אז זה הסיפור הראשון.

ראיתי אותו במועדון. הוא ישב מאחורי עם בחורה. הוא היה לי ממש מוכר. 

אחרי שביררתי עם כל החברות מסביב, עלינו על זה שהוא אכן מוכר... (והשם שמור במערכת..).

חתיך? לא...

יפה? לא....

 סקסי? בטירוף!!!!!!!!

וכן, יש לי חולשה לאנשי במה..

לקח לי יום וחצי בערך למצוא מכר משותף שיברר מה הסטטוס שם. כשהבנתי שהסטטוס הוא פנוי, ויש אוקיי מצידו, יצרתי קשר.

אמנם קשר וירטואלי... אבל זה היה הכי טוב שיכולתי באותו רגע.

פטפטנו קצת.... שיחה נוראית... לא זורמת בכלל.....אמר שהוא קצת עייף ושנדבר בהמשך השבוע. אמרתי סבבה.

פעמיים אחכ ניסיתי לתקשר איתו וכל פעם היה עסוק ואמר שנדבר אחכ.

עדיין הכל וירטואלי.

ואז פניתי אליו שוב ואמרתי לו שאני מרגישה קצת נודניקית. שראיתי אותו והוא מצא חן בעיני, ושאשמח להיפגש איתו, ושאם הוא בעניין אז סבבה, ואם לא אז גם סבבה. רק שיגיד מה העניין....

הוא אמר שהוא מתנצל, שהוא עמוס רגשית,שהוא לא ממש בעניין של להכיר מישהי כרגע ובלה בלה בלה....

שאלתי למה בכלל הוא התחיל לדבר איתי מלכתחילה?

והוא אמר: "חבר אמר לי שיש לו מישהי שווה להכיר לי, אז מה אני אגיד? לא?"

אז אמרתי:  "אוקיי... בוא נעשה הסכם. אני אפסיק להציק לך מעכשיו. ואתה, אם יהיה איזה יום שממש יבוא לך ללכת לשתות משהו וכל החברים שלך יתחמקו ממך, אז אתה מוזמן להרים טלפון ואם יתאים אז נלך לשתות משהו."

הוא צחק, וההסכם נחתם.

ואז המשכנו לדבר עוד איזה חצי שעה. שיחה זורמת, מצחיקה, כיפית. 

(לא להאמין איך מוח של גבר עובד... רק מורידים את מפלס הלחץ והכל משוחרר לגמרי...)

אני נסעתי לחו"ל, וביום שחזרתי הוא יצר קשר שוב. 

היה לילה, ישבתי בבית עם ג'ט-לג, הסתכלתי על המזוודות וניסיתי להבין את הנוסחה הנכונה לפריקהה של כל הרכישות החדשות שלי.

ואז הוא קרא לי שוב (כן כן... עדיין הכל וירטואלי) ושאל אם בא לי ללכת לשתות משהו.
היה כ"כ מלהיב להיפרד מהמזוודות והבלגאן וקפצתי על ההצעה.

נפגשנו בבר. היה כיף, מצחיק, מעניין, זורם.

ואז היה גם קצת נעים...קצת נגענו, קצת נישקנו.

מסתבר שישבנו בבר בערך 4 שעות.

הוא שאל אם יוכל לבוא לישון איתי. אמרתי שלא. ממש לא התחשק לי להעביר את הלילה הראשון שלי אחרי שבועיים שלא הייתי בבית, עם מישהו שאני מכירה 4 שעות.

אני חייבת להיות כנה ולהגיד שלמרות שהיה ממש נעים איתו,  שני דברים היו ברורים:

1. הוא מתוסבך. 2. הוא ילד.

שני פרמטרים מאוד בעייתיים למערכת יחסים.... אבל כמו שכתבתי בהתחלה - סקסי בטירוף!!!

הוא ליווה אותי הביתה, ניסה שוב לשכנע אותי לישון יחד. אמנם היה קשה, אבל לא נכנעתי!

בסוף נפרדנו. אני עליתי הביתה והוא המשיך בדרכו. 

עשרים דקות אחרי זה הוא כבר יצר קשר (שוב וירטואלי). קשקשנו קצת, ואמרנו לילה טוב.

יומיים אחרי הוא התקשר. דיברנו קצת על הא ודא. היתה שיחה כייפית, זורמת.

יום למחרת הייתי בהופעה, ושלחתי לו הודעה אם בא לו להצטרף. ענה שהיה שמח אבל צריך לקום ממש מוקדם בבוקר.

וזהו. מאז נעלמו עקבותיו.

כן, זה קצת פגע לי באגו, אבל לא יותר מידי.

להבין מה קרה שם? לא הבנתי... אבל גם לא התעסקתי בזה יותר מידי.

סתם היה חבל, כי אולי היה פשוט יוצא מזה איזה לילה נחמד. (כן כן, לפעמים צריך גם את זה...).

 פתאום, אחרי שבועיים הוא שוב יצר קשר (שוב וירטואלי), מספר לי עם בעיות המילואים שלו. 

למה? כי זה מעניין אותי? אנחנו חברים עכשיו?

ואז פתאום הוא שאל: הייתי לא בסדר?

שאלתי אותו מה הוא חושב. הוא ענה שהוא לא יודע, אבל שאם אני פגועה אז כנראה שהוא עשה משהו לא בסדר.

אמרתי שאני לא פגועה, ושפשוט לא ברור העניין הזה, וכנראה שהוא יודע שהוא היה לא בסדר, אחרת הוא לא היה שואל אותי.

הוא אמר  שהוא לא ממש ברור לעצמו, ושאין לו אנרגיות להיכנס למשהו מחייב, ואם לא ברור לו טיב הקשר אז הוא לא יודע איך להתנהג.

אמרתי לו שבדיוק בשביל זה הוא ייצור מדבר, ושבכמה שעות שבילינו יחד הוא עשה רושם של אדם מאוד וורבלי.

דיברנו עוד קצת על משמעות החיים, פאסימיות, לחץ, שחרור, הנאה וכו.

וזהו.

אמנם הבחור הספציפי הזה לא ממש רלוונטי מבחינתי, אבל הוא מייצג לא מעט גברים שמתנהגים באותה צורה.

ואני אומרת - גברים, למה אתם לא מדברים???

לפעמים הרבה יותר פוגע לא לדעת מה קרה שם, מאשר לקבל את הדחייה בפנים (או בטלפון).

וחוץ מזה, איך תדע אם אתה רוצה משהו, אם לא תתן לו צ'אנס? ממה הפחד הגדול? מלפגוע בצד השני?

הרי אם בחורה תיפגע ממך, היא תיפגע אחרי יום ואחרי שבועיים באותה מידה. כי הרי שבועיים הם לא תקופת זמן שמפתחים בה מספיק רגשות להיפגע באמת, אבל כן מספיק זמן בשביל לדעת אם רוצים לתת לזה צ'אנס או לא.

אז מישהו רוצה להסביר לי את ההתנהגות הלא ברורה הזו?

ויש את הבחור מהשכונה, שאני פוגשת כל יום בגינה כשאנחנו מטיילים עם הכלבים.

(פרטים בהמשך...)