כותרות TheMarker >
    ';

    היכל המחשבות

    Hear the Music

    77 תגובות   יום חמישי, 15/1/09, 14:09

    אדם נעמד בתחנת הרכבת בוושינגטון הבירה, והחל לנגן בכינור; היה זה בוקר קר בינואר.

    הוא ניגן שש יצירות של באך במשך 45 דקות.

    במשך הזמן הזה, כיוון שהייתה זו שעת השיא, נאמד שאלפי אנשים חלפו בתחנה,

    רובם בדרכם לעבודה.

    שלוש דקות חלפו ואדם בגיל העמידה הבחין במוזיקאי המנגן.

    הוא האט את הילוכו ונעצר לכמה שניות ואז מיהר לדרכו.

    כמה דקות אחר-כך, הכנר קיבל את הדולר הראשון שלו: אישה השליכה את הכסף לקופה מבלי לעצור, והמשיכה ללכת.

    כמה דקות אחר-כך, מישהו נשען כנגד הקיר והאזין, אבל האיש הציץ בשעונו והחל לצעוד.

    ברור היה שהוא מאחר לעבודה.

    מי שהעניק את תשומת הלב הרבה ביותר היה ילד בן שלוש.

    אימא משכה אותו משם, ממהרת, אבל הילד נעצר להביט בכנר.

    לבסוף האם דחפה את הילד שהמשיך לצעוד כשראשו פונה אל הכנר. כך קרה עם עוד כמה ילדים.

    כל ההורים ללא יוצא מן הכלל, אילצו אותם להמשיך לנוע.

    במשך 45 הדקות בהן ניגן המוזיקאי, רק שישה אנשים עצרו לזמן מה.

    כעשרים אנשים נתנו לו כסף, אבל המשיכו לצעוד בקצב הרגיל.

    הוא צבר 32 דולרים.

    כאשר סיים לנגן והשתררה דממה, אף אחד לא שם לב.

    אף אחד לא מחא כפיים, לא ניתנה שום הכרה.

    אף אחד לא ידע, אבל הכנר היה

    ג´ושוע בל, אחד מגדולי המוזיקאים בעולם.

    הוא ניגן כמה מהיצירות המסובכות ביותר שנכתבו אי פעם, בכינור ששוויו 3.5 מיליון דולרים.

    יומיים קודם שניגן בתחנת הרכבת,

    ג´ושוע בל ניגן בפני אולם מלא עד אפס מקום בבוסטון.

    כרטיס עלה כמאה דולרים בממוצע.

    זהו סיפור אמיתי.

    ג´ושוע בל ניגן כאלמוני בתחנת הרכבת והדבר אורגן על-ידי עיתון הוושינגטון פוסט

    כחלק מניסוי חברתי בתפישה, טעם ועדיפויות של בני האדם.

    הניסוי היה:

    האם בסביבה רגילה בשעה לא הולמת,  מנותק מכל קישור האם אנו שמים לב ליופי? 

    האם אנחנו עוצרים להעריך אותו?

    האם אנו מכירים בכישרון בהקשר לא-צפוי?

    אחת המסקנות האפשריות מהניסוי הזה יכולה להיות:  

    אם אין לנו זמן לעצור ולהאזין לאחד המוזיקאים הטובים ביותר בעולם,

    המנגן את המוזיקה הטובה ביותר שנכתבה אי פעם, על הכינור הטוב ביותר שנוצר,
    כמה דברים אחרים אנחנו מפספסים?
     
     
    הכתבה:
    דרג את התוכן:

      תגובות (74)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/2/10 13:45:

      צטט: shabat shalom 2010-02-11 11:03:49

      שני דברים:

      1.מעניין, אבל נדמה לי שבסה"כ התגובות אצלך שונות במידה מסוימת(לפחות באופיין) מאלה אשר אצלי. סתם ..מעניין.

      2. יש לי סיפור ידוע אהבתי לעשות אותו במשחקי כדורגל:

      אתה יושב בין 50000קופים כמוך. לפתע אתה מסתכל למעלה. אם זה לא עוזר אתה "מראה" למישהו על משהו שלא קיים - למעלה.תוך 2-3 דקות כמעט כל האיצטדיון מחפשמשהו למעלה.

      לכל מי שאוהב לשחק ב"מנהיגות" מוצע לעשות את זה. דרך אגב אף אחד מ50000הקופים (כולל אני) לא ידע (חוץ ממני) מי התחיל בתרגיל.

      ז"א , אפילו מכות לא תקבל.

      אופי התגובות הוא פונקציה ישירה של הקהל, הלא כן?

      אני לא חושבת שיש כאן אימפלמנטים של מנהיגות.

      כן אלמנטים של אבחנה ודקויות...

      רגישות נטו.

      :) 

       

        11/2/10 11:03:

      שני דברים:

      1.מעניין, אבל נדמה לי שבסה"כ התגובות אצלך שונות במידה מסוימת(לפחות באופיין) מאלה אשר אצלי. סתם ..מעניין.

      2. יש לי סיפור ידוע אהבתי לעשות אותו במשחקי כדורגל:

      אתה יושב בין 50000קופים כמוך. לפתע אתה מסתכל למעלה. אם זה לא עוזר אתה "מראה" למישהו על משהו שלא קיים - למעלה.תוך 2-3 דקות כמעט כל האיצטדיון מחפשמשהו למעלה.

      לכל מי שאוהב לשחק ב"מנהיגות" מוצע לעשות את זה. דרך אגב אף אחד מ50000הקופים (כולל אני) לא ידע (חוץ ממני) מי התחיל בתרגיל.

      ז"א , אפילו מכות לא תקבל.

        17/8/09 17:05:

      צטט: templer 2009-08-17 11:12:12

      וזו טבעה של המודרנה, לטוב ולרע - מרוץ.

      יש יאמרו מרוץ עכברים.

      ובמרוץ הזה אובדים דברים, לעיתים יהלומים...

       אבל, אבל... יהלומים צריך לענוד ולשמור...

       

        17/8/09 17:05:

      צטט: עפיפית 2009-01-24 19:52:31


      הניסוי הזה מראה בין היתר על תופעת העדר אצל בני האדם.

      חלק גדול מהבאים לקונצרטים שלו באים כדי לראות, להיראות ולהיחשב תרבותיים.

      בזמני, ברוניה, סוניה וז'ניה היו באות להראות את הפרווה החדשה, עכשיו גם זה כבר לא IN אז מה יש ללכת?

       :))

      דייקת.

       

        17/8/09 11:12:

      וזו טבעה של המודרנה, לטוב ולרע - מרוץ.

      יש יאמרו מרוץ עכברים.

      ובמרוץ הזה אובדים דברים, לעיתים יהלומים...

        25/1/09 17:23:

      נוגע ומעורר מחשבה.
        24/1/09 19:52:


      הניסוי הזה מראה בין היתר על תופעת העדר אצל בני האדם.

      חלק גדול מהבאים לקונצרטים שלו באים כדי לראות, להיראות ולהיחשב תרבותיים.

      בזמני, ברוניה, סוניה וז'ניה היו באות להראות את הפרווה החדשה, עכשיו גם זה כבר לא IN אז מה יש ללכת?

        23/1/09 09:33:

      צטט: אורן@SO 2009-01-22 19:08:07

      אני נוטה להסכים עם clear 1 ועם אחרים שכתבו שזה לא ממש ניסוי.

      זו פרובוקציה עיתונאית חביבה, שאמנם מעבירה מסר באופן די חד אבל גם עושה לעצמה עוול בפשטנות שבה היא ניגשת לנושא.

      להסיק מכאן ש"אנשים כבר אינם יכולים לעצור ולראות יופי" זו קפיצת בורג משולשת של ההגיון.

      המסקנה האישית שלי, וגם היא לא ממש חדשה מרעישה היא כזו: "המדיום הוא המסר..."

      תחנת רכבת הומה היא לא מקום טוב לקונצרטים, לא משנה כמה גאוני המבצע!

      הדוגמה שנתן כאן מגיב אחר (לא זוכר את שמו) על כך שניגן בבית קפה וזכה להוכרה יפה מהקהל רק מוכיחה זאת.

      "ניסוי" מעניין יותר בעיניי היה לבחון מדי יום יצירות שונות בתחנת הרכבת- פעם ציורים שתלויים על הקיר, פעם ציורי גרפיטי של אמנים כשרוניים, פעם מיצגי רחוב ופעם רקדני ברייקדאנס...

      אני בטוח שלפחות חלק מאלה היו זוכים להתייחסות אחרת.

      אגב, אחוז די גבוהה מהאנשים בכלל הולכים עם אוזניות... הם בהחלט נהנים ממוזיקה טובה (לטעמם) אבל אין שום דרך שיוכלו להעריך את איכות הנגינה של המאסטרו שירד על העם.

      ובכל מקרה, השאלה אם אנשים עצרו או לא עצרו היא מדד גרוע מאוד ליכולתם לראות יופי. כל מה שה"ניסוי" הזה מוכיח (וגם זה בתנאי שיחזרו עליו עוד מספר פעמים במקומות שונים) הוא שאנשים בתחנות רכבת לא נוטים להשתהות לשמיעת מוזיקה לקאסית.

      כל שאר המסקנות, גם אם נורא כיף לנו לךהגיד אותן, הן בחזקת "צצה בלי רגליים- חרש"

       אורן... אל תקח זאת באופן אישי. זוהי רק נקודה / אנדוקטה למחשבה.

      (אין פה עמדה של "נו נו נו !" )

      עצם הענין שזה עורר אצלך תגובה כל כך אמוציונאלית כנראה שיש דברים בגו.

      לפעמים ניסוי חברתי הוא רק ניסוי חברתי. 

       

       

        22/1/09 19:08:

      אני נוטה להסכים עם clear 1 ועם אחרים שכתבו שזה לא ממש ניסוי.

      זו פרובוקציה עיתונאית חביבה, שאמנם מעבירה מסר באופן די חד אבל גם עושה לעצמה עוול בפשטנות שבה היא ניגשת לנושא.

      להסיק מכאן ש"אנשים כבר אינם יכולים לעצור ולראות יופי" זו קפיצת בורג משולשת של ההגיון.

      המסקנה האישית שלי, וגם היא לא ממש חדשה מרעישה היא כזו: "המדיום הוא המסר..."

      תחנת רכבת הומה היא לא מקום טוב לקונצרטים, לא משנה כמה גאוני המבצע!

      הדוגמה שנתן כאן מגיב אחר (לא זוכר את שמו) על כך שניגן בבית קפה וזכה להוכרה יפה מהקהל רק מוכיחה זאת.

      "ניסוי" מעניין יותר בעיניי היה לבחון מדי יום יצירות שונות בתחנת הרכבת- פעם ציורים שתלויים על הקיר, פעם ציורי גרפיטי של אמנים כשרוניים, פעם מיצגי רחוב ופעם רקדני ברייקדאנס...

      אני בטוח שלפחות חלק מאלה היו זוכים להתייחסות אחרת.

      אגב, אחוז די גבוהה מהאנשים בכלל הולכים עם אוזניות... הם בהחלט נהנים ממוזיקה טובה (לטעמם) אבל אין שום דרך שיוכלו להעריך את איכות הנגינה של המאסטרו שירד על העם.

      ובכל מקרה, השאלה אם אנשים עצרו או לא עצרו היא מדד גרוע מאוד ליכולתם לראות יופי. כל מה שה"ניסוי" הזה מוכיח (וגם זה בתנאי שיחזרו עליו עוד מספר פעמים במקומות שונים) הוא שאנשים בתחנות רכבת לא נוטים להשתהות לשמיעת מוזיקה לקאסית.

      כל שאר המסקנות, גם אם נורא כיף לנו לךהגיד אותן, הן בחזקת "צצה בלי רגליים- חרש"

        21/1/09 16:12:

      דסי ושאול - וואלה. עולם קטן וכאן. :-)

       

        20/1/09 21:37:

      צטט: דסיקה 2009-01-20 20:58:54


      * אגב שאול נמרי הצייר (חבר שלנו) בן דוד שלו...

      נכון ואני מכיר הכתבה במקורה,

       תודה לכם,

       איזה יופי של מוסיקה.!!!

       המשך....

      "הכתרה"-לאובהמה

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=842368

      נא לא להחמיץ מחר יהיה בוחן. ומהמוטרדים סליחה .

       

        20/1/09 20:58:

      * אגב שאול נמרי הצייר (חבר שלנו) בן דוד שלו...
        20/1/09 20:36:

      צטט: anat s 2009-01-16 12:45:32

      טוב לדעת שלפחות כילדים עצרנו ליהנות מהיופי...חיוך


       אכן נגעת אבל ברפרוף....

      חשבתי שמישהו ירים את הכפפה ויגיד - רגע, מדהים איך זה שרק ילדים שעדיין לא אימצו מסננות תרבותיות עצרו והקשיבו עד אשר היה צורך בהתערבות חיצונית שתמשוך אותם מרגעי הקסם.

      התמימות והיופי יותר נגישים לילדים. ושוב לאותה מסקנה מיגעת - לו יכולנו לשמור את אותה תמימות גם היום. וכו' וכו'.

      ותודה על ההארה, ענת.

       

        20/1/09 18:40:

      צטט: hadrons, many many 2009-01-20 11:49:29

      צטט: sekeles 2009-01-19 16:37:34

      לדעתי ואני מקווה שאני לא אשמא מתנשא.. הכל ברוח טובה - המסקנות מהניסוי מרתקות גם אם הניסוי לא ממש מושלם מבחינה מדעית.., הרעיון הכללי, הכוונה והמסר די ברורים.. מה שלא פחות מרתק זה הניסוי שמתרחש פה ממש תחת האף הוירטואלי בבליל התגובות - הצורך של חלק נכבד מהמגיבים להתעלם מפוטנציאל המסר שניתן פה במתנה ובמקום להפיל את האסימון ולחפש את הדבר הבא בחיים שכדאי להיות מודע לו מבלי לפספס, מעדיפים לחפש את כל "מה שאפשר לשלול" ולו רק בכדי שיתאפשר  להמשיך בדרכם ממש בדיוק כמו רוב המשתתפים בניסוי. בהכללה ומבלי לפגוע באף אחד, זה די מדהים - התכונה המשותפת של הנורמה בניסוי שתארת מודגשת גם פה במרחב הוירטואלי באנלוגיה לנורמה של התגובות למרות ששמו את כל הקלפים על השולחן.

       ברק, בכללות ולפי דעתי  - אתה צודק. זה ניסוי חברתי שבא להמחיש מספר נקודות  שאת העיקרית כפי שציינת - לתת רציונליזציה לדפוסי ההתנהגות שלנו שלא תמיד עולים בקנה מידה אחד עם טעם טוב ו/או סדר עדיפויות ... קשה לנו מסתבר עם בקורות... ואין הרבה הבדלים אם בכלל בין קהילה וירטואלית לקהילה אחרת.

      מה שכן מציק לי קצת - זו העובדה שאף אחד לא התיחס לנקודה של הילדים... וזה רק רמז. :-)

       

      באותה הרוח (טובה כמובן) מחזירה את שניכם לתגובתי - המשפט הראשון התייחס לילדים.... מסתבר שכולנו מפספסים  חיוך כיוון שמדובר בקהילה וירטואלית מה רבה ההיכרות עם המגיבים? כמובן שתמיד יש מקום ללמידה ועדיין אולי דווקא אותם אנשים שהגיבו או לפחות חלקם הם כאלה שעוצרים ומבחינים ביופי ובפרטים ולכן גם מצאו לנכון להתייחס גם לפרטים בתוכן הפוסט? מעבר לזה - אין ספק שהביקורת כמו כן החומר למחשבה הם בהחלט מתבקשים גם כלפינו כחברה וגם כפרטים בה.

        20/1/09 11:52:

      צטט: lost highway 2009-01-20 06:53:02

      צטט: clear1 2009-01-15 23:48:32


      אני דווקא כן קראתי את התגובות, וטוב שכך: לא רק שאני מסכים עם קליר אלא:

      א. אין לי שום דבר להוסיף

      ב. לא הייתי מצליח לכתוב זאת בצורה כה מדוייקת וממצה

       

       

       אז ככה:

      א. גל בדרך כלל מדויק וממצה במיוחד שזה מגיע לתחום האהוב שלו - מוסיקה.

      ב. יש לי הרבה מה להוסיף... (ראה לעיל)

      ג. אשמח לשמוע את דעתך בנושא... 

       

        20/1/09 11:49:

      צטט: sekeles 2009-01-19 16:37:34

      לדעתי ואני מקווה שאני לא אשמא מתנשא.. הכל ברוח טובה - המסקנות מהניסוי מרתקות גם אם הניסוי לא ממש מושלם מבחינה מדעית.., הרעיון הכללי, הכוונה והמסר די ברורים.. מה שלא פחות מרתק זה הניסוי שמתרחש פה ממש תחת האף הוירטואלי בבליל התגובות - הצורך של חלק נכבד מהמגיבים להתעלם מפוטנציאל המסר שניתן פה במתנה ובמקום להפיל את האסימון ולחפש את הדבר הבא בחיים שכדאי להיות מודע לו מבלי לפספס, מעדיפים לחפש את כל "מה שאפשר לשלול" ולו רק בכדי שיתאפשר  להמשיך בדרכם ממש בדיוק כמו רוב המשתתפים בניסוי. בהכללה ומבלי לפגוע באף אחד, זה די מדהים - התכונה המשותפת של הנורמה בניסוי שתארת מודגשת גם פה במרחב הוירטואלי באנלוגיה לנורמה של התגובות למרות ששמו את כל הקלפים על השולחן.

       ברק, בכללות ולפי דעתי  - אתה צודק. זה ניסוי חברתי שבא להמחיש מספר נקודות  שאת העיקרית כפי שציינת - לתת רציונליזציה לדפוסי ההתנהגות שלנו שלא תמיד עולים בקנה מידה אחד עם טעם טוב ו/או סדר עדיפויות ... קשה לנו מסתבר עם בקורות... ואין הרבה הבדלים אם בכלל בין קהילה וירטואלית לקהילה אחרת.

      מה שכן מציק לי קצת - זו העובדה שאף אחד לא התיחס לנקודה של הילדים... וזה רק רמז. :-)

       

       

        20/1/09 06:53:

      צטט: clear1 2009-01-15 23:48:32


      הסיפור והניסוי מעניינים, אך אני רואה את זה קצת מורכב יותר מהמסקנה שנרשמה בסיכום.

      (גילוי נאות- לא קראתי את התגובות הקודמות לי , מחוסר זמן ועצלנות, כך שאם חזרתי על דברים ,קבלי מראש את התנצלותי).

      זה שהקונטקסט הוא אחד הדברים החשובים המשפיעים על התייחסותנו לדברים הוא דבר ידוע.

      כך שלא ברור לי מהו "הגילוי" הגדול כאן.

      מעבר לכך, אני חושב שאם עורכים ניסוי מחקרי שכזה (ושוב גילוי נאות, לא קראתי את המאמר- מאותן סיבות לעיל- והסתמכתי רק על הדברים שרשמת ) חשוב לנטרל גורמים מתערבים שונים.

      כגון, בדיקה של מהו שיעור האנשים שעברו שם אשר המוסיקה והנגינה האיכותית הזו לא הייתה מזיזה להם גם בנסיבות "המתאימות"?

      ועוד ועוד.

      זה נכון שאנחנו עשויים לפספס דברים הנוגעים ביופי בהזדמנויות שונות, אך לדעתי הסיבות לכך מורכבות יותר ולעיתים אף אקראיות לחלוטין.

      כך שאם נדמה שתי הזדמנויות מהסוג הנקרות על דרכינו, אשר תיאורטית זהות לחלוטין, עשוי להיות שנתייחס בכל אחת מהן באופן שונה, כתוצאה מגורמים חיצוניים שונים.

       

      אני דווקא כן קראתי את התגובות, וטוב שכך: לא רק שאני מסכים עם קליר אלא:

      א. אין לי שום דבר להוסיף

      ב. לא הייתי מצליח לכתוב זאת בצורה כה מדוייקת וממצה

       

       

        19/1/09 16:48:
      קריצהאצוחקע
        19/1/09 16:37:
      לדעתי ואני מקווה שאני לא אשמא מתנשא.. הכל ברוח טובה - המסקנות מהניסוי מרתקות גם אם הניסוי לא ממש מושלם מבחינה מדעית.., הרעיון הכללי, הכוונה והמסר די ברורים.. מה שלא פחות מרתק זה הניסוי שמתרחש פה ממש תחת האף הוירטואלי בבליל התגובות - הצורך של חלק נכבד מהמגיבים להתעלם מפוטנציאל המסר שניתן פה במתנה ובמקום להפיל את האסימון ולחפש את הדבר הבא בחיים שכדאי להיות מודע לו מבלי לפספס, מעדיפים לחפש את כל "מה שאפשר לשלול" ולו רק בכדי שיתאפשר  להמשיך בדרכם ממש בדיוק כמו רוב המשתתפים בניסוי. בהכללה ומבלי לפגוע באף אחד, זה די מדהים - התכונה המשותפת של הנורמה בניסוי שתארת מודגשת גם פה במרחב הוירטואלי באנלוגיה לנורמה של התגובות למרות ששמו את כל הקלפים על השולחן.
        19/1/09 15:47:

      צטט: גנדאלף 2009-01-19 14:18:10

      נבוךצטט: hadrons, many many 2009-01-19 10:14:03

      צטט: גנדאלף 2009-01-19 09:51:52


       

      קראתי להיזכר מה כתבתי והזדעזעתי. לפחות בפעם השניה שכתבתי את המילה זה היה "ע" ולא "א".

       דווקא זה מאניין... קריצה

       

        19/1/09 14:18:

      נבוךצטט: hadrons, many many 2009-01-19 10:14:03

      צטט: גנדאלף 2009-01-19 09:51:52


      לדעתי פשוט רוב האנשים לא מסוגלים להבין מה עמד לידם.

      מי שלא מתעניין במוזיקה מעל סף מסוים הוא לא יכול להאריך מה יותר טוב ומה פחות טוב. לא יכול  להעריך ביצוע נגינה.

      לצערי, עם השכלתי, העיניין שאני מגלה במוזיקה, השמיעה מוזיקלית הדפוקה שלי... כנראה שהייתי חולף על פניו בלי לשים לב.

      מודה!

       

       אני חושבת שהתגובה שלך מראה על התבוננות מסוימת וקבלה לעתיד...

      ובכלל מודה ועוזב - ירוחם...

      :-)

       

       

      קראתי להיזכר מה כתבתי והזדעזעתי. לפחות בפעם השניה שכתבתי את המילה זה היה "ע" ולא "א".

        19/1/09 10:14:

      צטט: גנדאלף 2009-01-19 09:51:52


      לדעתי פשוט רוב האנשים לא מסוגלים להבין מה עמד לידם.

      מי שלא מתעניין במוזיקה מעל סף מסוים הוא לא יכול להאריך מה יותר טוב ומה פחות טוב. לא יכול  להעריך ביצוע נגינה.

      לצערי, עם השכלתי, העיניין שאני מגלה במוזיקה, השמיעה מוזיקלית הדפוקה שלי... כנראה שהייתי חולף על פניו בלי לשים לב.

      מודה!

       

       אני חושבת שהתגובה שלך מראה על התבוננות מסוימת וקבלה לעתיד...

      ובכלל מודה ועוזב - ירוחם...

      :-)

       

        19/1/09 09:51:


      לדעתי פשוט רוב האנשים לא מסוגלים להבין מה עמד לידם.

      מי שלא מתעניין במוזיקה מעל סף מסוים הוא לא יכול להאריך מה יותר טוב ומה פחות טוב. לא יכול  להעריך ביצוע נגינה.

      לצערי, עם השכלתי, העיניין שאני מגלה במוזיקה, השמיעה מוזיקלית הדפוקה שלי... כנראה שהייתי חולף על פניו בלי לשים לב.

      מודה!

       

        18/1/09 21:56:

      צטט: shulamit near 2009-01-18 21:19:33

      אריאל הירשפלד כתב כתבה מדהימה

      על הארוע הזה

      בדיוק.

      בהזדמנות כשתבואי אתן לך עותק....

      נשיקה

       מחמאה להשוות את הכתיבה שלי לד"ר הירשפלד ואפילו רק ברמז...

      ואשמח גם אשמח יקירה. נשיקות בחזרה. 

       

       

        18/1/09 21:19:

      אריאל הירשפלד כתב כתבה מדהימה

      על הארוע הזה

      בדיוק.

      בהזדמנות כשתבואי אתן לך עותק....

      נשיקה

        18/1/09 21:17:

      צטט: רוח האדם 2009-01-18 21:14:43

      יש במסקנות האלו הרבה חוסר הגינות

       אבל אין לי כוח להתחיל להתווכח כאן.

      בכל אופן - מעורר מחשבות.

       

       תודה...

        18/1/09 21:16:

      צטט: freemasone 2009-01-18 21:10:27

      אני הייתי שם לב :))

       נו זה אתה. אני גם מאמינה.

       

        18/1/09 21:14:

      יש במסקנות האלו הרבה חוסר הגינות

       אבל אין לי כוח להתחיל להתווכח כאן.

      בכל אופן - מעורר מחשבות.

        18/1/09 21:10:
      אני הייתי שם לב :))
        18/1/09 19:50:

      צטט: hadrons, many many 2009-01-18 19:48:02

      צטט: אלקטרו 2009-01-18 19:45:03

      מה את רוצה? הוא קיבל ממני שקל!

      לא ציפיתי לפחות ממך. תוסיף נדיבות ושרמנטיות לתיאור הפרופיל שלך.

       

       

      בגלל שקל? הרוסי עם הסקסופון מחוץ לסופר מקבל ממני יותר..

        18/1/09 19:48:

      צטט: אלקטרו 2009-01-18 19:45:03

      מה את רוצה? הוא קיבל ממני שקל!

      לא ציפיתי לפחות ממך. תוסיף נדיבות ושרמנטיות לתיאור הפרופיל שלך.

       

        18/1/09 19:45:
      מה את רוצה? הוא קיבל ממני שקל!
        18/1/09 19:41:

      צטט: דה וידי 2009-01-18 17:34:49


      יש להניח שרוב העוברים באותה תחנת רכבת לא היו משלמים עבור כרטיס לקונצרט, גם אם היו יודעים שהנגן מפורסם והוא מבצע באך.

      באותה מידה, יש להניח שלו היה עובר בתחנה אדם מהסוג שכן מעוניין בכזו מוסיקה, הוא היה עוצר בהחלט.

       

      מסתבר שלא.... אתה מוזמן לקרוא את הכתבה המקורית... 

      אבל, מחמת הספק, אולי אתה היית עוצר... :-)

      וזה אומר דרשני.

       

        18/1/09 17:34:


      יש להניח שרוב העוברים באותה תחנת רכבת לא היו משלמים עבור כרטיס לקונצרט, גם אם היו יודעים שהנגן מפורסם והוא מבצע באך.

      באותה מידה, יש להניח שלו היה עובר בתחנה אדם מהסוג שכן מעוניין בכזו מוסיקה, הוא היה עוצר בהחלט.

       

        17/1/09 23:21:

      צטט: g88gle 2009-01-17 22:09:28

      מליארדים חיוך

       

       אז תעצור או תעבור מדרכה כפי שהתחלת כבר לעשות... :-)

       

        17/1/09 22:09:
      מליארדים חיוך
        17/1/09 18:44:

      צטט: hadrons, many many 2009-01-17 18:32:35

      צטט: anat s 2009-01-16 12:45:32

      טוב לדעת שלפחות כילדים עצרנו ליהנות מהיופי...חיוך

      פוסט אכן משובח, השאלות שהעלית חשובות והניסוי מבריק אם כי מצומצם.  

      דווקא בביקורי בתחתית בניו יורק החוויה שלי הייתה קצת שונה, ניתנו הופעות שונות של מוזיקאים מבריקים, שאינם מפורסמים והיה להם קהל (אמנם מתחלף) שלא היה מבייש אף פרפומר ישראלי למשל...

      (אמנם היה משתנה אחד שאולי השפיע - הייתי שם בחופשת חג המולד)

      ובכל זאת - יכול להיות שאם הניסוי היה מתבצע בעיר/מדינה אחרת תוצאותיו היו שונות?

       שאלה טובה על ענין המיקום כפונקציה חברתית. אין לי מושג. הניסוי היה אקראי ומכוון שכך על מנת לבדוק מספר פרמטרים, בעיר שנחשבת באחוזון הגבוה של הסוציודמוגרפיה האמריקאי.

      אני חושבת שיש פה ענין של החמצה. כמה פעמים אנחנו מחמיצים בחיים שלנו בגלל מספר סיבות שחלקן העלינו למעלה וגם בתגובות דברים יפים... ומכאן צריך רק ללמוד. :-)

       

       

      כשאלה עקרונית - מסכימה איתך

      אין ספק שכחברה וכפרטים אנחנו פעמים רבות ממהרים כל כך להגיע מנקודה א' לנקודה ב' בחיים

      ומפספסים רגעים ומקומות יפים בדרך

      עניין של תפישה שבהחלט יש לשקול שוב עד כמה היא עובדת ונכונה עבורי כאדם

      ושוב תודה על החומר למחשבה, הייתי מרחיבה את תשובתי אבל חייבת לזוז קריצה

        17/1/09 18:38:

      צטט: א י ל ה 2009-01-17 09:17:57


      עוד פן של תופעת העדר, בתיבול קל של ההתרחקות המתמדת שלנו מלהיות נוכחים כל אחד בכאן-ועכשיו שלו.

       

      שתי תופעות חברתיות ואישיות לא מחמיאות, במקרה הטוב, ומסוכנות מאוד מאוד במקרה הרע.

       

      אי אפשר להימנע מחשיבה קטגוריאלית וסיווגים מוכנים מראש לכמות האינפורמציה העצומה שמציפה את החושים שלנו בכל רגע נתון.

      זה הישרדותי.

      אבל לקחת את זה למקומות של "רק" חשיבה קטגוריאלית ולנטרל כל חשיבה עצמאית, הקשבה ל-יש וקשר עם תחושות פנימה... נו... איך אמר אונסקו? התקרנפות?

       

       אני חושבת שאת מעלה את נקודת הסינון שהיה חלק מתהליך עיבוד הנתונים של הניסוי.

      כמה כמויות של מידע בפרק זמן נתון אנחנו יכולים לסנן, בהנחה שבכל דקה בחיינו אנחנו נחשפים לכמויות עצומות של מידע. (חלקו קריטי וחיוני וחלקו מקוטלג אצלנו כ “רעש”) הסינון האישי הוא מאד פונקציונלי. ופה זוהי הזדמנות לבחון אותו מחדש.

      נגינת הכינור הוירטואוזית הייתה צריכה לעבור מחסומים רבים שסמנו אותה “כרעש”, ורק אצל בודדים היא עברה את המסננת. אנחנו חיים בעידן של הצפה, שאחת הסכנות לטעויות בפיענוח המשמעות של מידע, נתונים וגרויים הולכת וגוברת.

      התקרנפות היא הגדרה הולמת... 

       

       

        17/1/09 18:34:

      צטט: איימי האחת 2009-01-16 17:13:04

      תודה על הפוסט המעניין.

      אם קר ורובם ממהרים לעבודה, בתנאים האלה אין סיכוי

      שגם אני הייתי עוצרת לשמוע, בנסיבות אחרות כן .

      כדי למשוך קהל חייבים לספק תנאים הולמים.

       

      תודה יקרה

      שבת טובה

       

       איימי היקרה, זה בדיוק הנקודה - מיתוג. תרבות המיתוג שאנחנו כל כך רגילים אליה גורמת לנו להפסיד דברים טובים מאד בדרך. אולי בפעם הבאה נשים לב ונתפוס רגעי יופי באקראיות ... תודה על הברכות ושבוע טוב ומבורך!

       

        17/1/09 18:32:

      צטט: anat s 2009-01-16 12:45:32

      טוב לדעת שלפחות כילדים עצרנו ליהנות מהיופי...חיוך

      פוסט אכן משובח, השאלות שהעלית חשובות והניסוי מבריק אם כי מצומצם.  

      דווקא בביקורי בתחתית בניו יורק החוויה שלי הייתה קצת שונה, ניתנו הופעות שונות של מוזיקאים מבריקים, שאינם מפורסמים והיה להם קהל (אמנם מתחלף) שלא היה מבייש אף פרפומר ישראלי למשל...

      (אמנם היה משתנה אחד שאולי השפיע - הייתי שם בחופשת חג המולד)

      ובכל זאת - יכול להיות שאם הניסוי היה מתבצע בעיר/מדינה אחרת תוצאותיו היו שונות?

       שאלה טובה על ענין המיקום כפונקציה חברתית. אין לי מושג. הניסוי היה אקראי ומכוון שכך על מנת לבדוק מספר פרמטרים, בעיר שנחשבת באחוזון הגבוה של הסוציודמוגרפיה האמריקאי.

      אני חושבת שיש פה ענין של החמצה. כמה פעמים אנחנו מחמיצים בחיים שלנו בגלל מספר סיבות שחלקן העלינו למעלה וגם בתגובות דברים יפים... ומכאן צריך רק ללמוד. :-)

       

       

        17/1/09 18:27:

      צטט: lee-or 2009-01-16 02:09:11

      אם ג'ושוע בל היה כוסית בלונדינית (חצי מ)כולם היו עוצרים להקשיב לו.

      אנשים במרחב הציבורי תמיד בדרך אל. . ./ בדרך מ. . .

      וכדי שהם יתעכבו על יופי שנקרה בדרכם כשזמנם לא בידם

      הוא צריך להיות הכי IN YOUR FACE

       

       

       

       כן אבל אז לא היו מקשיבים למוסיקה (והיא יכולה היתה לנגן אטיודים למתחילים עם צרימות...) רק לתפאורה.. זה לא חכמה, ואני חושבת שהבלונדינית היתה מקבלת הרבה יותר מ32 דולרים. lol

       

        17/1/09 18:24:

      צטט: clear1 2009-01-15 23:50:40

      נ.ב

      בנוגע לפלייליסט היפהפה שלך הגבתי כבר במקום אחר, בבלוג שלך נדמה לי.

       

       תודה רבה. אתה מעודד אותי להכין מצג חדש... :-)

       

        17/1/09 18:23:

      צטט: clear1 2009-01-15 23:48:32


      הסיפור והניסוי מעניינים, אך אני רואה את זה קצת מורכב יותר מהמסקנה שנרשמה בסיכום.

      (גילוי נאות- לא קראתי את התגובות הקודמות לי , מחוסר זמן ועצלנות, כך שאם חזרתי על דברים ,קבלי מראש את התנצלותי).

      זה שהקונטקסט הוא אחד הדברים החשובים המשפיעים על התייחסותנו לדברים הוא דבר ידוע.

      כך שלא ברור לי מהו "הגילוי" הגדול כאן.

      מעבר לכך, אני חושב שאם עורכים ניסוי מחקרי שכזה (ושוב גילוי נאות, לא קראתי את המאמר- מאותן סיבות לעיל- והסתמכתי רק על הדברים שרשמת ) חשוב לנטרל גורמים מתערבים שונים.

      כגון, בדיקה של מהו שיעור האנשים שעברו שם אשר המוסיקה והנגינה האיכותית הזו לא הייתה מזיזה להם גם בנסיבות "המתאימות"?

      ועוד ועוד.

      זה נכון שאנחנו עשויים לפספס דברים הנוגעים ביופי בהזדמנויות שונות, אך לדעתי הסיבות לכך מורכבות יותר ולעיתים אף אקראיות לחלוטין.

      כך שאם נדמה שתי הזדמנויות מהסוג הנקרות על דרכינו, אשר תיאורטית זהות לחלוטין, עשוי להיות שנתייחס בכל אחת מהן באופן שונה, כתוצאה מגורמים חיצוניים שונים.

       

       שבוע טוב. אני חושבת שהשאלות שאתה מעלה נענות בכתבה המלאה. התוצאות הן אלו שמטרידות.

      עצם העובדה שרוב האנשים שעברו (למעלה מאלף לפחות ורובם בירוקרטים שעובדים עבור רשות המדינה על סניפיה השונים) התיחסו אל הכנר כ"רעש",הסינון שהפריע להם להגיע מנקודה א' לנקודה ב' מעצם היותנו ו/או הפיכתנו לתרבות לינארית במיוחד בבקרים... עצם העובדה שלא היה לו מיתוג נכון, שקשה לנו לפרש ללא קונטקסט מתאים, ואין לנו יכולת לערוך את הקישור וישנה תחושה של עמימות בגלל חסך אריזה מתאים, היכולת שלנו כאנשים לא לעמוד בסכמת הציפיות שלנו בדרך לעבודה במיוחד הנקודה האקראית.  אני יכולה להמשיך - אבל הרעיון שאולי הגיע הזמן לקחת את הרסן לידיים ולבחון עוד פעם את עצמנו דרך ניסוי פסיכוסוציולוגי זה...

      אתה צריך לשמוע אותו מנגן פגניני ! 

       

        17/1/09 18:14:

      צטט: ננטטעע 2009-01-15 23:40:00

      ספור יפה 

       כן...שלו לא שלי וגם זה לא שלו... זה בעצם שלנו כחברה.

       

        17/1/09 09:17:


      עוד פן של תופעת העדר, בתיבול קל של ההתרחקות המתמדת שלנו מלהיות נוכחים כל אחד בכאן-ועכשיו שלו.

        

      שתי תופעות חברתיות ואישיות לא מחמיאות, במקרה הטוב, ומסוכנות מאוד מאוד במקרה הרע.

             

      אי אפשר להימנע מחשיבה קטגוריאלית וסיווגים מוכנים מראש לכמות האינפורמציה העצומה שמציפה את החושים שלנו בכל רגע נתון.

      זה הישרדותי.

      אבל לקחת את זה למקומות של "רק" חשיבה קטגוריאלית ולנטרל כל חשיבה עצמאית, הקשבה ל-יש וקשר עם תחושות פנימה... נו... איך אמר אונסקו? התקרנפות?

       

        16/1/09 17:13:

      תודה על הפוסט המעניין.

      אם קר ורובם ממהרים לעבודה, בתנאים האלה אין סיכוי

      שגם אני הייתי עוצרת לשמוע, בנסיבות אחרות כן .

      כדי למשוך קהל חייבים לספק תנאים הולמים.

       

      תודה יקרה

      שבת טובה

       

        16/1/09 12:45:

      טוב לדעת שלפחות כילדים עצרנו ליהנות מהיופי...חיוך

      פוסט אכן משובח, השאלות שהעלית חשובות והניסוי מבריק אם כי מצומצם.  

      דווקא בביקורי בתחתית בניו יורק החוויה שלי הייתה קצת שונה, ניתנו הופעות שונות של מוזיקאים מבריקים, שאינם מפורסמים והיה להם קהל (אמנם מתחלף) שלא היה מבייש אף פרפומר ישראלי למשל...

      (אמנם היה משתנה אחד שאולי השפיע - הייתי שם בחופשת חג המולד)

      ובכל זאת - יכול להיות שאם הניסוי היה מתבצע בעיר/מדינה אחרת תוצאותיו היו שונות?

        16/1/09 06:19:

      צטט: hadrons, many many 2009-01-15 19:02:52

      צטט: מרדכי מאירצ'יק 2009-01-15 18:24:44

      היה שוה לחכות לפוסט .

      מחכה בכליון עיניים לבא.

      כל הברכות וכל הישועות,

      מרדכי.

       תודה רבה ידידי ושמור על עצמך! 

       

      בפוסט המשובח שלך הצלחת להפעיל את גלגלי מוחי למחשבות על עם בעבדות ועל למה רק "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" - גם עכשיו...  ועל כך שרק פרעה מכיר בו כעם והוספת נופך של ספיר ויהלם לתובנות נוספות.( עדיין דרוש הסבר מפורט על ההקשר בין ג'ושוע המוזיקאי לפרשת שמות, וזה יגיע בלי נדר)

      כל הברכות וכל הישועות,

      מרדכי.

       

       

        16/1/09 02:09:

      אם ג'ושוע בל היה כוסית בלונדינית (חצי מ)כולם היו עוצרים להקשיב לו.

      אנשים במרחב הציבורי תמיד בדרך אל. . ./ בדרך מ. . .

      וכדי שהם יתעכבו על יופי שנקרה בדרכם כשזמנם לא בידם

      הוא צריך להיות הכי IN YOUR FACE

       

       

       

        15/1/09 23:50:

      נ.ב

      בנוגע לפלייליסט היפהפה שלך הגבתי כבר במקום אחר, בבלוג שלך נדמה לי.

        15/1/09 23:48:

      הסיפור והניסוי מעניינים, אך אני רואה את זה קצת מורכב יותר מהמסקנה שנרשמה בסיכום.

      (גילוי נאות- לא קראתי את התגובות הקודמות לי , מחוסר זמן ועצלנות, כך שאם חזרתי על דברים ,קבלי מראש את התנצלותי).

      זה שהקונטקסט הוא אחד הדברים החשובים המשפיעים על התייחסותנו לדברים הוא דבר ידוע.

      כך שלא ברור לי מהו "הגילוי" הגדול כאן.

      מעבר לכך, אני חושב שאם עורכים ניסוי מחקרי שכזה (ושוב גילוי נאות, לא קראתי את המאמר- מאותן סיבות לעיל- והסתמכתי רק על הדברים שרשמת ) חשוב לנטרל גורמים מתערבים שונים.

      כגון, בדיקה של מהו שיעור האנשים שעברו שם אשר המוסיקה והנגינה האיכותית הזו לא הייתה מזיזה להם גם בנסיבות "המתאימות"?

      ועוד ועוד.

      זה נכון שאנחנו עשויים לפספס דברים הנוגעים ביופי בהזדמנויות שונות, אך לדעתי הסיבות לכך מורכבות יותר ולעיתים אף אקראיות לחלוטין.

      כך שאם נדמה שתי הזדמנויות מהסוג הנקרות על דרכינו, אשר תיאורטית זהות לחלוטין, עשוי להיות שנתייחס בכל אחת מהן באופן שונה, כתוצאה מגורמים חיצוניים שונים.

       

        15/1/09 23:40:
      ספור יפה 
        15/1/09 22:48:

      צטט: הדקדוק הפנימי 2009-01-15 22:42:02

      בתוך המירוץ אנחנו מפספסים המון.

      וזה לא רק המירוץ. אלה הפרדיגמות בראש.

      כי כנר ברחוב אצל רובינו לפחות = קבצן שלא יודע באמת לנגן.

      חשיבה מחוץ לקופסא זו מטרה כל כך קשה אך ראוייה

      להשגה.

      נהדר ותודה שהבאת.

      *  

       נכון. נכון. my pleasure, ותודה   3>

       

        15/1/09 22:46:

      צטט: wonders 2009-01-15 22:38:43

      מני מני, את חושבת שזה עובד גם הפוך?!

      ז"א אם נשים חלטוריסט בחליפת ארמני

      על הבמה במדיסון סקוור גארדן ונמכור כל כרטיס במאה דולר

      זה יהפוך אותו לכוכב?

      (או לפחות ל"כוכב נולד" :))

       שווה ניסוי !

      יש לי חליפה להשאיל לך, והשערה שלי- כולם יחשבו שאת הכוכב הבא.

       

        15/1/09 22:45:

      צטט: עיין מים 2009-01-15 22:32:31


      היות ופסיכולוגיה חברתית אף פעם לא הייתה הפורטה שלי...

      מצאתי את עצמי שואלת.. ok, לאחרים לא חייבים להקשיב.. ולעצמנו- אנחנו יודעים?

       כבר ציינתי בעבר שאני אוהבת את השאלות שלך. 

      ולא, לא תמיד אנחנו יודעים, בשביל זה יש חברים ומשפחה. 

       

        15/1/09 22:44:

      צטט: גירף אורבני 2009-01-15 20:43:22

      אני חושב שהעיתון עשה משהו לא פיירי- כי יש סוג של התרגלות לחובבנות מצד אחד אבל גם למשהו שמלוהו אותך בנעימות גם שאתה ממשיך הלאה בתחנה....לי כל פעם שיוצר לי לעבור ליד כזה - עוברת תחשוה נעימה- רגעית אבל נעימה..

      מה שכן אין ספק שהעולם הצרכני של היום הוא כל כך מעוות שאנחנו לא עוצרים דיו בשביל לנוח ולנשום...ופשוט לחיות...

      וזה מזכיר לי...

       

      מליארדר פוגש מחוסר בית שדג דגים בים . הוא ניגש אלין ואמור לו- למה אתה כזה בטלן...לך לעבוד

      וההומלס שאל אותו- למה לי לעבוד- לא רע לי..אז המילארדר ענה- מה זאת אומרת- וכך להרויח את לחמך בכבוד,  לעבוד שצריך ואז שתזקן תוכל לנוח ולהרגע, וללכת לים..ולדוג דגים. אמר לו ההומלס- רגע- אז זה לא מה שאני עושה עכשיו? ואתה, לא חבל על כל הזמן הזה שבזבזת?

       מכירה ואוהבת את הסיפור.

      אני אהבתי את הניסוי. סוג של מראה לא מחמיאה במיוחד על מנת שנתקן...

      רגע? - לפעמים רגע יכול לשנות חיים...

       

       

        15/1/09 22:42:

      צטט: life3 2009-01-15 20:35:10

      כל כך נכון - הניסוי הזה ותוצאותיו ומה שהוא מלמד - בעולם של מותגים. כלומר של אריזות ושל נסיבות. כלומר של דימויים. לא של תוכן, מהות אכות. וראי התורים הארוכים בפתח מוזיאון ואן גוך באמסטרדם ללמדך שמאז ועד וושינגטון - ההכרה יכולה להיות מאוחרת - או בכלל לא. 

       אריזות חיים ידידי - זה עסק שמעסיק אותי זה זמן רב. במיוחד אריזות של אנשים. אין לי תשובות או תובנות נחרצות, הרבה שאלות, הרבה תהיות... ברור שזה קשור ליופי וערכים שמוטבעים בנו...אבל האם באמת למדנו לראות או להקשיב לצורך הענין? והאם מה שאתה מתאר בתור תורים זה בא ממקום "נכון" או רק מפני שככה נהוג וצריך לעשות?

       

       

        15/1/09 22:42:

      בתוך המירוץ אנחנו מפספסים המון.

      וזה לא רק המירוץ. אלה הפרדיגמות בראש.

      כי כנר ברחוב אצל רובינו לפחות = קבצן שלא יודע באמת לנגן.

      חשיבה מחוץ לקופסא זו מטרה כל כך קשה אך ראוייה

      להשגה.

      נהדר ותודה שהבאת.

      *  

        15/1/09 22:38:

      מני מני, את חושבת שזה עובד גם הפוך?!

      ז"א אם נשים חלטוריסט בחליפת ארמני

      על הבמה במדיסון סקוור גארדן ונמכור כל כרטיס במאה דולר

      זה יהפוך אותו לכוכב?

      (או לפחות ל"כוכב נולד" :))

        15/1/09 22:32:


      היות ופסיכולוגיה חברתית אף פעם לא הייתה הפורטה שלי...

      מצאתי את עצמי שואלת.. ok, לאחרים לא חייבים להקשיב.. ולעצמנו- אנחנו יודעים?

        15/1/09 20:43:

      אני חושב שהעיתון עשה משהו לא פיירי- כי יש סוג של התרגלות לחובבנות מצד אחד אבל גם למשהו שמלוהו אותך בנעימות גם שאתה ממשיך הלאה בתחנה....לי כל פעם שיוצר לי לעבור ליד כזה - עוברת תחשוה נעימה- רגעית אבל נעימה..

      מה שכן אין ספק שהעולם הצרכני של היום הוא כל כך מעוות שאנחנו לא עוצרים דיו בשביל לנוח ולנשום...ופשוט לחיות...

      וזה מזכיר לי...

       

      מליארדר פוגש מחוסר בית שדג דגים בים . הוא ניגש אלין ואמור לו- למה אתה כזה בטלן...לך לעבוד

      וההומלס שאל אותו- למה לי לעבוד- לא רע לי..אז המילארדר ענה- מה זאת אומרת- וכך להרויח את לחמך בכבוד,  לעבוד שצריך ואז שתזקן תוכל לנוח ולהרגע, וללכת לים..ולדוג דגים. אמר לו ההומלס- רגע- אז זה לא מה שאני עושה עכשיו? ואתה, לא חבל על כל הזמן הזה שבזבזת?

        15/1/09 20:35:
      כל כך נכון - הניסוי הזה ותוצאותיו ומה שהוא מלמד - בעולם של מותגים. כלומר של אריזות ושל נסיבות. כלומר של דימויים. לא של תוכן, מהות אכות. וראי התורים הארוכים בפתח מוזיאון ואן גוך באמסטרדם ללמדך שמאז ועד וושינגטון - ההכרה יכולה להיות מאוחרת - או בכלל לא. 
        15/1/09 20:29:

      צטט: ככו 2009-01-15 20:22:48


      פוסט מעניין מפתיעה כל הזמן!!!

      בדומה לסרטים שמבוססים על אמת, יש משיכה והזדהות וחשיבה.

      גם הסיפור האמיתי הזה ,יוצר מעין משיכה דמיונית שמהולה עם האמת.

       

      הנגן המפורסם כאשר הוא לא בסביבה הטבעית שלו,הוא כאחד האדם ולכן קשה לזהות אותו.

       

       

      העולם המודרני שלנו לא מאפשר לנו לעצור רגע ולחשוב....

      אם אתה עוצר ...  (או שאתה חושב לעצור אתה חושב על משהו אחר ולא מה שנמצא מולך).   האחרים משיגים אותך.

       

      המסקנה מאוד נכונה היום . אם הוא היה עושה זאת בתקופה מוקדמת יותר סביר להניח שהינו מקבלים מסקנה אחרת.

       יפה כתבת.

      אם גדול ... אם... אולי צריך לקום ולהגיד אבל (but) ולהפסיק להיות דור של מובן מאליו עכשיו ב-3 שניות..

       

        15/1/09 20:23:

      צטט: ככו 2009-01-15 20:22:48


      פוסט מעניין מפתיעה כל הזמן!!!

      בדומה לסרטים שמבוססים על אמת, יש משיכה והזדהות וחשיבה.

      גם הסיפור האמיתי הזה ,יוצר מעין משיכה דמיונית שמהולה עם האמת.

       

      הנגן המפורסם כאשר הוא לא בסביבה הטבעית שלו,הוא כאחד האדם ולכן קשה לזהות אותו.

       

       

      העולם המודרני שלנו לא מאפשר לנו לעצור רגע ולחשוב....

      אם אתה עוצר ...  (או שאתה חושב לעצור אתה חושב על משהו אחר ולא מה שנמצא מולך).   האחרים משיגים אותך.

       

      המסקנה מאוד נכונה היום . אם הוא היה עושה זאת בתקופה מוקדמת יותר סביר להניח שהינו מקבלים מסקנה אחרת.

       

      קבלי כוכב*

        15/1/09 20:22:


      פוסט מעניין מפתיעה כל הזמן!!!

      בדומה לסרטים שמבוססים על אמת, יש משיכה והזדהות וחשיבה.

      גם הסיפור האמיתי הזה ,יוצר מעין משיכה דמיונית שמהולה עם האמת.

       

      הנגן המפורסם כאשר הוא לא בסביבה הטבעית שלו,הוא כאחד האדם ולכן קשה לזהות אותו.

       

       

      העולם המודרני שלנו לא מאפשר לנו לעצור רגע ולחשוב....

      אם אתה עוצר ...  (או שאתה חושב לעצור אתה חושב על משהו אחר ולא מה שנמצא מולך).   האחרים משיגים אותך.

       

      המסקנה מאוד נכונה היום . אם הוא היה עושה זאת בתקופה מוקדמת יותר סביר להניח שהינו מקבלים מסקנה אחרת.

        15/1/09 20:17:

      צטט: hadrons, many many 2009-01-15 19:02:04

      צטט: אטיוד5 2009-01-15 14:21:30

      יש גם ההפך.

      פעם התיישבתי ליד פסנתר בבית קפה ואנשים באו ושיבחו ואף טיפוּ.

      ואני בסה"כ חובבן שבקושי מנגן יונתן (טוב נו, מגזים קצת).

       

       נפתלי זה לא אותו דבר. בבית קפה אנשים מחכים וממתינים לסוג של ריגוש... sorry

      אני מקווה שהטיפ כיסה לפחות את הקפה. :-)

       

      זה לא היה מקום של ריגוש.

      זה היה מקום של ארוחה ביתית או עוגה.

      הטיפ לא כיסה כלום. הבעלים דאגו לי לארוחה חינם.

      כבר שווה. :)

       

       

       

        15/1/09 19:29:

      צטט: קאיה 2009-01-15 19:24:54


      קראתי את הסיפור לפני כמה ימים ונצבט לי הלב.

      ג'ושוע בל הצליח בדרכו המקורית לעשות את הנקודה שלו -

      לדור האינסטנט אין זמן/כוח/חשק/סבלנות להתבונן לעומק

      בנעשה סביבו. כמה חבל.

       עלית על הנקודה.

      עכשיו אנחנו צריכים לעצור ולהתבונן. כמו שדנה אמרה לראות איפה יכולנו לראות ולשמוע קצת יותר...

      לא לפספס את ה * הבא.

       

        15/1/09 19:24:


      קראתי את הסיפור לפני כמה ימים ונצבט לי הלב.

      ג'ושוע בל הצליח בדרכו המקורית לעשות את הנקודה שלו -

      לדור האינסטנט אין זמן/כוח/חשק/סבלנות להתבונן לעומק

      בנעשה סביבו. כמה חבל.

        15/1/09 19:04:

      צטט: greenfairy 2009-01-15 18:40:49


      וואוו.

      וואוו וואוו וואוו.

       

      לי יש קטע כזה שכל כמה זמן, אני מכריחה את עצמי ללכת לאט יותר ולקלוט כמה שיותר דברים מסביב.

      להתבונן. עמוק. זו בדיוק הסיבה לכך - ההחמצה של כמה מנפלאות העולם רק בגלל איזה כלי שיצרנו וקם עלינו בחזרה  - השעון.

       אהבתי את התגובה שלך. הזמן לא תמיד איתנו...

       

        15/1/09 19:02:

      צטט: מרדכי מאירצ'יק 2009-01-15 18:24:44

      היה שוה לחכות לפוסט .

      מחכה בכליון עיניים לבא.

      כל הברכות וכל הישועות,

      מרדכי.

       תודה רבה ידידי ושמור על עצמך! 

       

        15/1/09 19:02:

      צטט: אטיוד5 2009-01-15 14:21:30

      יש גם ההפך.

      פעם התיישבתי ליד פסנתר בבית קפה ואנשים באו ושיבחו ואף טיפוּ.

      ואני בסה"כ חובבן שבקושי מנגן יונתן (טוב נו, מגזים קצת).

       

       נפתלי זה לא אותו דבר. בבית קפה אנשים מחכים וממתינים לסוג של ריגוש... sorry

      אני מקווה שהטיפ כיסה לפחות את הקפה. :-)

       

       

        15/1/09 18:40:


      וואוו.

      וואוו וואוו וואוו.

       

      לי יש קטע כזה שכל כמה זמן, אני מכריחה את עצמי ללכת לאט יותר ולקלוט כמה שיותר דברים מסביב.

      להתבונן. עמוק. זו בדיוק הסיבה לכך - ההחמצה של כמה מנפלאות העולם רק בגלל איזה כלי שיצרנו וקם עלינו בחזרה  - השעון.

        15/1/09 18:24:

      היה שוה לחכות לפוסט .

      מחכה בכליון עיניים לבא.

      כל הברכות וכל הישועות,

      מרדכי.

        15/1/09 14:21:

      יש גם ההפך.

      פעם התיישבתי ליד פסנתר בבית קפה ואנשים באו ושיבחו ואף טיפוּ.

      ואני בסה"כ חובבן שבקושי מנגן יונתן (טוב נו, מגזים קצת).

       

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      hadrons, many many
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין