במה חייו של גלעד שליט שווים יותר מחייהם של החיילים שנהרגו?
יכול להיות שהיה שיקול לשחרר קודם מיליון אזרחים.
אפשר לחשוב אחרת, אבל זה שיקול ראוי.
אין מלים.
ניסחת הכי טוב, והכי צורב שאפשר.