כותרות TheMarker >
    ';

    ציור ועיצוב

    מעצבת תכשיטי כסף בשילוב אבני חן
    ציירת

    0

    ציור

    93 תגובות   יום שישי , 16/1/09, 16:58


    גיר רך על נייר

    100X70 

     

    אושר


    מילים: ויניסאוס דה מוראס
    לחן: אנטוניו קרלוס ז'ובים
    גירסה עברית: אהוד מנור

     

    העצב אין לו סוף,
    לאושר יש ויש.
    אושר הוא נוצה קלה ברוח
    שרגע מעופפת באויר -
    על כנף הרוח,
    נשאת עד שתנוח,
    קלים חייה וקצרים כמו שיר.

    אושר הוא דבר חולף
    וכבר איננו,
    כמו האשליה של קרנבל.
    עובד איש בפרך,
    לרגע של פרח.
    פושט יד, עני והלך
    הם עכשיו נסיך ומלך.
    הנה, הנה הם שם על אם הדרך,
    שלושה ימים הכתר לראשם.

    העצב אין לו סוף,
    לאושר יש ויש.
    אושר הוא כמו אגל טל בדשא,
    שקוף ומתנוצץ באור חמה.
    זוהר בדשא,
    בכל צבעי הקשת,
    יורד כמו דמעה בנשמה

    דרג את התוכן:

      תגובות (93)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/2/09 23:34:

      יפה, פשוט כישרונית!

      שבוע טוב

        15/2/09 21:39:


      כמה מקסים, עצב ושמחה שבת אחים גם יחד

      העצב בקדמת הציור כדי להדגיש, ממש כמו בשיר

      העצב שולט חייו ארוכים מחיי השמחה .

      השמחה צויירה לה שם מאחור אבל מוארת

      וההילה שלה מדגישה אותה גם שם מאחור

      זה הניתוח שלי בטוח שכל אחד רואה זאת מנקודת מבטו

      אהבתי כמו תמיד

      ותמיד אציין שאת מציירת מדהים, נותנת לי חשק לפתח את כישורי הציור שלי

        3/2/09 19:16:

      כל מה שאמרת בצבעייך

      כבר נרשם על אבני הרוח

      כל מה שהבעת ברקים ורעמים

      הגוף כמו נשמט מנפשו

      כי לא יכול לשאת עוד

      את כובד העצב המלוח

      כל מה שציירת

      כוכבי ים כתרים וארמון

      עוטפים את העיין הבוכיהה

      והופכים לאגדה .

      כמה יפות הדמויות שלך

      כמו באו ממקום אחר

      מקום של מגעים וקולות רחוקים .

       

        22/1/09 19:37:


      ציור מדהים

      שיר מדהים

      מאחל המון אופטימיות ופחות עצב

        20/1/09 22:14:


      התרגשתי מאוד לקרוא

      את התגובות של כל אחת ואחד מכם,

      תודה ענקית

      על תשומת הלב,

      על המלים החמות ,

      באהבה

      דבי

        20/1/09 16:47:


      יופי של ציור

      מלא רכות והבעה.

       

      והמילים?

      העצב אין לו סוף,
      לאושר יש ויש

       

      חושבת שהכל תלוי בנו :)

        19/1/09 19:06:
      *
        18/1/09 19:52:
      מבט מלא הבעה, הגוונים, יפהפה
        18/1/09 11:54:


      כואב, מעורר מחשבה, ענוג, אסתטי.

      אלו חלק ממילות התואר שעלו בי למראה שתי הנשים, הליצניות העצובות, שבציורך.

      בעיניי, זו הקרובה יותר מלאת עוצמה, אולי משום שהיא נראית פחות "מחופשת", יותר אנושית ופגיעה.

      תודה,

      דינה

        18/1/09 09:16:

      דבי

      כרגיל מדהים - נפלא

      ירמיק.

        17/1/09 19:59:


      מדהים... התוגה בעיניהן חודרת ללב

      שתיים הן ולא יודעות...

      יקירתי, אהבתי...

        17/1/09 18:38:
      נפלא!
        17/1/09 18:00:

      צטט: renana ron 2009-01-17 17:59:30

      הכוכב ה-70  ובצדק רב !!

       

       

       הקדמתי את הכוכב... ב-24 שעות נבוך

        17/1/09 17:59:

      הכוכב ה-70  ובצדק רב !!

       

        17/1/09 17:58:
      את מציירת נפלא* מלא רגש.
        17/1/09 17:38:


      מקסים. תמונה משגעת ואני אוהבת את השיר

       

        17/1/09 17:38:


      דרמתיות ורוך שזורים בציורך דבי, כהרגלך בסגנונך הייחודי כל כך!

       

      אהבתי מאד.

       

      תמר

        17/1/09 17:11:

      דבי יקרה

      את כל פעם מפתיעה בציוריך הענוגים והרכים,

      השיר כל כך מתאים לציורך המיוחד.

      הצלחת להחדיר חיים בדמיות שיצרת,

      פשוט נפלא.

      כוכב לכשרונך

      תודה

      שרה

        17/1/09 17:10:

      *פוזית

        17/1/09 16:03:


      קרנבל המסכות בונציה?

      ממש מצוין.

        17/1/09 14:20:
      כמה רכות וערגה....נפלאה את דבי יקרה
        17/1/09 13:22:

      המון עצב!!!

      לא יודעת אם יכולה כל כך הרבה בפעם אחת....

      אני רואה שאת ממשיכה עם גלריית התמונות במסכות מתיאטרון החיים - מרהיב!

      *

      אלומה

        17/1/09 11:48:

      דבי יקרה,ציור מדהים,

      " ....

      זוהר בדשא,
      בכל צבעי הקשת,
      יורד כמו דמעה בנשמה
      "

      שבת נפלאה.*


      נפעמתי *תודה
        17/1/09 02:36:

      מקסים
        17/1/09 02:05:


      צבעוניות עדינה והרמונית מאוד,

      ועם זאת עצובה משהו - להביע את הרגשות בציור.

        17/1/09 01:49:

      דבי...

      כמה יפה את מציירת.

      דרך המסיכות ניתן להתרשם שגם לליצן יש דמעות...

      אוהבת את הציורים שלך.

      רפאלה*

       

        17/1/09 01:26:
      אהבתי. מאד.
        17/1/09 01:03:
      מקסיםחיוך
        16/1/09 23:13:


      מעבר לאיפור הכבד כמסיכה ישנן גם הבעות הפנים שנתפסו ברגע של אמת,

      מצד אחד אישה הלבושה בשחור שהאיפור מתמסמס מדמעות והיא שרויה בעצב עמוק,

      ואילו השניה בוורוד ,כולל האיפור מסתמנת בפניה בבת צחוק בקצה השפה, שאולי מהולה בבוז לבכיה של הראשונה,

      ונשאלת השאלה אם ייש בנו בני האדם  מנגנון כלשהו שמגביר את עוצמת האושר על חשבון עצבונו של האחר,

      מה שקרוא :: "שמחה לאד"

        16/1/09 23:06:

      האישה מימין עם מבט מנצח

      נותנת  בשניה מבט בוטח ונוקב.

       

      האם זו המאהבת, המבשרת לזו השמאלית שניצחה ?

      האיפור שנמרח מעיד שהאישה החוקית, בכתה.

       

      פרשנות שלי בלבד.

       

      מרק.

       

        16/1/09 22:59:


      הייתי אומרת שאת שרה את הציורים שלך דבי היקרה,

      זה אחד הציורים עם האמירה העמוקה ביותר,

      ומעוררות מחשבה,

      יפה

      וגם המילים מוסיפות לו את הנופך

      תודה

        16/1/09 22:57:
      מעולה--ציור--ציור !!*
        16/1/09 22:46:

      יופי של ציור, דבי.

      האשה המאושרת, לכאורה לעומת העצובה הנראית אמיתית יותר,

      כי העצב אין לו סוף, לאושר - יש ויש...

      *

        16/1/09 22:28:

       דבי, מדהימה שכמותך

      כמה רכות, יופי, נשיות, ואנושיות בתמונה הזו.

      וגם החיבור שאת עושה בין השירים לתמונות מרתק אותי

      אני חשה הנאה צרופה לנוכח עבודותייך

      שירלי

       

        16/1/09 22:23:

      דבי!
      איזה יופי של ניגודים גם בשיר וגם בציור האושר והשמחה מול העצב!

      מקסים!

       

      חלי בן דוד

        16/1/09 22:17:

      נפלא! רך וקשה, נעים וכואב, אושר ועצב, כל אלה מלווים אותנו בחיינו.

      *

        16/1/09 22:16:

       

       

       

        16/1/09 22:13:

      מקסים ממש

             *

      הציור מדהים ביופיו

      והשיר של אנטוניו קרלוס ג'ובים

      (שאגב תוכלי לשמוע הרבה משיריו ועוד

      בווידאו אצלי) משגע גם בגרסתו העברית

      חבל שלא הבאת את המוזיקה

      שתלווה את הצפייה בציור היפיפה שלך. 

        16/1/09 21:57:

       מגה אנימציות - כוכבים להורדה משהוא בפנים של האישה דומה לחתול....

        16/1/09 21:38:

      צטט: בועז22 2009-01-16 21:29:34


      יורד כמו דמעה בנשמה

      .

      התאמת באופן נפלא את השיר

      אל הציור!

       

      בהחלט!!!

       

      מ ק ס י ם!

       

        16/1/09 21:32:

      מוכשרת *
        16/1/09 21:29:


      יורד כמו דמעה בנשמה

      .

      התאמת באופן נפלא את השיר

      אל הציור!

       

        16/1/09 21:18:

      ... איך אומרים החבר'ה בבת-ים... יש עליך!!!
        16/1/09 20:57:


      דבי יקרה

      ציור מדהים ומרתק!!

      ומה חדש? כל ציור מיצירותיך

      הוא משהו חדש ומרגש

       

      תודה רבה

      דפי

      *

        16/1/09 20:53:

      התגעגעתי לציורים שלך

        16/1/09 20:38:

      לדבי היקרה!

       

      לא מזמן ראיתי את ההצגה  "חתולים" , הדמויות שלך כאילו נלקחו מתוך ההצגה, שלך כמובן יפות יותר... אך עדיין הן משם.

       

      יפה מאוד!* 

        16/1/09 20:35:

      העצב הוא המלך הבלתי מעורער של יצר החיים

      הוא מוביל את הגעגוע

      הוא מנחה את  החרטה

      הוא מנהיג את העוצמה של הרגש

      זכרון של עלי שלכת בפריז הגשומה

      וילדה עצובה מוכרת גפרורים

      וסבל קשה יום מחלק פחמים 

      ואוליבר טויסט קופץ מהארובות

      העצב

      זהו

      הגעגוע האמיתי

      לתקופה 

      אחרת

      בשורות טובות

      פרגון וחיבוק אבהי גדול

        16/1/09 19:58:


      וואווווווווווו

      של ציור מהמם

            אדי       

        16/1/09 19:49:

      מדהיםםםם..

       

        16/1/09 19:48:

      ציור נהדר, מתקרב לצילום עם נשמה יתרה.

      את מצליחה להביע את ההרגשת הדמויות ולתת עומק לציור.

      רגוע

      רמי

       

        16/1/09 19:45:

      מדהים.

      תודה על הזכות.


      יפה מאוד דבי. כוכב
        16/1/09 19:07:
      אני אוהבת דבי.
        16/1/09 19:06:


      שילוב אומניות.

      מדהים.

      שיר וציור.*

        16/1/09 19:02:

      תמונות תיאטרליות, מדהימות.

      *

        16/1/09 18:57:

       

       

       

       

      פשוט  נפלא

       

        נשיקהרגוע

        16/1/09 18:56:

      מדהים
        16/1/09 18:56:

      * רך - תרתי משמע

      דודונשיקה

        16/1/09 18:45:

      נפלא
        16/1/09 18:43:
      אני אוהבת את הדמויות התיאטרליות שלך :-)
        16/1/09 18:35:

      עצוב הציור שלך דבי.
        16/1/09 18:26:

      עצב משולב בתקווה

      יפה מאוד

        16/1/09 18:25:

      מדהימה, כרגיל!
        16/1/09 18:23:

      שבת שלום ותודה על הציורים היפים 

        

      מהח"מל. ב-""שי לגנים

       

        16/1/09 18:18:

      ציור נפלא!

       

      שבת שלום.

        16/1/09 18:15:


      נהדר. עד לפרטים הקטנים שבו. עד לזוויות השפתיים...

       

      עצב צב ואושר שר

       

      שבת מחבקת דבי יקרה, צבע השרב

      אשוב

        16/1/09 18:12:
      מקסים דבי .
        16/1/09 18:03:

      דבי!

       

      מקסים - במיוחד הבעת הפנים של המאושרת שבעצמה דווקא לא נראית מאושרת אלא רק אחת שעומדת בצד ובוחנת...

       

      יופי של ציור מהלב והנפש!

       

      כוכב גדול ממני

       

      קובי

       

        16/1/09 18:01:

      מקסים!!!!!!!!!!!!

       

      היכן שיש עצב

      ממתין האושר לתורו

      היכן שאושר ישנו

      העצב מחכה בפינה

       

      שבת שלום

       

      אושר....

        16/1/09 17:57:


      דבי המוכשרת -

      יופי של ציור

        16/1/09 17:55:
      כמה שאת טובה....בציור
        16/1/09 17:54:

      לעצב אין סוף

      אבל מה לעשות?

      זו ארשת מעניינת 

      כי היא מחוברת

      למעמקים

      שקשה להכחישבוכה

        16/1/09 17:51:
      הציור עונג השיר אחחחחחחחחחחחחחחח את חיבת לעשות עם הציורים האלה משהו הם מדהימים לדעתי שבת ניפלאה דובי
        16/1/09 17:44:

      אושר הוא דבר חולף
      וכבר איננו,
      כמו האשליה של קרנבל.
      עובד איש בפרך,
      לרגע של פרח.
      פושט יד, עני והלך
      הם עכשיו נסיך ומלך.
      הנה, הנה הם שם על אם הדרך,
      שלושה ימים הכתר לראשם.

      כלכך יפה ומרגש

        16/1/09 17:43:

      מהפנט אם היה הציור תלוי על הקיר הייתי בוהה בו בבואדי.
        16/1/09 17:42:

      מקסים -מקסים !

      ציור חדש ושונה שמעורר תחושות...

       

      תודה דבי ושבת שלום !

        16/1/09 17:41:


      לשלב בין ניגודים, מומנטים פסיכולוגיים וערכי ציור זה דבר מורכב וקשה.

      את מצליחה לעשות זאת היטב...

      ציור חזק,

       

      אנטון

        16/1/09 17:31:

      מתעניינת , תמיד

      ואת מעניינת, תמיד!

      שבש

       

      רונית

        16/1/09 17:27:


      היי דבי,

      הדמות הימנית מצוינת, הייתי מרככת גם חלק מהדמות השמאלית.

      ציור חזק בהבעה, ומלא  רגש.

      רות

        16/1/09 17:26:

      נפלא.

      כוכב

      שוש

        16/1/09 17:24:

      מקסים...

      הדס

        16/1/09 17:24:


      הציור יפה עד מאד.

      גם השיר על העצב והאושר המשמשים תמיד בחיינו העירבוביה.

        16/1/09 17:22:

      אנשים עצובים - אינם זקוקים למסכות עצובות

      ואצלך - העצב לובש (חובש) את עצמו.

       את טובה במחוזות העצב האלה

        יפה ונוגע הוא הציור הזה שלך.

        16/1/09 17:19:


      ציור מלא רוך והבעה

      ממש הנאה צרופה

      ואני תמיד מקווה שלעצב יהיה סוף!

        16/1/09 17:17:

      ווואוווו אחד גדוללל
        16/1/09 17:17:

      גם העצב והאושר

      ערוגים מרגעים של אמצע,

      לא סוף

      לא התחלה להם,

      רק לב.

        16/1/09 17:13:

      דבי יקירתי, כמה נפלא הצלחת להתאים את השיר לציור שלך!

      אוהבת כל כך את הדיסוננס בין הדמות האפורה לדמות הוורודה,

      האושר! אושר כל כך ביישן אך אופטימי בוורוד וגם הצער, אפור,

      לא שחור קורע לב, לא סגול זועק ולא אדום, אלא אפור, נחבא

      אל הכלים. דבי הציור שלך מקסים!!! כל כך אוהבת!

      לאה HALINKA 

        16/1/09 17:11:
      יפהפה ורך
        16/1/09 17:10:
      יפהפה ורך
        16/1/09 17:09:

      מקסים!*
        16/1/09 17:07:

      WOW. מה דימיינתי לי.

      *