אם תרצו ציונות בואו לקרוא
הבלוג הציוני. אשמח להערות ולתגובות בונות, רציניות ומאופיינות ביושר אינטלקטואלי ולא בהשמצות ובגידופים.
הודעה מראש: תגובות פוגעניות יענו באותה הדרך.
פוסטים פופולאריים
-
לרסק את החמאס
17/12/08 | 850 צפיות
-
לא דמוקרטיה מעניינת את השמאל הקיצוני, אלא פרובוקציה.
26/4/10 | 3068 צפיות
-
אם תרצו, אין זו אגדת קולנוע. מאת: מאיר שניצל
25/2/09 | 1257 צפיות
-
מנהיגות במבחן הפופוליזם
12/3/09 | 762 צפיות
-
קלישאת הפשיזם. על בורות ונאורות.
2/4/10 | 1309 צפיות
-
התשלום הדחוי של שחרור גלעד שליט.
21/2/09 | 844 צפיות
פוסטים אחרונים
- בריונים עם דיפלומה 28/8/10
- צדק צדק תרדוף. 18/7/10
- ציון נכשל למעצבי התודעה שלנו. 18/6/10
- לא דמוקרטיה מעניינת את השמאל הקיצוני, אלא פרובוקציה. 26/4/10
- חתרנים נמאסתם! 17/4/10
- קלישאת הפשיזם. על בורות ונאורות. 2/4/10
מספין בחירות לבומרנג אסטרטגי
המבצע המתנהל בשבועות האחרונים ברצועת עזה הוא מהמוצדקים שידעה מדינת ישראל. אחרי שלוש שנות הבלגה כמעט מוחלטת ואלפי קסאמים, החליטה סוף סוף מדינת ישראל להפעיל את כוחה במידה הראויה ולגבות מהחמאס מחיר הולם על התעמרותו המתמשכת באזרחי הדרום. אכן, מבצע מוצדק מאין כמוהו – אבל גם ספין הבחירות השפל והנבזי ביותר בתולדות מדינת ישראל. מוסריותו של המבצע הזה תקפה כבר שנתיים וחצי – מאז נחטף החייל גלעד שליט והדרום הופגז כמעט בלא הפסקה, כולל בשנה וחצי האחרונות, שבהן מכהן אהוד ברק כשר הביטחון. בכל אחד ואחד מימי השנה וחצי האחרונות יכול היה השר ברק להחליט על יציאה למבצע הצבאי ברצועה, אך במקום זאת הוא בחר למלמל את הסיסמאות הנבובות "איפוק הוא כוח" ו"אין פתרון צבאי לטרור" – סיסמאות שגם הוא מודה היום כי הן חלולות. אלפי קסאמים נפלו, עוד יישובים הופגזו וננטשו, ועוד ילדים גדלו בחרדה ובמועקה, אך ברק סירב למלא את חובתו כשר ביטחון. ומה נשתנה בשבת שלפני שלושה שבועות מכל השבתות? אז הבין אהוד ברק כי אם לא יורה לצה"ל לפעול – יספוג את התבוסה הצורבת ביותר שספגה מפלגת העבודה מימיה. חודש וחצי לפני הבחירות, אחרי שהפקיר את אזרחי הדרום במשך שנה וחצי, החליט ברק למלא את תפקידו ולהציל את עורו הפוליטי ברגע הלפני אחרון. כאמור – המבצע בעזה מוצדק ומוסרי מאין כמותו, אך השיקולים שהביאו להוצאתו לפועל הם הציניים ביותר שהנחו הנהגה בישראל.
קושרים לעצמנו את הידיים
והנה, ספין הבחירות הזה, שעל פי הסקרים אכן מקדם את מטרותיהם של אדריכליו, טומן בחובו אפשרות חיובית של שינוי השיח הפוליטי והמוסרי בישראל. מזה למעלה משני עשורים, מאז פרוץ האינתיפאדה הראשונה, נוקטת ישראל מדיניות כושלת ומגמגמת כנגד הטרור הערבי ובמיוחד הפלסטיני. בעוד ארגוני הטרור בראשות אש"ף וחמאס חרתו על דגלם את השמדת ישראל תוך שימוש בכל האמצעים האפשריים (הן הסכמים מדיניים והן גלי טרור עולים ויורדים), קשרה ישראל את ידי עצמה והתמודדה עם העימות הקיומי של הטרור הפלסטיני כאילו טיפלה במפרי חוק וסדר. מול ישראל והציונות ניצבו בעשרים השנים האחרונות שתי תנועות בעלות מטרה אסטרטגית זהה – השמדת ישראל, וטקטיקה שונה – תורת השלבים של אש"ף וה"התנגדות" של חמאס. ובעוד אויבינו הפלסטינים, על פלגיהם השונים, מתלכדים באסטרטגיה ברורה, נקרעה ישראל בעשרים השנים האחרונות בין שתי מגמות סותרות: אסטרטגיית ההתקפלות של השמאל ואסטרטגיית ההשהיה והבלימה של הימין. אסטרטגיית ההתקפלות והנסיגה שואבת את כוחה הציבורי מהחדרת תבוסתנות ודה-מורליזציה בעם באמצעות מוקדי הכוח שבשליטת השמאל: מערכת המשפט, התקשורת, האקדמיה, עולם התרבות, ארגונים "חברתיים" "בלתי מפלגתיים" ומכוני מחקר. אסטרטגיה זו, המונהגת בידי אלו שאיבדו את אמונתם בצדקת הדרך הציונית, מקדמת מדיניות של נסיגה ישראלית גורפת תחת שם המותג "תהליך השלום". הגם שבחמש-עשרה השנים האחרונות המיט "תהליך השלום" על מדינת ישראל אסונות בזה אחר זה, ממשיכה אסטרטגיית הנסיגה להכתיב את הטון בשיח הפוליטי-ציבורי בארץ, בזכות שליטתה הבלתי מסויגת של אליטת השמאל בכל מוקדי הכוח המכריעים במדינה דמוקרטית. בעוד בעבור ממשלות השמאל קידום תהליך השלום הפך לציוויי דתי, בעבור הפלסטינים והערבים הפך "תהליך השלום" אסטרטגיה היעילה ביותר להחלשת ישראל, להחזרתה לגבולות שאינם ניתנים להגנה ולפילוג החברה הישראלית לשני שבטים מסוכסכים הפונים האחד נגד השני. בעוד השמאל מוביל בדורסנות למימוש משנתו התבוסתנית, נאלץ הימין נטול הגייסות וההשפעה במוקדי הכוח לנהל קרב בלימה והשהייה כנגד מדיניות הנסיגות. לימין אין עיתונים גדולים, לא ערוצי טלוויזיה או תחנות רדיו, לא פרופסורים מגויסים או כוכבי תרבות זוהרים ואין לו השפעה על החלטות בית המשפט העליון. יש לו רק הזהות היהודית והלאומיות הטבעית של מרבית אזרחי ישראל וכן המציאות שמוכיחה שוב ושוב את צדקת אזהרותיו. בהיעדר השפעה של ממש במוקדי הכוח נאלץ הימין לדבר במונחים שטובע השמאל ובמושגים שהשמאל מעצב – בכוח שליטתו בעולם האקדמי, התרבותי והתקשורתי. מנהיגי הימין ומפלגותיו מצליחים אמנם לנצח במערכות בחירות, אך כדי להשיג ניצחון זה עליהם לפזול כל העת למרכז – שמקומו ועמדותיו נקבעים גם הם על ידי השמאל, לנקוט במינוח של השמאל ובהכרח לבצע לאחר מכן את מדיניות השמאל, בניסיון למזער נזקים ולתקוע מקלות בלתי נראים בגלגלי הנסיגות. שהרי מי יעז להתנגד בגלוי ל"תהליך השלום" ולסכן את עצמו בתווית של "קיצוני" ובגורל של נידוי מצד קרטל "הנאורות והקִדמה"? כך, למרות העובדה שהמציאות מוכיחה שמדיניות השמאל הרסנית ומסוכנת, מבצעות ממשלות ישראל בזו אחר זו את אסטרטגיית הנסיגה וגוזרות על ישראל עימותים נוספים מול הטרור, בתנאי פתיחה גרועים יותר ויותר.
ריקבון מוסרי בניחוח ליברליזם הומניסטי
לאור כל זאת, דווקא החלטתה של ממשלת השמאל בראשות אולמרט-לבני-ברק להפסיק את משחקי ההכלה, ההבלגה והחנופה לעולם, ולהפעיל את הכוח – כפי שמדינה וצבא חזקים צריכים לעשות, היא אחת ההחלטות החשובות שקיבלה ממשלה ישראלית. לא עוד פלפולים משפטיים באולמות הממוזגים של בית המשפט העליון והפרקליטות, אלא שימוש נכון ומושכל בעוצמה הישראלית כדי להתמודד עם ארגון טרור נחוש אך חלש ובלתי יעיל, השואב את כוחו העיקרי מחולשתה המתמשכת של ישראל. העובדה שדווקא ממשלת שמאל היא זו המממשת ברגע האמת הפוליטי שלה את המדיניות ההכרחית בהתמודדות עם הטרור, היא בעלת משמעות עתידית מרחיקת לכת. במשך שנים ארוכות מכרו לנו סוכני השיווק של השמאל את הטענה, לפיה אין פתרון צבאי לטרור. עימות אחר עימות החדירו פרשני החצר והאתרוגנים דה-מוראליזציה בעם, דיכאו את רצונו להילחם וניסו לשכנעו כי הפתרון היחיד לטרור הוא תהליך שלום שסופו בהסכם – מינוח מכובס לכניעה, תוך ויתור של ישראל על עמדותיה והקצנת דרישותיו של הצד השני. לשיא הגיעו הדברים באיפוק שהפגינה ממשלת רבין-פרס אל מול טרור המתאבדים (זוכרים את "קורבנות השלום"?) ובהבלגת ממשלת אולמרט-פרץ-ברק אל מול אלפי הקסאמים בשלוש השנים האחרונות. את הריקבון המוסרי של הפקרת אזרחי ישראל, עטפו יחצ"ני השמאל ומשפטניו בעננת הניחוח של ליברליזם הומניסטי מוסרי מזויף. ראשי ממשלות ושרי ביטחון בישראל אמנם נתונים לרחשי לבו של הציבור בעיקר בסמוך למועדי בחירות וזונחים את הבטחותיהם לאותו ציבור לאחריהם, אך טבעו של המשטר הדמוקרטי מחייב גם את הציניים שבפוליטיקאים לתת דין וחשבון על מדיניותם. לכן רשמו מנהיגי השמאל בישראל פטנט מתוחכם, שנועד לנטרל את זעקות השבר של הציבור, והטילו את האחריות לקביעת המדיניות הביטחונית על כתפיהם של שופטי בית המשפט העליון. הללו, שנבחרים על ידי עצמם ועל ידי חבריהם הפוליטיקאים מהמחנה "הנאור", אינם מחשיבים במיוחד את סבלו של הציבור ואת דעתו, ובעשור האחרון קבעו לפעילות הצבאית אמות מידה ההופכות את הלחימה בטרור לבלתי אפשרית. ולמי שהפוזה הפסבדו-מוסרית לא עבדה עליו, מכרו היחצ"נים והספינולוגים תירוץ אחר לשיתוק ולהבלגה: החשש מסנקציות ומבידוד בינלאומיים, אם נפעל בכוח מופרז לטעמם של אניני הטעם בסורבון ובאוקספורד. מדיניות התבוסתנות והדה-מוראליזציה של השמאל הצליחה עד כדי כך שרבים מאזרחי ישראל השתכנעו בשנים האחרונות כי הטרור הוא גזרת גורל. הרי הממשלה "כבר עשתה הכל", (במסגרת המותר על פי כללי בג"ץ), והוכח כי מדיניות כוחנית אין בה כדי לפתור את בעיית הטרור. במקביל, הבין בכוחות עצמו הציבור הבריא כי הבטחות השמאל לשלום חסרות שחר ומסוכנות לקיומנו. וכך, לכודים מרבית אזרחי ישראל במלכוד משתק שבו אין פתרון של שלום לסכסוך ולטרור אך גם אין אפשרות צבאית להכריעו. דווקא בשל כך, יש חשיבות רבה למבצע הצבאי ברצועה: מתברר כי ברגע האמת (הפוליטי), אפילו אנשי השמאל בארץ לא מאמינים לשטויות שהם מקלמים. ספין הבחירות העלוב הוכיח כי מדינת ישראל יכולה להשתמש בכוח מבלי שהעולם יטיל עליה סנקציות. ספין הבחירות הוכיח כי אפילו אנשי השמאל בארץ אינם מאמינים שאסור לירות לעבר מחבלים המסתתרים בקרב ילדים או במסגדים. ספין הבחירות העלוב הוכיח כי שר הביטחון וראש הממשלה יכולים לצפצף על בית המשפט העליון ולקבוע בעצמם את מדיניות החוץ והביטחון של ישראל.
בלי בג"ץ ובלי "בצלם"
וכך, גם אם ייעצר המבצע הצבאי באמצעו וגם אם התבוסתנות תגבר שוב, ספין הבחירות הנבזי חשף לעיני העולם ולעיני אזרחי ישראל כי כאשר מדינת ישראל רוצה היא יכולה להכריע את הטרור. ספין הבחירות הזה, דווקא בזכות התמיכה הציבורית הרחבה אשר לה זכה, הוכיח כי מרבית אזרחי ישראל מצפים מממשלת ישראל לפעול להבטחת ביטחונם גם במחיר פגיעה במאות אזרחים פלסטינים, גם במחיר לחץ בינלאומי וגם במחיר ספיגה מתמשכת של טילים על העורף. ומעל הכל, ספין הבחירות הזה הראה איך צריך להילחם בטרור, בלי בג"ץ ובלי "בצלם". דווקא בכך עשוי הספין הזה להיות אחד הדברים הטובים ביותר שקרו לישראל לטווח הארוך. המבצע הצבאי ברצועת עזה קבע סטנדרט מוסרי ראוי ומדורג: מדינת ישראל צריכה להפעיל את כוחה לשמירת ביטחונם של אזרחי ישראל, גם במחיר סיכון חייהם של חייליה, לשאוף להכרעה צבאית ולחסל כמה שיותר מאנשי האויב; כדי להפחית עד כמה שניתן את סיכון חייהם של חייליה, עליה לשלם את המחיר של פגיעה באזרחים פלסטינים – כפי שנעשה בהפגזות הארטילריות והאוויריות המקדימות לכניסת כוחות הרגלים; ולבסוף – עליה להימנע מפגיעה בחייהם של אזרחי האויב. |
תגובות אחרונות
-
שטוטית
בתגובה על בריונים עם דיפלומה
-
אוסינג
בתגובה על צדק צדק תרדוף.
-
ארז תדמור 2
בתגובה על ציון נכשל למעצבי התודעה שלנו.
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ייטב לשנינו אם נרד מעץ החכמים בלילה וניישר קו עם אופי התוכן שנכתב בפוסט שלך: בוא נסכים שכשאנחנו מדברים על שמאל וימין אנחנו מדברים על התחום המעשי של הפוליטיקה ולא על התחום התיאורטי של הפילוסופיה מדינית.
כל המושגים עליהם דיברתי הושגו מעשית בזכות השמאל ולמרות הימין: עצמאות מערכות המשפט (באירופה), חירויות וזכויות האדם ובכלל זה זכויות המיעוטים והנשים.
עצמאות מערכת המשפט בישראל היא מודל יחודי כפי שישראל היא דמוקרטיה יחידה במינה. העצמאות הזו חיונית בדמוקרטיה שאין לה חוקה, שמופעלות בה כשגרה תקנות שעת חירום ויש בה חוסר אחריות בסיסית של הנבחרים כלפי הבוחרים, בלי להיכנס לעוד בעית (וישנן). להגיד שזה מצב אידיאלי? לא. אבל עד שחברי הכנסת שלנו לא יתחילו לכבד אותנו, את עצמם ואת המוסד בו הם עובדים וישריינו בחוק את חירויות וזכויות הפרט, האזרח ממשיך להזדקק לרשות השופטת שתגן עליו משרירות ליבם של נבחריו. אשמח להרחיב בנושא מתי שאדרש.
אגב, "פיתחתם דיקטטורה מתוחכמת יותר מזו של סטלין"? לא נסחפת קצת?
הבכי על זה שסותמים לימין את הפה ע"י תיוג שלו כ"קיצוני" הוא ספין. מישהו קורא לביבי קיצוני? אפילו אביגדור ליברמן כבר לא נחשב לקיצוני. אלא אם כן, ה"ימין" שאתה מתכוון אליו זה המתנחלים הכתומים, החרד"לים, נוער הגבעות, ברוך מרזל ואיתמר בן גביר. במקרה הזה ארז, גם לימני הגון אין ברירה אלא לקרוא לכלב בשמו.
ולסיום, לא כל מי שחושב אחרת ממך הוא "שמאלן" או "דיקטטור" שמבקש "לסמם את המוחות של כולנו". אבל במקרה שלך, קצת דמגוגיה לא מזיקה אף פעם, כנראה.
נ.ב
מחכה בקוצר רוח לפוסט המוקדש לי.
בתקווה שאעשה זאת מיד עם סיום המילואים. שבוע נעים.
מחכה בקוצר רוח ובנשימה עצורה למאמר הזה שלך.
אתה מוזמן גם לשלוח לי לינק.
תודה
כל הנחות היסוד שלך מפוקפקות וחסרות בסיס. כל המושגים עליהם אתה מדבר הם פרי הליברליזם השמרני של הימין המתון ולא פרי הליברליזם הרדיקאלי נוסח השמאל. תקרא את טוקוויל, את ג'ון סטיוארט מיל, את האייק ואת מקינטאייר. השמאל לעומת זאת קשור ברמה ההיסטורית הרבה יותר מהימין לאידיאולוגיות טוטאליות. לעצמאות מערכת המשפט בישראל אין שום מקבילה באף דמוקרטיה מערבית, הדבר הזה אינו דמוקרטי אלא פשוטו כמשמעו דיקטטורה של חונטה מצומצמת שסבורה שיש בידה עלינות מוסרית ושכלית על כל האוכלוסיה מלבדה. רודנות שממנה את עצמה, קובעת לעצמה את סמכויותיה וכל מי שמבקש למתוח עליה ביקורת מוקע כפאשיסט. אם יש מישהו בארץ ששולל את חופש הביטוי זהו השמאל, או ליתר דיוק כל הגופים שמשפיעים על השיח הציבורי בישראל - התקשורת, האקדמיה, התרבות. חופש הביטוי מבחינתכם הוא החופש להגיד את מה שאתם מחשיבים כנאורות. לימנים מותר לדבר כמובן, אבל מיד יתייגו אותם כקיצוניים על מנת שאיש לא יקח את דבריהם ברצינות. אכן הישג מרשים, פיתחתם דיקטטורה מתוחכמת יותר מזו של סטלין. קבלו כוכבית.
בהזדמנות אחרת אכתוב מאמר שלם שיוקדש לך על האופן בו משחית השמאל בישראל את החשיבה החופשית ומסמם את מוחות כולנו.
בטח שאתה מסכים איתי:) לזה אני מתכוונת.
יותר מזה,השמדת ישראל ,בינינו,נראית לי די בטוחה.
אם הפלגים השמאלניים לא יתעוררו בישראל ,ובעולם כולו.
לא פחות ולא יותר.
"בהיעדר השפעה של ממש במוקדי הכוח נאלץ הימין לדבר במונחים שטובע השמאל ובמושגים שהשמאל מעצב"
עובדה היסטורית שחוזרת על עצמה שוב ושוב- אידיאולוגיה שמוצאת עצמה לא רלוונטית מתחילה להשתמש שפת המושגים של האידיאולוגיה שגברה עליה. לא מאמין- תסתכל איך הימין הקיצוני באירופה הוא היום התומך מס' 1 של ישראל והיהודים.
אם נאמץ את דבריך, ואמנם הימין הישראלי צדק לאורך כל הדרך- אני רוצה לראות את החברה הישראלית לאחר שתתנער ממושגי "השמאל" שנראה שאתה מתנגד להם בגלל שהם מפריעים לתותחים לירות: עצמאות המערכת המשפטית (תחת כל ממשלה שלא תהיה), חופש הביטוי (גם של המיעוטים הלא-יהודים, כן כן), זכויות האדם (גם של הפלשתינים), זכויות האשה (גם אצל הדתיים) וכו'.
בואו נתחיל לדבר "במושגים של הימין" ונראה מי ירצה להישאר לחיות במקום כזה, חוץ מקנאים דתיים חמושים וחשוכים.
בדיוק כמו בעזה.
אני מסכים ולא מסכים איתך. אם המחיר של הספין הזה יהיה שהם ינצחו את הבחירות ויחזרו להשתין על אזרחי המדינה בקשת אז יצא שכרינו בהפסדנו. הרי האנשים האלה מתכניים להקים חמאסטן חדשה ביהודה ושומרון בלי לשמור על גבולות ברי הגנה אלא באמצעות נסיגה טוטלית עד לקו הירוק. אם זה יקרה הם המחיר שנשלם על כך יכול להיות השמדת ישראל, לא פחות ולא יותר.
העיקר שבעל הבית התעורר,
גם אם זה בגלל הבחירות לועד הבית.:)
אכן כן, זו דרכו של האיש וזו דרכה של מפלגתו. עצוב שרבים אינם רואים זאת ואינם רואים את הבושה שבשר ביטחון שמפקיר את אזרחיו שנים ופתאום לפני הבחירות נזכר לדאוג לשלומם.
מסכימה איתך בעניין הספין.
למה בדיוק ציפית מאולמרט?! זו דרכו של האיש.
טואוב.
תודה על המאמר.