0
הדרך המכושפת לא מטילה עלי מורא לא כיוון המבט לא ההתנסות ההתרגשות שאוחזת בבטני לוחשת: הכל לטובה הרוח אותך תישא
דמותך משתקפת בשביל החלב נתיבך סומן באבק כוכבים רגע חולף ומגע של קטיפה הרוח אותך תישא
רגע ליטוף רגע של קרב עגום הפצע שנפער בלבבות מגדלי החול של יום האתמול באפלולית של מקסם שווא אותי נושאים לגלקסיות רחוקות
ניחוח בושם משנים מתות אילו שנוקשות על דלתך האינסוף של הגורל לועג ושואל: מה מחזיק אותנו? הרוח אותנו תישא
בזמן שהגאות עולה והמצפון נשקל על כף המאזניים אני מביאה בשולי צילי אבק חולות של דמותך הרוח אותך נשאה |