ומתוך השקט האינסופי, שקט שעוטף וממלא את כל ישותי, כל מי שאני,

אני מביטה בנעשה בתוכי, באדוות הפנימיות המשתקפות בעולמי.

ואני רואה אהבה שקטה שמכילה את כל היקום.

ואני מרגישה בחמלה שקטה שמלטפת את כל הלבבות.

ואני חשה את נשמתי החופשית, הנצחית, הזוהרת ומחייכת מתוכי.

ומתוך השקט הזה יש את כל הקיים. יש את כל האפשרי.

אין כל גבולות של זמן ומרחב.

הכול באמת קורה כאן ועכשיו.

הכול הינו הוויה. הכול הינה חוויה.

אין בעיות. הכול הן אדוות של גלים שמשקפים מחשבות.

הכול נוצר במחשבה. גם זאת האהבה.

השקט מלטף אותי.

השקט ממלא אותי.

מזין אותי.

אני הנשמה בגוף אשר לה הוא בית המקדש.

היכל מקודש, טהור, נקי. היכל מוערך ובריא.

אני חיה לי בנצח הלבן ונמצאת גם כאן.

שליחה של אור, "צינור", "רמזור" "רז-אור".

ואני חווה לי את הקיום בתוך שרשרות הדרמה המרדימות ומסעירות כאחד.

ואני מודה לכל אחת ואחד שמשתתף בהמחזות שלי.

אין עבר. אין עתיד. יש רק התרחשויות בתוך המוח שלי, שטבעו רישומן בגוף הרגש שלי.

וגוף הרגש מלא שלווה גדולה.

וגוף הרגש שידע סערה וטלטלה שוקט וממלא אותי נחת גדולה.

מי אני?

מי אני לא?

מאיפה אני?

מאיפה אני לא?

האם יש לי מגבלות מלבד אלו שבראשי ובמחשבתי?

האם אני יכולה ליצור "אני" חדש

ממש? האם אני יכולה לשנות העדפות, בחירות, לגעת בהזדמנויות חדשות?

בוודאי שכן, כי הכול אפשרי והכול קיים והכול באמת במחשבה.

גם  ה א ה ב ה.

כך אני עונה לעצמי ומחייכת בשקט, ומתוך השקט המופלא הזה אני שולחת לכם את

התדרים הנעימים והמרגיעים...נשמו יקירים ואהובים שלי...נשמו מלאכי אור...

ו ה י ו בשלום. והיו בשלם וברוכים תהיו בהווייתכם הנצחית.

ב א ה ב ה   ג ד ו ל ה  מ א ו ד

מתוך השקט המקודש,

א י ל נ ה