כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    עולמו של הולדן

    השקפת עולם ותיאורי מסעות בעולם הגדול

    ארכיון

    תגובות (5)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      9/4/09 14:09:


    אני זוכרת הכל מאלה

    ועוד

    אז כולנו היינו דיי דומים

    הארטיק האחד על שני מקלות

    החלווה הפשוטה

    והאבא האחד

    עם הידע הבלתי נדלה

     

    תודה

    ריגשת אותי

     

    אשוב

      16/1/09 09:39:

    ממש מריחים את שנות השבעים מהזכרונות שלך

    ובקשר לאבא:אשריך.

     

     קישור לאבא  הפרטי שלי : חינוך טרעלללה

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=711963 

     

      גם עוף חול לפעמים נרדם ולא קם 

                        http://cafe.themarker.com/view.php?t=806628

      15/1/09 21:53:


    חומד ריגשת

    בתור אחת שחוותה אותה אבדה עד לפני שנה

    זה נוגע בי

    המילה אבא,כל כך חזקה

    אבל תראה איזה זכרונות יפים את נושא...

     

    אין אפשרות לככב...

      15/1/09 21:35:


    * תודה ששיתפת בסיפור אישי מרגש.

     

      15/1/09 18:54:

    *

    מרגש מאוד

    גם אני מתגעגע לאבי מאוד מאוד מאוד

    וכל יום יותר

    זכרונות

    5 תגובות   יום חמישי, 15/1/09, 18:32

     הטרנזיסטור צרצר על אדן החולון,כולם נכנסים למיןנוהל הקשבה,הרי זו שעה עגולה ויש להאזין לחדשות האומה.
    כמה זוגות נאספים ומשחקים קלפים על המרפסת ,או שמא רמי אבנים....מפת פלסטיק משובצת אדום לבן מעטרת את השולחן..שני בקבוקי סודה של פעם שקופים ושמנמנים...לצידם בקבוק של יין לבןקולות של שמחה אמיתית ..שאי אפשר בדיוק לשים את האצבע...אבל שאני שומע את אותם קולות אני יודע שזה לא משחק....עוטלים מבית השכנים....כנראה גם אצלם יש אורחים.
    שלא נדבר על הבילוי השבועי של השבת:הליכה לחוף הים הקרוב...עמוסים בשלל פירות הארץ...אפילו אותם פירות היו בעלי מרקם שונה וטעם אחר לגמרי...ואותה תחושה של התפשטות מהבגדים והריצה הזו יחפים על קו המים....המים מלחכים את כפות הרגליים...והריצה הריצה המשוחררת וחסרת הדאגותלתוך הכחול הזה...תוך כדי השפרצות מים לכל הכיוונים...
    אתה תמיד הסתכלת עליי ועל "הפושע"השניבמין דאגה כנה וקצת גאווה...הנה הם למדו לשחות"הדרעקים"הקטנים..
    תמיד היה נעים לחזור בשחייה לחול החם ולשבת לצידך...לראות אותך בוצע לחמנייה ומאכיל אותנו בכל טוב...למרות שידעת שהכי הכי אנו אוהבים חלווה פשוטה....
    ובערב תמיד ממך זה נשמע כמו בילוי של גדולים המילה הזו:הצגה שנייה...החדרת בנו את האהבה לקולנוע ולסרטים..היית סבלני וענית לכל שאלהגם בסצנה הכי מתוחה...זכורה לי במיוחד איזו שאלה מרגיזה מהסרט:"המגדל הלוהט"סרט אסונות טיפוסי של שנות השבעים ואתה ענית....כמובן שבהפסקה כל מבוקשנו ניתן....פופקורן ומיני גלידות על שני מקלות שכבר לא קיימים..
    אתה החדרת בנו את האהבה לקולנוע ובכלל לרכישת ידע על עמים ושפות וארצות רחוקות...אפילו בתור ילדים הסברת לנו על משקאות של גדולים..מה זה טמפרטורת החדר ושאר מונחים של "מבינים"..
    תמיד שטיילת עם אמא ושאלנו:"איפה הייתם"?.."הלכנו לטייל ולהססתכל בחלונות הראווה"...ידענו שיש לה תכשיט או משהו חדש..ידעת לקלוע בדיוק לטעמה...
    אבל יותר מכל אהבתי לראותך מלהטט במטבח מאכלים איטלקיים ריחניים וחריפים...לא היה מאושר ממני שביקשת ממני עזרה בקילוף בצל או..בלהוציא את השום מהקליפה...הרגשתי חשוב לרגע...ולבשתי ארשת של טבח מדופלם...לפעמים רצית שנרגיש נחוצים והרטבת את לשוננו בטיפה של יין אדום....ווואווווו....אז הרגשנו באמת גדולים....
    היום הייתי במקום שאתה טמון ורציתי שתשמע כי לא באמת הספקתי להגיד לך,כמה אהבתי אותך
    דרג את התוכן: