כותרות TheMarker >
    ';

    קוראת בקפה

    אבחנות חותכות ומסקנות זמניות על השכונה החדשה שבקפה

    שחר ורוד

    14 תגובות   יום חמישי, 15/1/09, 02:07

     

    מכיוון שמישהי ירדה למקלטים עד להישמע צפירת הארגעה, למרות מרחקה היחסי, לכאורה, מטווח הטילים, אני מתעלת כמה תמונות לכאן, בתקווה שבקרוב אוכל להוריד ממנה את הקסדה והאפוד ולהמשיך לפנק אותה בשמפניה ומקרונים; מנות קרב לא הולמות אותה. כעצם, הן לא הולמות אף אחד.

     

    מאוד לא קל לקום בבוקר, בעיקר כשלא שמעו כאן על העניין הזה, של התארכות שעות האור מה-21 בדצמבר ואילך. כבר קצת פחות קפוא כאו, אבל היציאה מהבית היא עדיין בחושך. עם זאת, היתרון הוא, שבדרך לבית הספר, אפשר לראות איך השחר עולה, וצובע את העיר בורוד מעושן. הפעם התעכבנו קצת, כי פתאום ראיתי קשת בענן מפציעה מאחוריה שורת הבניינים הסמוכה, חותכת את השמיים הורודים הסמיכים, והייתי מוכרחה לצלם. תנאי מזג האוויר כאן מייצרים משום מה הרבה קשתות בענן. 

     

     

    פתאום שמתי לב, שהקשת הזאת באמת מתקשתת לה לכיוון השני של המרפסת שלנו.

     

     

    כל כך הרבה זמן לא ראיתי ככה קשת מלאה. וקרובה כל כך, שכמה שלא ניסיתי, לא הצלחתי לצלם את כולה.

     

     

    לו הייתי סומכת על סימנים משמיים, הייתי כבר יודעת שהפגישה החשובה של המשך היום תהיה מצוינת. אבל התכוננתי לעילא, ואף התאמנתי לעצמי במטרו על משפטים נבחרים בצרפתית. אם אתם רואים אנשים מדברים לעצמם ברחוב, זה לא אומר בהכרח שהם משוגעים. ייתכן בהחלט שהם מנצלים את הזמן ואת הקריינית הרהוטה שמודיעה על התחנות שבהן עוצר המטרו, כדי לשייף את המבטא.

     

    בסופו של דבר היה מפתיע לטובה, בקושי התבלבלתי בין זכר לנקבה, לא נפלתי אפילו בנימוסים הבסיסיים. ופתאום התפנה ראש וקצת זמן, להסתובב, מה גם שסיילים והכל נראה נגיש הרבה יותר. בשאנז אליזה שוב החליפו את הערוגות, והפעם השתמשו לא רק בכדורים צבעוניים ועצים מולבנים - גם העיריה כנראה לא בנתה על החורף הקר ביותר בעשר השנים האחרונות ועל השלג שיביא איתו - אלא גם בחסות יוצאות דופן, שכמעט ריקדו שם, על האדמה הלחה. 

     

     

     

     

     

    ואם כבר סיילים, אז שווה כבר ללכת על ההנחות הגדולות. מה הטעם להוריד סוודר ב-H&M משלושים יורו לעשרים, אם אפשר לזכות בהנחות גדולות הרבה יותר. אז שווה לדלג על השאנז ולעבור ישירות לאוונו מונטאן

    - - -

    (אתם יכולים לפתוח במקביל את http://maps.google.com/ להקיש Avenue Montaigne, 75008 Paris, , לבחור את הפונקציה הגאונית, הבלתי תאומן, היותר מופרעת ודמיונית מ"35 במאי" ו"1984" גם יחד, המכונה "מבט מהרחוב", ולעשות את הסיור הזה יחד איתי. הנה לכם ווינדו שופינג בפריז, לא בחצי חינם, חינם לגמרי).

    - - -

    שם בפראדה, למשל, תעלה שמלה אלף יורו פחות ממה שעלתה בעונתה. אבל השמלות בסייל בפראדה נראו קצת משומשות. הכי שווה היתה החנות של מארני, עם ז'אקטים מפוסלים כל כך יפים וגם לגמרי לבישים, ואחריה זאת מונטאן מארקט במספר 57, חנות שמלקטת בטוב טעם בגדי מעצבים מליגת לאנוון, סטלה מקארטני וזאק פוזן ומסדרת אותם בין השאר לפי צבעים. לו הייתי מתחתנת שוב הייתי מדלגת על דיזנגוף והולכת ישר למחלקה הלבנה שלהם, שם מסודרות שמלות לבנות יפהפיות ויוצאות דופן, ולו הייתי רזה מספיק, הייתי קונה את זאת של לאנוון, אם אני זוכרת נכון, טי שירט לבנה נטולת שרוולים, אבל עם שוליים עשויים היטב, ארוכה עד הקרסוליים ועם שסע ארוך, שעליה רקום בפאייטים ובמה שהיה מונח באותו רגע מתחת לידו של המעצב או האסיסטנט של האסיסטנט שלו: "אני הכלה". 400 יורו, גזרה מושלמת, חוש הומור וחתן תואם, והיא שלכם.

     

     

     

     

     

     

     

    כשראיתי את האותיות הגדולות שמבשרות על לואי ויטון, עם כמה פסלים יפניים מצויינים, ועמודים גבוהים שמרצדים סוג של וידאו ארט, חשבתי שסוף סוף הגעתי לחנות המדוברת. התפלאתי שהיא קצת ריקה, לא רק מקונים, אלא גם מבגדים, אמרתי שלום לדורמן, ועליתי במדרגות הנעות, שאפילו הרצועה שלהן במין חום פורמייקה מכוון. חנויות הקונספט האלה, אי אפשר לדעת מה הסיפור איתן. כשראיתי פקידות קבלה בפואייה המעוצב להפליא, אמרתי להן שלום יפה, חשבתי לעצמי שזה באמת קונספט חדש, אבל זה אולי בגלל שהם מתעקשים לשדר יוקרה והמשכתי הלאה. אני מודה שהמחסומים האלקטרוניים, כמו במטרו רק קצת יותר שקופים ואלגנטיים, קצת גרמו לי להסס, אבל הגעתי עד הלום, אבל כשאלה לא הואילו לנחש אותי מעצמן, ופקידות הקבלה מיאנו לעזור לי, הבנתי שניסיתי להסתנן למשרדים של לואי ויטון. החנות עצמה היא שני בניינים משם, מיד אחרי Fendi. אופס. וגם לא מעניינת במיוחד.תיקון: שמלות הערב, שבסופה של החנות הרחבה מאד מאוד, הן נהדרות לגמרי, וגם הגינה הקטנה שהם עיצבו רק כדי שתעשה להם נוף יפה מהחלון. אבל שאר הפריטים מתהדרים בעיקר בלוגו המאוס הזה וכל זה. 

     

     

    מימין חלפתי על פני הארי ווינסטון, החנות שנשדדו ממנה מאות מיליוני יורואים ממש לא מזמן, ולא עברתי אפילו לומר שלום. זה לא היה זמן לראות אנשים שבטחונם האישי בסכנה מתמדת. 

     

     

    אוונו מונטאן מסתיימת לה, כתמיד, בפואנטה שמציבה לה פול וג'ו, שבדרך כלל אני אוהבת מאוד, אבל הפעם הקולקציה שלהם דומה מדי לכל קודמותיה (המצוינות אמנם). אם היה לי משרד רציני ללכת אליו, כמו נניח ההוא של לואי ויטון, זה חתיכת משרד להתלבש לכבודו מדי בוקר, שם הייתי רוכשת לי חליפת מכנסיים גברית נשית. 

     

    נגמרו השדרות של מונטאן, התחיל לרדת גשם, ואיכשהו לקחתי פניה חדה שמאלה, לכאן ממש. 

     

     

    כמה מצחיק ועצוב לחשוב על שבילי אופניים בתל אביב בתוך החורש הקטן הזה, המקביל לסן, בליבה המוחלט של העיר.

     

     היה כל כך נעים ומרענן, שהייתי בטוחה שביום הזה, שכבר תחילתו סימנה טובות, אצליח לתפוס מיליון ציפורים במכה, או לפחות את התערוכה המונומנטלית של פיקאסו בגראנד פאלה, שמסתיימת עוד מעט, ממש בתחילת פברואר. ובאמת, סוף כל סוף לא היה תור ארוך, ולמעשה לא היה תור בכלל. 

     

    זה בטח המזל הטוב שלי. או הגשם.

     

    זה היה יום שלישי. הגראנד פאלה סגור ביום שלישי.

     

    טעות של מתחילים. 

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/2/09 17:27:

      יש, בחיי, רק לא היה לי מספיק מרחק כדי לקלוט את כולה. ראיתי קשתות מלאות סביב נתזי מים של מזרקות, אבל בשמיים ממש - זה מפעים. 

        19/2/09 15:01:


      וואו!

       

      אני מעולם לא ראיתי קשת מלאה. תמיד התפעמתי נוכח שליש או אפילו רבע קשת. אפילו לא ידעתי שיש מצב כזה, קשת מלאה.

       

      חבל שלא הצלחת להכניס את כל הקשת לתמונה. בכל אופן, חשבתי לי שבטח אחרים הצליחו, אז עשיתי חיפוש מהיר בגוגל וגם מצאתי כמה דוגמאות, אבל נראה לי שהכל פוטושופ.

       

      יש דברים כאלה??

        30/1/09 09:07:

      יופי של פוסט,

       

      החזיר אותי ל 1992 ולקישוטי חג המולד, ופסלי בוטרו שעיטרו את שאנז אליזה.

      הלימוזינה שיצרו בהאמר שייכת למשפחת הלימוזינות (לאו דוקא משורינות) :)

      יש הרבה יותר בניו יורק של לפני המיתון, וגם בלונדון.

      שם אתה כל הזמן כמעט נדרס בשל חישובי החציה לרכבים קצרים.

       

      אהבתי את ההתמכרות לקניות,

      את החשיבה שהוצאת 400 יורו מהווה חיסכון של 1000 :)

      ואת הצורך הנשי להתחתן שוב רק כדי לקנות שמלה לבנה ......

      אני באמת חושב שצריך להתגרש פעם בעשור, ולהתחתן שוב (עם אותו גבר אם רוצים).

      נשמע לי כמו סטארטאפ של מכוני תעשיית הכלולות למיניהם .......

        19/1/09 15:35:

      לא התחברתי לקונספט הזה של הסיילים, אנשים

      עומדים בתור ומחכים שה"גאפ" יפתח - ממש פאדיחה.

      מה שכן, העיר נראית נפלא בחורף כשהימים בהירים

      ומרק ערמונים זו המצאה גאונית


      וככה זה נראה בגני לוקסנבורג

        17/1/09 21:39:
      ששש. שבנו. בעצימות נמוכה, מתחת לראדאר, אני מקווה.
        16/1/09 14:59:


      ואו.. אני מתה על פאריס

      איזה פוסט נהדר...

        15/1/09 18:31:

      עמיר: ברור ששמתי לב, אותה צילמתי. הארי ווינסטון מאחוריה. היא נראית לי מין לימוזינה משוריינת כזאת, סתם משאית ברינקס כנראה לא מספיק מכובד בשביל ענקי היהלומים של הארי ווינסטון.

       

      והיום אפילו היתה שמש של ממש. חבל שאני חולה מכדי ליהנות ממנה (ומהקור שבא יחד איתה). 

        15/1/09 15:34:
      *
        15/1/09 14:13:
      קור פריסאי שמחמם את הלב
        15/1/09 14:06:

      נהנתי מהגיחה הקצרה והקצת קפואה בפריז  -תודה  אקפוץ שוב
        15/1/09 10:23:

      ואוו כינרת, לא ידעתי שהאתר שלך נחטף שוב. למה הם מתעקשים דווקא עלייך?

      מצטערת, הלוואי שידעתי משהו באבטחה. 

      הפוסט מקסים, יש לך את הכשרון להכניס גם במילים וגם בתמונות נופך מלבב נפש ומרגיע, הרבה יופי ועידון. 

      אה, ואני מתה על מארני,ושונאת את לואי ויטון. 

       

        15/1/09 09:29:

       

      שמת לב למכונית המופרכת שנתפסה בעדשתך בתמונה הלפני-אחרונה ?

      החויה הזאת של יציאה בבוקר בחושך היא אחת החזקות. זכורים לי כמה בקרים מושלגים כאלה, עם האלבום הלבן של הביטלס באוזניות של הווקמן. 

       

        15/1/09 08:22:


      אוי כינרת כינרת לו היית רק חלום, אבל את מציאות חיה בפריס.

       

      תבקרי אצלי ותראי עם איזה תמונות אנחנו נמצאים כאן . "מלחמה יפה שלי"

       

      אוהבים אותך בוורוד.

        15/1/09 05:47:

      אחחחחחחחחחחחח

       

      אני נהנתי מהסיור!

       

      פתאום, אפילו בא לי להתחתן שוב.

       

       

       

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      כנרת רוזנבלום
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין