אתם מכירים אותי, יודעים שאני לא מתבטא הרבה בעניני עבודה, פוליטיקה, תקשורת ושאר עניינים שישנם כאן רבים שעושים זאת טוב ממני. ובכל זאת, בוער לי להגיד אי אלו דברים על אקטואליה, עיתונות, עיתונאות ולקבל אי אלו תגובות ואולי אפילו כוכב אדום למשמרת . תמיד חונכתי לכך שלא יורקים לבאר שממנה שותים, נהנים מהמשכורת בסוף החודש, מפרגנים לבמה שממנה מופיעים וקדים לקהל בסוף ההצגה. בדרך כלל אני אדם פרטי, פועל כפיים בענף התקשורת ולא לי לבקר את המערכת שבה אני עובד או מערכת אחרת שנותנת לי במת חינם לפרסום הסיפורים והמחשבות שלי. למרות זאת אשים הפעם את נפשי הווירטואלית בכפי ואומר כמה מילים על עיתון "הארץ", על "ערוץ 1" וקצת על מעילי עור ויונית לוי.
עיתון הארץ מקריאה בעיתנים ואתרי אינטרנט נודע לי על פיטוריה של העיתונאית המצויינת רותי סיני. לפני כשנתיים, לאחר סחבת אופיינית בבהמ"ש שעוסק בענייני תביעה מסויימת, התערבה רותי וכתבה כתבה שזרזה הליך מסויים ונתקבלה בו פסיקה. ההליך המשפטי עדיין עומד בפני בהמ"ש ולכן לא אפרט אבל ללא רותי היינו עדיין תקועים במצב הקודם. אז נכון, אני משוחד קצת ובכל זאת היא הכתבת האחרונה שבפניה יכול כל אזרח לספר את סיפורו ולדעת שהנושא יטופל. רותי כבר אינה כל כך צעירה, היא גם לא נראית כמו רוזנבלום/בוהדנה/לוי/חימוביץ'/מילר/וייס/מורנו וכו', וגם לא עוסקת בנושאי סיקור "סקסיים". לא צבא וביטחון, משפחות אבוטבול/רוזנשטיין/אברג'ל/פריניאן/אלפרון ודומותיהן לא מכירים אותה, אני לא בטוח שהמפכ"ל הממח"ז והבבל"ת שמעו את שמעה אי פעם, היא גם לא מסתובבת במסדרונות השילטון ושום שר או ח"כ לא ירים טלפון למר עמוס שוקן כדי להעביר את רוע הגזירה. רותי היא כתבת חרוצה שעוסקת בחברה ורווחה, לוחמת את מלחמות החלשים, עושה עבודת קודש חשובה מאין כמותה בסיקור נושאים שהם לא לרוחם של עורכים ובעלי עיתונים מהזן החדש שמעדיפים כנראה עיתונאות שמקדשת את ה"טאלנט" על פני נושאי ומושאי הסיפור, עיתונות של רייטינג. אין לי מושג במה חטאה רותי סיני אבל כנראה שאנחנו חטאנו מאוד עם מפטרים עיתונאית חשובה כמוה. אני לא מכיר את דב אלפון ואין לי מושג למה פיטר כמו שאין לי מושג מיהו ליאור קודנר. אני רק מקווה שקצת מההגינות הייקית המפורסמת של משפחת שוקן עדיין מתקיימת במערכת הזאת ושהפוסט הזה לא ימחק. מעולם לא הומלצתי ב"קפה" ואפילו ב"רשימת המכוכבים" מעולם לא הופעתי ומצידי זה בסדר גמור. אני רק מקווה שלפחות העשרות הבודדות של קוראי יוכלו לקרא את דעתי על הפיטורים האלה.
ערוץ1 במקום העבודה שלי אני "טכנאי". פועל קשה יום (ויש שיכנו אותי פראזיט) שמתפרנס מתפעול, עיצוב תמונה, והבאה טכנית של תכני חדשות, בידור ותרבות. נער היתי וגם זקנתי ויום יבוא שאוכל לדבר על מה שקרה, קורה ויקרה במקום העבודה שלי אבל כנראה שאני מעוצבן מספיק ואני אתן הפעם דרור לחרצובות מקלדתי ואומר לכם את דעתי כאזרח וכעובד על התנהלות הערוץ בזמן ה"עופרת יצוקה" הזאת. לעניות דעתי, המטופשת ככל שתהיה, וממש לא אכפת לי מה עושים הערוצים המסחריים, תפקידו של ערוץ ציבורי הממומן מכספי האזרחים הוא קודם כל לחשוב על כל אותם אזרחים שיושבים מפוחדים בממ"דיהם ובתיהם. בימיינו, ימי האינטרנט וריבוי הערוצים, מעודכן כל אדם אם באינטרנט ואם ברדיו בכל זמן ובכל מקום על כל מה שקורה במלחמה, או, בעצם אינו מעודכן כלל מכיוון ששום עיתונאי לא יודע דבר מלבד מס' נפילות הרקטות ומה שדובר צה"ל מואיל לנדב. אני לא טוען שאין לפרוס ניידות על כל מקרה שלא יקרה וכמובן שצריך לעדכן את הצופים אבל בין זה לבין תמונות ה"מידיום-שוט" של ה"כתבים בשטח" (איזה בית ברקע, עשן מעזה, שער המיון בברזילי) האינסופיות, אותם דווחים שמדווחים כל שעה ולפעמים יותר את אותם דברים ומראים את אותן תמונות ומשם לפאנלים האינסופיים עם כל ה"מומחים" וה"פרשנים", כל הקשקשת המקושקשת הזאת, כל זמן המסך היקר הזה שמוזרק לאגו של ה"אוברחוכמים" וה"זמנמעבר", יש עוד איזה הבדל. אנשים שיושבים בבית צריכים גם קצת תרבות, קצת בידור, סרטים מצויירים של וולט דיסני, סיפורים, מוזיקה, משהו שיוריד מהם קצת לחץ, קצת הנאה בזמנים קשים. ושלא תחשבו שלא הבעתי את דעתי בפני עובדים ומנהלים, הבעתי. כולם אמרו לי שאני צודק אבל אין עם מי לדבר, אז אני מדבר אתכם ואם אקרא לברור, אדווח.
ילדים אז נכון שבזמן מלחמה כוווווווולנו אחים וכוווווווווולנו מאוחדים ותומכים בתושבי הדרום ובחיילי צה"ל ומפקדיו וכל הג'אז הזה. אין לי בעיה מוסרית עם המלחמה כי כנראה שהפעם באמת לא היתה לנו ברירה ותפקידה של כל ממשלה הוא להגן על אזרחיה. הבעיה שלי מתחילה כשאני שומע משפטים כמו : "אז מה אם נהרגים ילדים, הם ממילא יהיו פעם מחבלים" או : "גם להם לא אכפת שנהרגים לנו ילדים" או: "הם היו צריכים לחשוב על זה כשהם ירו על הילדים שלנו" וכו'........אז זהו שלא הילדים שלהם ירו עלינו ואין לי מושג מה יהיו הילדים שלהם כשהם יהיו גדולים. גם לא כל כך רלוונטי מבחינתי מה ההורים הפושעים שלהם עושים או חושבים. מבחינתי ילד הוא ילד נקודה. זה מזכיר את כל אותם הצדיקים שהצדיקו את קיצוץ קצבאות הילדים כי :"אלה ילדי חרדים וערבים אז שילכו לעבוד ולא יעשו כל כך הרבה ילדים". מבחינתי שום ילד לא בחר להיוולד וילד רעב הוא ילד רעב, ילד פצוע הוא ילד פצוע וילד מת הוא ילד מת. תחשבו על זה קצת.
ולבסוף, בשביל הרייטינג, משהו בעניין יונית לוי. יונית לוי היא בחורה יפה (בהמעטה), רהוטה, אינטיליגנטית, בקיצור ה, בה' הידיעה כוכבת של ערוץ 2 , הערוץ הנצפה ביותר בארצינו הקטנה. אין לי מושג על מה בכתה יונית ומה בדיוק היא עשתה כדי שמטקבקי כל הארץ יגרמו לה לבכי הזה, אומר רק שבחורה מוצלחת כמוה שמשלמים לה הון על יופיה ,רהיטותה וחכמתה על אף שעיתונאות נטו עדיין לא ראינו ממנה, תלמד לשמוח על על מעמד העל שלה ותשאיר את הבכי לנו, שאפילו את רותי סיני לוקחים לנו.......
ולסיום, שאלה לבנות. מה דעתכן בנות על הכתבים המסוקסים שיושבים על סטולים במעילי עור אופנתיים עם עזה הבוערת ברקע הא? הייתן לוקחות מהם איזו כוס בירה ומס' טלפון?
|