היום הראשון של המלחמה, היינו בדרך לצפון לסיור קו שגרתי בצפון. אף אחד לא חלם איך נסיים את היום הזה.

אספתי אותך (דובי) ונסענו יחד לצפון, שנינו הרי מכירים כבר שנים רבות עוד מתקופת הסדיר והיום אנחנו בני 36.

בדרך בכביש 6 אנחנו מדברים על הכל , לא אשכח את התמונה הזאת שאמרתי לך שיש לי משהו לספר לך , שאלת "מה?..." אמרתי לך שאשתי בהריון וזה אומר שבדרך ילד 4 (עוד לא ידענו את המין) , הסתכלת עלי בעניים זורחות ואמרת לי שגם לך יש מה לספר לי , שאלתי גם אני "מה?..." אמרת שגם אשתך בהריון וגם לכם זה ילד 4 ואתם בניגוד אלינו לא רוצים לדעת מה המין כי מה שיבוא יבוא ! (אתם זוג מאוד מיוחד!) הרגשתי פתאום חיבור ענקי עוד יותר ממה שהיה לי אליך והינה שני מילואימניקים , שני מפקד פלוגות שמכירים שנים רבות בדרך לסיור קו שגרתי בצפון נמצאים כבר בואדי ערה ומתמוגגים על עתיד היותם אבות ל 4 ילדים.

הגענו לאוגדה , פגשנו את שאר החבר'ה , קצת דיבורים, צחוקים ויוצאים לסיור, בדרך שמענו את המסוקים , קיבלנו עוד לפני החדשות את המידע שהגזרה מתחממת ושחטפו לנו שני חיילים וממש אבל ממש במקרה אנחנו שם.

סיימנו את הסיור והיה לנו ברור שאנחנו כגדוד צפוני נהייה בין הראשון להגיע אם יתפתח משהו בצפון. חזרנו הביתה עם הבנה שאחנו ממש בקרוב נראה את הצפון שוב.

עד לפני שנתיים הייתי יושב עם המילואימניקים של שלום הגליל ומנסה להבין מהם את ה "חוויה" של גיוס חירום בצפון ואיך זה היה ? איך הם הוציאו את הימ"חים החוצה, איזה בלאגן היה? איך מצאו אחד את השני? והינה גם לנו זה מתקרב....

אני אבא ל 3 ילדים , אשה בהריון וכלבה בת 10 שנים באותה תקופה, מה עושים ? ממלחמה יכולים לחזור ויכולם גם שלא !

עוברים הימים אנחנו מתעדכנים בחדשות, מנסים לנצל את הזמן כמה שיותר בבית עם הילדים, עם האישה , המשפחה והחברים, כל יום שעובר רווח שלנו.

הגיע יום שישי, המג"ד מתקשר ואומר שהפעילו אותנו (אני כותב שורות אלו ומתרגש) , אלוהים ! מה זה הפעילו אותנו? מה זה באמת מה שקורה שם בצפון ? מארגנים את התיק שכבר היה מאורגן , עושים עוד כמה טלפונים לתיאום איך אנחנו מגיעים לצפון, קוראים לאבא שלי שיקח אותי למקום מפגש בשרון בכדי להתקדם צפונה, לפני כן מנשקים את כולם שוב ושוב.

לא יודע איך לתאר את הרגע מי שהיה בו רק הוא יכול להכיר אותו !

אני מוצא את עצמי עובר ומנשק את הילדים , הם שואלים מתי תחזור? ואני לא יודע מה להגיד להם ! אני מנשק את הבנות ומגיע לאופק הבן "הגדול" ואומר לו שישמור על אמא ועל האחיות שלו , עובר לאשתי מנשק אותה ואת הבטן ואומר שאני אוהב אותה ואת המשפחה שלי (מזיל דמעה ומתרגש).

אוספים בדרך חברים והינה 4 מילואימניקים ברכב קטן עם תיקים גדולים מגיעים. אחרי שכל אחד מאיתנו עושה אותו הטקס בבית והילדים(השארנו אותם לבד וחיכינו ברכב), מגיעים לימ"ח (יחידת מחסני חירום) בצפון, זה לא נראה כמו אותם סיפורים של מלחמת שלוש הגליל (לפחות בינתיים).

מתחילים להתאפס, מתחילים לקלוט את המשמעות , מגיעים חדורי מוטיבציה להחזיר את אלדד ואהוד הביתה ! משתתפים בחוויות הקטיושות של תושבי הצפון ,מארגנים את הציוד וקולטים את החיילים.

המשך בפוסט הבא..................