כותרות TheMarker >
    ';

    חינוך דרך הטבע

    בשנת 1632 קבע יוהאן עמוס קומניוס את עקרון היסוד של החינוך המודרני: חינוך הכול לכול, וטען כי הדרך לממש זאת היא בדרך הטבע. אך מהי הדרך הטבעית להוראה וללמידה?
    זו שאלת הבלוג.

    הלמידה היא רציפה - כך יוצרים ידיעה ולא אמונה

    1 תגובות   יום חמישי, 15/1/09, 22:10

    "זו עובדה ללא ספק שכל אדם יכול להשיג כל גובה שהוא חפץ בו באמצעות מדרגות שהן מוסדרות כראוי, מספיקות במספרן, מוצקות ובטוחות."

     

    מכיוון שכל למידה היא יצירת קשרים בין תאי עצב במוח (קישור לפוסט) הרי שכל למידה חדשה מתהווה על בסיס קשרים קיימים.

    במילים אחרות, למידה היא קודם כל ידע קודם. על בסיס קשר קיים יכול להיווצר קשר חדש כחיזוק של הקיים או כעִידוּן שלו (פירוט, למשל).

       

    קשה מאוד ליצור קשר חדש המנוגד לקשר קיים, אלא אם הוא מספיק חזק כדי לבטל את קודמו. עובדה זו מוכרת לנו מחיי יומיום:  

    נסתכל על עצמנו ועל הסובבים אותנו, עד כמה כולנו מקובעים בתפיסותינו ומתקשים להתחדש. מכאן שכל למידה חייבת להתייחס, קודם כל, למה שכבר ידוע.

     

    קומניוס הגה רעיון מדהים, לפיו הילד ידע הכול תמיד, רק כל פעם בדרגת פירוט מעמיקה יותר (קישור לפוסט):

     

    "ממש בתחילה, הילדים צריכים ללמוד את העיקרון הבסיסי של התרבות הכללית, כלומר, הנושאים הנלמדים יהיו מסודרים בדרך זו שהלימודים הבאים אחר כך לא יציגו דבר חדש, אלא רק הרחבה של היסודות שכבר נרכשו".

     

    בהתאם לכך הוא הציע מספר דרכים ליצירת רצף בלמידה:

        

    מהקרוב לרחוק:

    "חומר הלימוד יהיה מאורגן כך שהתלמידים יתוודעו ראשית למה שנמצא קרוב לתפיסתם השכלית, אחר כך למה שנמצא במרחק מתון, אחר כך למה שנמצא יותר רחוק, ולבסוף, למה שהכי מרוחק. על כן, אם תלמידם לומדים משהו לראשונה, הדוגמאות צריכות לבוא מהאירועים של חיי היומיום."

     

    מהמוחשי למופשט: התנסות – זיכרון – הבנה (הכללה) - הערכה:

    "התלמידים נועדו לתרגל, ראשית את חושיהם, אחר כך את הזיכרון, אחר כך את ההבנה, ולבסוף את השיפוט. " דוגמה – חוק – יוצאים מן הכלל - הסבר "כל שפה, מדע או אומנות ילמדו תחילה במרכיביהם הפשוטים ביותר, כך שהתלמיד ירכוש הבנה כללית אודותם. הידע שלו יתפתח אחר כך עוד ועוד, באמצעות דוגמאות וחוקים שיוצגו בפניו. אחר כך, הוא יוכל ללמוד את הנושא באופן מסודר לרבות כל היוצאים מן הכלל; ולבסוף תינתן לו פרשנות, אבל רק איפה שהדבר הכרחי. כיוון שמי שרכש מומחיות בנושא ביסודיות, נזקק רק במעט לפרשנות, אבל בקרוב יהיה במצב לכתוב אחת משלו."

      

    מהמוחשי למופשט: הדברים (מיון ואבחנה) - נסיבותיהם – קשריהם - מסקנות:

    "התלמיד צריך ללמוד תחילה להבחין בדברים ובתפיסת הדברים במובן של המקור והסוג; אחר כך למיין אותם מחדש, בהתייחס לאיכויות בסיסיות חדשות; אחר כך להגדיר אותם ולייחד אותם; אחר כך לשער את ערכם ואת תפיסתם בצירופים, בחפשו אחר המה? האיפה? והלמה? והאם זה הכרחי או ארעי. כאשר הוא רכש ניסיון מספיק בכך, הוא יכול להתקדם להקשה ולחפש איך להוציא מסקנות משימוש נתון, ולבסוף הוא יכול בקלות להסיק נסיבות."

      

    השימושי והמעשי תחילה:

    "המשימות של התלמיד יבוצעו בקלות יתרה, אם המורה, כשהוא מלמד אותו דבר, יראה לו באותה עת את היישום המעשי בחיי היומיום. אם הדבר יוזנח, הדברים שתסביר יהיו נראים כמפלצות, והגישה של התלמידים, שהיא אינה משתנה באם מפלצות קיימות או שלא, תהייה כזו של אמונה, על פני זו של ידיעה."

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/7/09 06:56:


      בגלל זה זכור לי לטובה המורה לתנ"ך שלי בקיבוץ שהיה  משליך את התורה לימינו אנו...

      רק אז  אהבתי ללמוד את זה המיקצוע .....

      בלוג חינוך דרך הטבע

      רשימה

      פרופיל

      גיל גרטל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין