אנחנו גרים על יד הנהר, נהר מוסקבה.  תחנת האוטובוס נמצאת ממש על  הנהר ובזמן ההמתנה אני אוהבת להתבונן במים ולעקוב אחרי השינויים שהנהר עובר. 

למרות שהמים די מזוהמים יש בו חיים: ברווזים, שחפים ודגים. הברווזים שבצילום היו אמורים לעזוב בסתיו את מוסקבה ולהדרים לאירופה, למקומות בהם המים אינם קופאים אך הציפורים העירוניות שינו את הרגליהן. בגלל פליטת החום בעיר יש פה תמיד מקומות בהם המים אינם קופאים, העיריה ותושבי העיר דואגים להאכיל את הברווזים לכן הם נשארים פה כל השנה. 

 החודש הטמפרטורות צנחו והנהר קפא כמעט לגמרי.  היה עצוב להסתכל על הברווזונים נאבקים בגופם על חלקת המים.

זה הזכיר לי  את האגדה הנהדרת של הנס קריסטיאן אנדרסן "הברווזון המכוער".

  הציפור בעלת הבטן הצהובה שמה ירגזי (tit באנגלית, sinisa ברוסית ). שמה בעברית מבטא היטב את אופיה הרגזן. בעלי סיפר  שבילדותו  הוא וחבריו  נהגו ללכוד ירגזים במלכודת מתוחכמת.

זוהי ציפור מאוד זהירה  ולוחמנית.  במלכודת הציפור היתה נלחמת בשוביה ומנקרת את ידי הילדים.

הירגזי חי ברוסיה כל השנה.  כיוון שהוא זקוק לשטח מחייה גדול לצורך קינון,  אפשר למצוא אותו בעיקר ביערות.  בחורף קר, הירגזי מגיע העירה בחיפוש מזון.  על מנת להאכיל את הציפורים אילתרנו מתקן הזנה שציפורים אחרות לא יכולות לאכול ממנו.  בימים הראשונים הירגזים היו זהירים אבל במהרה נרגעו ועכשיו מחוץ לחלוננו יש כבר להקה גדולה המגיעה לארוחות בשעה קבועה של היום. ברוסית יש אימרה יפה:  "ברגע שבייתת בעל חיים (או דאגת לאדם נזקק) , אתה חייב להמשיך ולדאוג לו".  כל פירור מזון  גורלי בתנאי החורף הרוסי, לכן אנחנו מקפידים למלא את המתקן כל בוקר.