אני מבין שאי אפשר לנתח ולשפוט את התנהגותם של מנהיגים טוטאליטרים בכלים של מדינה דמוקרטית, ואין דרך להבין את התנהגותו של עם שחי במשטר טוטאליטרי, ולא משנה במקרה הזה אם המשטר הזה הוא דתי פונדמנטליסטי, כמו חמאס או כמו באירן, או קומוניסטי או משהו אחר. כי האמת היא שעד שאתה לא חי תחת משטר מדכא מן הסוג הזה אתה לא באמת יכול להבין את זה. לשמחתי אני לא מדבר מנסיון אישי אלא ממה שאני רואה וקורה בתקשורת ומשיחות עם אנשים שכן חיו במשטרים מן הסוג הזה.
במשטרים מן הסוג הזה שבהם לאזרח אין כמעט זכויות, אפילו לא זכות בסיסית כמו חופש ביטוי, שלא לדבר על חופש לבוש, ועוד, המנהיגים מתבררים כחבורה של פחדנים המנותקת לחלוטין מן העם, ובעצם טובת התושבים והאזרחים אינה חשובה להם אלא לאינטרסים שלהם עצמם.
הייתם יכולים לחשוב שעל מנת להחזיק בשלטון מן הסוג הזה צריך את אהדת העם, וזה אומנם נכון, אבל היא אינה מושגת על ידי דאגה של השלטון לאזרחים, אלא על ידי שטיפת מוח, הפחדה ורדיפה של אלו שמעיזים לצאת נגד השלטון.
מה שאנחנו רואים בעזה, זה דוגמא חייה למציאות הזאת. במקרה הזה לא רק שההנהגה המקומית מנותקת מהעם ומהאזרחים, היא עשתה מעבר, היא ברחה ומסתתרת בתוך בונקרים, והיא לא רק הפקירה אותם, היא משתמשת בהם כמגן אנושי. זאת ועוד, לא רק שההנהגה המקומית מנותקת מהעם, אלא שההנהגה שמחוץ לעזה ויושבת לה לבטח בדמשק מנותקת מן ההנהגה הפנימית, ועל אחת כמה וכמה מנותקת מהאזרחים. למעשה מה שעשתה הנהגת חמאס בדמשק היא בדיוק מה שעשתה ההנהגה הפנימית לאזרחים, הפקירה אותה בשטח ומצפה ממנה להלחם עד החייל האחרון.
מה שנקרא כל אחד ידאג לעצמו ושהאחר יקריב את עצמו למענו. מאוד נוח לאדון חלאד משעל לשבת לו בארמון בסוריה ולטייל לו בעולם בעודו מקשיח את עמדתו וחבריו בעזה נרקבים בתוך מנהרות, ואלה שמעיזים לצאת מחוסלים מיד. נראה גם שמלבד הרמה ההצהרתית לא ממש איכפת לו מהאזרחים בעזה. הרי הוא וההנהגה המקומית אמורים לדאוג להם, הם ולא אנחנו כפי שטוען העולם. בינתיים מי שדואג להם זה אנחנו שמאפשרים מסדרונות הומניטריים כל עוד הם ממשיכים לירות טילים.
זוהי טיבה של מנהיגות טוטאליטרית, ככל שאתה יותר נמוך בסולם אתה צריך שלא לאמר חייב להקריב את עצמך עבור השליט. |