כותרות TheMarker >
    ';

    חפים מפשע

    לא תענה ברעך עד שקר!

    לא-יקום עד אחד באיש, לכל-עוון ולכל-חטאת, בכל-חטא, אשר יחטא: על-פי שני עדים, או על-פי שלושה-עדים--יקום דבר. טז כי-יקום עד-חמס, באיש, לענות בו, סרה. יז ועמדו שני-האנשים אשר-להם הריב, לפני יהוה, לפני הכוהנים והשופטים, אשר יהיו בימים ההם. יח ודרשו השופטים, היטב; והנה עד-שקר העד, שקר ענה באחיו. יט ועשיתם לו, כאשר זמם לעשות לאחיו; וביערת הרע, מקרבך. כ והנשארים, ישמעו וייראו; ולא-יוסיפו לעשות עוד, כדבר הרע הזה--בקרבך. כא ולא תחוס, עינך: נפש בנפש, עין בעין שן בשן, יד ביד, רגל ברגל

    ביהמ"ש לענייני משפחה - עוד חוליה בשרשרת הזוועה

    4 תגובות   יום חמישי, 15/1/09, 10:27

    תגובה שכתבתי, מתוך דיון שפתחה עו"ד יעל גיל.

    ביהמ"ש לענייני משפחה שהיה אמור לפשר ולגשר, הפך לתהום עמוקה שמי שנופל לתוכה בד"כ, הם האבות הגרושים.

     

     

    לא אחת הבעתי כאן בקפה את דעתי על מערכת המשפט ומערכת אכיפת החוק בארץ.

    מקום נכבד הקדשתי למה שמתרחש בין כתלי ביהמ"ש לענייני משפחה.

    המוסד הזה שנוצר כביכול ולמען הסדרת סכסוכים בתא המשפחתי באופן שהאווירה וכלי השיפוט/הטיפול יתאימו למעמד המיוחד והמרקם העדין של המקרים המובאים לפני מוסד זה, הפך לרוב אלה הבאים בשעריו למלכודת מוות, פשוטו כמשמעו.

    ביהמ"ש לענייני משפחה משול אצלי למוסד חשוך נוסח חדרי החקירות של הק.ג.ב!!!

    הסיבה האמיתית להקמתו של בימ"ש זה הוא לתת כוח בידי אנשים מסוכנים אשר בכוונה תחילה סגרו את דלתותיהם בפני הציבור ומנעו כל שקיפות באשר למתרחש בין כתליו.

    בעידן בו הפלורליזציה חוגגת בכל קרן זווית, מצניעה המערכת הזאת את דיוניה מאחריה דלתיים סגורות.

    בל ישלה עצמו איש שהדבר נעשה ע"מ לשמור על פרטיותו של אדם כזה או אחר, ובטח לא לטובת הילדים.

    אנשי המערכת הזאת יודעים גם יודעים שאילו ייפתחו הדיונים האלה לציבור, תהיה שערוריה רבתי בכל מה שקשור להחלטות היוצאות מבתי המשפט האלה.

    בעידן בו נשים וגברים ששים להכניס את הטלוויזיה לכל חור בביתם ללא עכבות, ניתן להבין מיד שאותם דלתיים סגורות הם מגמה מרושעת להסתיר את הפשעים הנוראים המתרחשים בבתי המשפט האלה.

    מיותר מ-90% מהמקרים המוכרים לי אישית (ואני מכיר הרבה כאלה) מגיעים בני הזוג לדיון הראשון בביהמ"ש לענייני משפחה כאשר הם במצב של חוסר ידיעה לגבי העומד לקרות אותם, מחכים למוצא פיו של ביהמ"ש, רואים בביהמ"ש מקום של צדק, פישור, ויותר מכך מקור סמכות וצדק.

    ההרגשה הפנימית אצל רוב הזוגות (ועדיין אני מדבר רק אלה אלה הרוצים לסיים את מערכת היחסים ביניהם מסיבה כזאת או אחרת, איני מדבר עדיין על מקרים בהם מעורבת המשטרה או אלימות) כי הרציונאל של ביהמ"ש יסייע לדחוק את האמוציונל הלא ברור האופף את רצונותיהם/רגשותיהם של בני הזוג, משהו כמו "הורה על" שיפסוק בין שני ילדים הנמצאים בסכסוך.

    ביהמ"ש, נתון לחסדיה של מערכת הרווחה אשר חרטה על דגלה את המשוואה שילדים הולכים אם האם, אישה היא תמיד רכה וסובלת, "התרגל" עם הזמן לרוח הגבית הזאת ואף אימץ אותה ביודעין, לא בתום לב.

    השיטה שבה משתמש ביהמ"ש לכאורה היא הפעלת סמכותו המוחלטת מחד, וככל שיתמשכו הדיונים מטיל ביהמ"ש את האחריות והסמכות על בני הזוג, לכאורה המסר שעובר מביהמ"ש למתדיינים בפניו הוא, "אתם האחראים למצבכם", ומאידך הוא פוסק, "החלטת ביהמ"ש היא כך וכך".

    במצב כזה ביהמ"ש אינו יכול להאשים את הגופים עליהם הוא מסתמך, במתן אינפורמציה לא אמינה מפני שתפקידו של ביהמ"ש הוא לאסוף את הנתונים, לבחון אותם ולפסוק על פיהם.

    ביהמ"ש לענייני משפחה נוקט גם בשיטת עצימת עיניים חד צדדית, דבר שכל זב חוטם מבין שהוא מעצים את הסכסוך והתסכול אצל גברים במיוחד.

    מי שיבחן את הדברים באופן ריאלי ישים ליבו לכך שמשפטים בהליכי גירושין מתמשכים על גבי כמה שנים, דבר שאין לו הצדקה בשום קנה מידה, הילדים שביהמ"ש בא כביכול להגן עליהם נמצאים תחת סכסוך ממושך בחסות ביהמ"ש ובהוראת ביהמ"ש.

    ביהמ"ש אינו יכול לתרץ התנהלות כזאת בשום אופן מפני שכל תירוץ יבטל את הצורך בקיום בימ"ש כזה, מה גם שנראה בבירור כאילו לבימ"ש כזה אין סמכות, למעשה הדבר משול לבימ"ש אחר הדן בעניינו של אדם אלים או רוצח או גנב הממשיך במעשיו לאורך שנים, פוגע באנשים וברכוש ואין בידי ביהמ"ש להפסיק את המחדל.

    בינואר 2005 פנתה גרושתי לביהמ"ש לענייני משפחה בחדרה במעמד צד אחד (אחרי שגרושתי לקחה את ילדיי למקלט לנשים מוכות בחסות תלונת שווא וסיוע שניתן לה ע"י גורמים עבריינים) לפני השופטת זהבה קאודרס בנר ובקשה להחזיר את הילדים לאימם.

    מרשתה של גרושתי טענה בפני השופטת שאינה יכולה לאתר אותי והוציאה מתחת ידה כתב לתביעת משמורת שכולו שקרים וסתירות.

    אני הייתי מצפה משופטת בישראל שתדע להבחין במה שכתוב בתביעה המונחת לפניה, ואיני מדבר על קריאה בין השורות שלפעמים אתה יכול להבין שעינו של אחד לא ראתה, גם אם מדובר בשופט.

    אני מדבר על קריאת השורות בעצמם, באופן ברור.

    השופטת לא התייחסה כביכול לתלונתה של גרושתי במשטרה ואף לא שאלה כיצד זה אני מסתובב חופשי, היא גם לא שאלה מדוע לא הוצא צו הגנה, מדוע המשטרה לא עצרה אותי לנוכח החשדות של איום בנשק וכליאת שווא, ושיא השיאים, גרושתי באמצעות מרשתה טענה גם שאחי איים עליה עם אקדח!!!

    כך רשום במפורש בכתב תביעת המשמורת!!!

    עכשיו תאמרו לי שהשופטת לא שיתפה פעולה עם הצד הנשי שלה, עם אותה מערכת הנקראת ביהמ"ש לענייני משפחה.

    פניתי למשטרת ישראל בעניין הזה ואמרתי להם, "תראו מה גרושתי כתבה בעניין האיום של אחי עם אקדח" (עשיתי זאת מפני שרציתי לעורר את העניין בביהמ"ש ולדחוק את ביהמ"ש לדון בתלונה הכוזבת של גרושתי מפני שע"פ עדויות השכנים אמרה גרושתי למשטרה את הדברים הנ"ל עוד ביום הגשת התלונה), וגם שלחתי על כך פקס למשטרת טירת הכרמל (האישור לפקס נמצא אצלי).

    תגובת ביהמ"ש והמשטרה לעניין הזה הייתה התעלמות מוחלטת!!!

    אף אחד לא רצה לחשוף את הפן המכוער והאמיתי של המערכת הזאת.

    גם כאשר פנתה מרשתה של גרושתי ואמרה לשופטת אחרת שאינה יכולה לישון בלילה בגלל שהבעל איים על האישה שירצח את האישה והשופטת אמרה למרשתה שאינה מאמינה לה, גם אז לא נקטה השופטת בצעדים נגד גרושתי או מרשתה.

    עוד דוגמא, מרשתה של גרושתי טענה שאני שולח לגורמים המטפלים בגרושתי מכתבי איום, השופטת בקשה ממנה להגיש את המכתבים בהליך מסודר (למעשה להגיש בקשה מסודרת), למעשה לא היו מכתבים כאלה, אבל השופטת לא התייחסה לכך בהמשך.

    והדוגמאות עוד רבות.

    ביהמ"ש לענייני משפחה הוא מוסד אינקוויזיטורי והנו אחראי להתעללות באוכלוסיה שלימה, קודם כל בילדים, וזה, לא בתום לב בכלל.

    ימים יגידו, וכמו בחג החנוכה אנו נדליק את האור בביהמ"ש החשוך הזה ונראה את האכזריות והרשע שמופעלת נגד אוכלוסיה שלימה, במיוחד נגד נשים וילדים.

    מעבר לכך, רובצת האחריות לכך על כל אזרח במדינה הזאת ובמיוחד על אלה העוסקים בחוק ומשפט, רבים מעורכי הדין אחראים ישירות למצב הזה, רבים מהם עוצמים את עיניהם, אבל כולם כולם אוכלים מהגופה הזאת ונהנים ממנה.

    חובתכם לקום ולעשות מעשה, לא יעלה על הדעת שתעמדו שם בהיכלי צדק בעוד שהינכם יודעים שחלק מיכם ישב בבוא היום על כס המשפט, ותחרישו.

    ההיתממות הזאת זועקת חמס.

    מלחמת לבנון הסתיימה, המלחמה בעזה הסתיימה, ואנו האבות הגרושים עדיין במלחמה.


    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/1/09 18:21:

      שבת שלום,

      עמכם הסליחה שהתאחרתי. כדי לנתח דברים אביא ציטטות שנאמרו כאן כ"כלליות" - ואפרט את הנכון/לא נכון בהם. המרה הפרטי שמובא כדוגמא - זה עניין לתשובה נפרדת אולי...

       

       

      המוסד הזה שנוצר כביכול ולמען הסדרת סכסוכים בתא המשפחתי באופן שהאווירה וכלי השיפוט/הטיפול יתאימו למעמד המיוחד והמרקם העדין של המקרים המובאים לפני מוסד זה. +במצב כזה ביהמ"ש אינו יכול להאשים את הגופים עליהם הוא מסתמך, במתן אינפורמציה לא אמינה מפני שתפקידו של ביהמ"ש הוא לאסוף את הנתונים, לבחון אותם ולפסוק על פיהם. ביהמ"ש לענייני משפחה נוקט גם בשיטת עצימת עיניים חד צדדית, דבר שכל זב חוטם מבין שהוא מעצים את הסכסוך והתסכול אצל גברים במיוחד.  מי שיבחן את הדברים באופן ריאלי ישים ליבו לכך שמשפטים בהליכי גירושין מתמשכים על גבי כמה שנים, דבר שאין לו הצדקה בשום קנה מידה, הילדים שביהמ"ש בא כביכול להגן עליהם נמצאים תחת סכסוך ממושך בחסות ביהמ"ש ובהוראת ביהמ"ש.

       

      לא, בימ"ש לענייני משפחה לא הוקם כדי "לסדר סכסוכים בתא המשפחתי" אלא אם יש כאלו - לשמור עליהם שלא תכבה האש, ואם אין אש - ליצר אותה. שום עדינות לא תוכננה לו אלא שמראש תוכנן כך שכללי "סדר הדין" בייחוד בתחום הגשת הראיות - יהיו נוחים יותר ולא יתקיימו בתחום זה. בית דין זה הוקם "בגלל ריבוי תיקים בתחום הגירושין וכדי להתייצב מול הבעיה שבימ"ש אזרחי אינו רשאי להחליט על גט בין בעל ואשה נשואים". אילו היה החוק מאפשר זאת - היתה מתפרקת כל קואליציה עם המפלגות הדתיות, ומעמד בימ"ש היה הופך לבימ"ש אך ורק ל"לא יהודיים"... התוצאה כמובן היתה בכיוון של הלחץ הגובר של ארגוני הנשים שהשקיעו בפרסום לקראת הוועדה שבאה כדי לענות על הסחבת וביצעה סחבת בעצמה במשך שנים וסרבה לשמוע ולרשום בפרוטוקולים שלה את ציבור הארגונים לזכויות של האבות לילדים. איני בא אלא לומר כאן שמראש נוצר בימ"ש זה של "ענייני משפחה" - במטרה להקל בו על הליכים לא סדורים של ראיות שאינן חוקיות לפי "סדר הדין" וגם כדי להרבות בדיונים של "מעמד צד אחד בלבד" שהוא לרוב(מעל 95%)המקרים - רק מעמד צד אחד של האשה המתגרשת. אין "מעמד צד אחד" בדיונים כשהבעל פונה לבימ"ש ושיטה זו בדיוק -קיימת גם בהליכי בית הדין הרבני. אז מה חידש בית משפט אזרחי זה?

      רק דבר אחד- הוא הוריד את רמת הדיון ופסק-הדין, מרמת "בימ"ש מחוזי" לרמת "בימ"ש השלום".

      בימ"ש בכללו , אינו קיים כדי לבקר את הגופים והפרטים המביאים בפניו ראיות ונתונים , אלא זהו חלק מהתפקיד של היושב בראשו - להתרשם ולהחליט אם הראיות קבילות ו/או נכונות ולפסוק על פי כך. בימ"ש לענייני משפחה , שהוא ירד בארכאתו, גם הוריד את חוקיות הראיות מהדרישות של "סדר הדין" ובכך חילץ עצמו מהצורך לקבוע דה על נכונות הראיות, אלא קיבע עובדה: מה שמוגש = זה הנכון, וכאשר יש שתי גרסאות - זו שקודמת היא -הנכונה. זאת מפני שהדבר הטבעי ביותר שקורה בבימ"ש בתביעה כלשהיא הוא שקודם מגישים את התביעה, ורק אחר כך מגישים את כתב-ההגנה. כך שמראש קיבעו את ההגדרה שהתביעה היא נכונה... כן - גם זה מ"פלאי החד צדדיות המשפטית של בימ"ש לענייני משפחה".

       בניגוד לדעה הרווחת- אין בימ"ש בכלל אמור "לאסוף ראיות ונתונים" אלא עליו לקבל אך ורק את מה שהובא בפניו, לידיעתו. החוק מונע מהשופט להשתמש בידע שהושג שלא דרך בימ"ש בדיון שדן בו. להפך - ברגע שהשופט מגיע לכלל החלטה כזו עוד בטרם הובאו ונפרשו כל הראיות לפניו, הוא יצר לעצמו "דעה מוקדמת" ולכן עליו מיד לפסול עצמו מלדון בתיק. כך קובע החוק. אבל מי "יבקר ויפקח על השופטים בבימ"ש לענייני משפחה"?? מראש נבנה בית הדין הזה כך שהפיקוח לא יוכל להביא לממצאים כאלו. מי מכם מכיר מקרה אחד שבו שופט של בימ"ש כזה פסל עצמו לדון או שהנהלת בתי המשפט פסלה אותו?

      וכעת - אם לא קשה לכם מדי לקבל את הדברים , אדון במקרה הפרטי-אישי של הכותב.

       מפני שאין "קהל" במשפטים כאלו- ברור שלא הייתי נוכח בדיונים, ואומר שלא קראתי הפרוטוקול, איני מכיר אישית או אפילו מרחוק את הכותב, וכל הניתוח שלי מבוסס על מה שמביא כאן מדרייפוס ועד ברנס.

      ראשית , הבנת העניין של "הודעה ועדות משטרתית". כל אדם במדינה יכול ורשאי "להגיש תלונה נגד כל אדם אחר בעבירה לכאורה שנעברה לכאורה בישראל". הנוהל הרגיל לכך: אדם מגיש תלונה במשטרה, ביחידה המיועדת לכך , והמשטרה מצידה "חוקרת את התיק" ומביעה החלטה בסיום החקירה. יש סדר, יש כללים, תקנות וחוקים באשר לשיטות ומבנה עבודתה של המשטרה. לא הגשת תלונה בנידון? - המשטרה לא "פותחת תיק" וכמובן - לא חוקרת. תה מספר ש"רק דברת עם המשטרה" - והמשטרה -"לא עשו כלום". בהגדרה מדויקת - עצם ה"דיבור עם משטרה" אינו הגשת תלונה - והמשטרה פעלה כחוק ובהתאם. שאלתי: למה לא הגשת תלונה?

       תשובתי: כל כך לא ידעת את החוק בנידון, שלא חשבת איך להגיש תלונה ולא הגשת.

      לפי החוק אתה רשאי לא רק להגיש תלונה , כדי שהמשטרה תפתח בחקירה. לפי החוק, גם אם המשטרה תקבל ממך "הודעה על עבירה לכאורה" - עליה "לפתוח תיק חקירה ולחקור". כלומר - אילו ידעת - במכתביך למשטרה היית מציין את עצם ידיעתך את החוק והיית מודיע "לחגיגית" שעצם מכתב זה הוא"ההודעה"... והית דורש גם חקירה וגם הבאת תוצאותיה -בפניך ולידיעתך... למעשה - אתה עדיין רשאי להגיש תלונה או "הודעה למשטרה". אך שים נא לב: יש בחוק אמירה ברורה על זמן "התיישנות עבירה" והוא שונה בסוגים שונים ל עבירות. כלומר , גם אם המשטרה תחקור ותמצא שנעשתה עבירה על החוק - ויוחלט כי "נעברה מעבר לזמן" - לא יהיה אפשר לתבוע את האשה על העבירה. כלומר - המדינה לא תתבע אותה. אבל מצד שני תהיה לך הזכות להגיש ממצא זה לבימ"ש שיצטרך לדון אם העבירה נעברה בזמן שבו מדובר בהגנתך. אם כן - אזי בימ"ש יהיה חייב להתייחס אליה. לא התייחס? - סיבה חוקית לערעור...

      אם בהחלטת בימ"ש השופטת שנקבת בשמה בכלל לא התחשבה בעדות האשה על כליאת שווא ואיום בנשק - אני לא מבין איך אתה קורא הפסק דין כאילו לא התייחסה... אם השופטת לא החליטה שאתה האלים , כנראה שלא היתה מחליטה כנגדך... עצם זה שלא הזכירה עניין זה או אחר - אינו אומר שלא קיבלה אותו או לא התרשמה ממנו... לדעתי - לא אתה המבין את מה שהשופטת מבינה מהתביעה ומההגנה, אלא עצם פסק הדין שינותח על ידי מומחה משפטי בתחום זה, ואני - אינני כזה. אשתך תבעה "משמורת" - זה לא מיוחד , כך נהוג לתבוע בכל תביעה של "מזונות ילדים" כשהאם רוצה להדגיש כי היא "תובעת בשם הילדים שלך - כך שיש כאן גם אותה נגדך וגם את ילדיך נגדך ובנוסף היא האפוטרופסית הטבעית של הילדים" הגדרה זו אולי חדשה לך, אך היא קיימת בכל תביעת "מזונות ילדים". עצם הפליאה שלך מכך , זה מה שמדאיג אותי. איפה אתה נמצא עכשיו, בינואר 2009. אולי אתה על הירח, ולא דורך על הקרקע בישראל? אני לא צוחק עליך אלא מתפלא עליך.

      בעניין הטענה שאשתך העלתה , מכתביך המאיימים. זה הזמן להתלונן על כך במשטרה ולהסתמך על החלטת בימ"ש . גם אם המשטרה לא תקבל זאת כתלונה - תצטרך לקבל זאת כהודעה"על עבירה לכאורה" ותצטרך לחקור אם תדרוש זאת. לדבר אל "הבלטה" או באויר - לא משיג תוצאות ,ידידי. התלונה לדעתי צריכה להיות על "שימוש בלתי חוקי בבימ"ש- ולא על הונאה סתם" אין אדם יכול לרמות בבימ"ש ועל סמך הרמאות לקבל פסק דין שמבוסס על הרמאות הזו. זו גם אגב, סיבה חוקית לערעור.

      לסיכום קצר, מדרייפוס עד ברנס, עדיין לא מאוחר להפוך את הגלגל, ואל תרים ידיים. אם תמשיך להלחם על צדקתך כנראה שתזכה לכך. רק אל תלך לבד. קח אתך אדם שמומחה בטעויות של אבות כמוך.

      איני יודע מה גיל הילדים שלך , אך הם היום גדולים בארבע שנים ממעת החלה המלחמה בין ההורים. ממליץ לך מאוד על חידוש הקשר ביניכם , ועל כך שתבין שהאהבה שהם זקוקים לה אינה קשורה למאבק בינך לאמם כלל, אלא נמצאת במרחב אחר שביניכם בלבד.

        16/1/09 11:56:

      מה אומר ומה אדבר, על מה אספר ולמי אכביר מילים?

      "בימ"ש לענייני משפחה -עשה לי ככה וככה"- זה סיפור ידוע. כל אחד והתיסכול שלו או שלה. ואיך אדבר על בימ"ש זה - ואני מעולם לא דרכתי בו ואפילו לא רוצה להכנס בו? בחופשיות אעשה זאת, כאזרח חופשי.

       

      הקמתו של בימ"ש זה- יסודה בחטא.

      הפעלתו של בימ"ש זה - היא סחבת והונאה מתמשכים.

      עתידו של בימ"ש זה - צריך לעבור מן העולם, אך בישראל זה דבר כמעט בלתי אפשרי. יוצא לארוחה ואחזור לדון ולהסביר.

        15/1/09 14:27:


      בתי המשפט לענייני משפחה שדנים בדלתיים סגורות,

      הינם תעודת עניות לחברה דמוקרטית ונאורה שחורטת

      על דגלה את טוהר הצדק והאמת.

      חוסר השקיפות הזה מתאים והולם דיקטטורות,

      משטרים אפלים וחשוכים החוששים מביקורת

      וחשיפת שחיתויות.

      למעשה השופטים שם נגועים בשגעון גדלות

      ובעצם מהלכים אימים על

      המתדיינים, מחליטים כרצונם כעריצים בממלכתם,

      ואין חולק או מבקר על דעתם.

      (מזכיר קצת מדינות עם מנהיגים חשוכים אחרים כמו סטאלין, סאדם חוסיין ועוד, לא ?)

        15/1/09 14:24:


      בדרך כלל אני אומרת: חקיקה נכונה תשיג הכל. אבל לצערי, לאחרונה, אני נוכחת לדעת שהמדינה הזאת מנוהלת כמו מכולת.

      ממי נבקש את החקיקה, למי נגיש את התלונה, מי שופט בתביעה, מי יושב במשרדים ומי יושב בממשלה. מכולתניקים, שקונים סחורה מספקים ומוכרים ללקוחות השכונה.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל