אתמול ראיתי את מגזר השתקנים - הצגה טובה, שחקנים מעולים ומסר - ובכן אני משער שכל אחד לקח איתו משהו מסויים הביתה מעבר להנאה, שאגב - היתה רבה.

ההצגה היא על 2 עובדים זרים, אחד מבולגריה והשני מטורקיה, שניהם אינם חוקיים (או שרק אחד מהן אינו חוקי, לא משנה) והם מנסים להעביר את היחס של הישראלים כלפי העובדים הזרים ומה עובר עליהם בחיי היום יום.

מה אנו באמת חושבים שאנו רואים עובדים זרים מול עיננו?

האם אנו רואים אותם כבני אדם? כאנשים רגילים כמונו?

חס וחלילה רונן, אל תגיד אנשים כמונו...

או שאתם רואים אותם כאנשים מסוג ז' שמפריעים לנו ללכת ברחוב, או שמעכבים את הטור במכולת, שחס וחלילה לא יגעו בנו כי הם מאוד מלוכלכים הסינים והרומנים האלו. שילכו להתקלח! שילכו להזדיין! שיחזרו חזרה לצ'ינה שלהם!

מה הדבר הראשון שעולה לנו לראש? הראשון?

אז זהו המסר שאני לקחתי עמי מההצגה.

ניסיתי לבחון כיצד אני התנהגתי לאנשים הללו - כשראיתי אותם נוסעים באופניים שלהם, מחכים לתחבורה הציבורית, כשהם הולכים ברחוב, מרימים ירקות ופירות מהרצפה מכיוון שאין להם כסף לקנות הישר מהדוכן...

הם בסך הכל בני אדם. בני אדם שרוצים לשמוח, לחיות בכבוד, שתהיה להם קורת גג, מזון, ביגוד, שמחה, אהבה, אושר, שלווה, רוגע, חברים, בילויים, כסף, לשלוח כסף למשפחתם שנמצאת הרחק מהם... רגע!!! זה מזכיר לי את עצמי!!! יש לנו מכנה משותף יותר גדול ממה שחשבתי...

אז למה קיבינימט אנו מתנהגים בהתנשאות כלפיהם?

למה הם סוג ז' עבורנו?

כמו שאמר פועל הזר הפולני מבולגריה, "כל האנשים, אבל הכל - חרא!"

לא מסכים עימו בכלל, אבל לעיתים אנו מתנהגים בהחלט כמו חרא, אפילו יותר גרוע.

שיהיה יום טוב.