ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
תמיד רציתי לכתוב לך אחרי שהלכת, כבר לפני 23 שנה, אבל רבים וטובים ממני עשו זאת במקומי. וכי מה כבר יכולתי לומר בהלוויה שלך, ילדה מתבגרת בת 18, שכולם לא אמרו? רבים הספידו אותך, קצינים בכירים בצבא, אנשי ההתישבות העובדת, פעילים בהנהגה הקיבוצית, אנשים שהם מלח הארץ, בדיוק כפי שהיית אתה. שהרי החיים שלך, כפי שמתועדים בספר עליך, הם ההיסטוריה של מדינת ישראל. החל מהבריחה שלך מגרמניה הבוערת, העליה לא"י, הקמת קיבוץ איילת השחר ואח"כ הגושרים, הבאת עולים בעליה בלתי לגאלית מיוגוסלביה, מפקד בכיר בפלמ"ח ואח"כ במלחמת העצמאות, ניסוח הסכם הפסקת האש עם הסורים, הקמת חורשת טל, בניית רבות מבריכות הדגים שפעם כיסו את עמק החולה, הקמת בית הארחה הגושרים ועוד ועוד...אך בשבילי אתה פשוט אבא שלי וזה לא פשוט כלל, כי אתה פשוט לא איתי.
מכל הילדים שלך, האחים שלי למחצה, ובמציאות קרובים-רחוקים מאוד, אני דומה לך ביותר, כך כולם אומרים. מכולם, רק אני המשכתי את מפעל חייך האמיתי, זה שאהבת מכל, הארכיאולוגיה. עד היום מזכירים את הסיפור עם שרידי השלד שמצאת בחורשת טל והבאת אותו למשמרת זמנית...במיטה שלך וכשאישתך באה להיכנס למיטה, היא מצאה לידה לא אחר מאשר שלד. אבל כשאני מספרת, זה בכלל לא נשמע מצחיק, כמו שאתה תמיד סיפרת. אצלך כל דבר היה הופך לצ'יזבט. לא אשכח איך שאף פעם לא ידעתי אם מה שאתה מספר לי זו אמת או בדיה. אבל את הסיפורים שלך אי אפשר לשכוח. רק לא מזמן, כשעברתי שוב על התזה שלי, פתאום ראיתי אותה, את לילית, אותה דמות מסתורית שרבות העסיקה אותך, סיפרת עליה הרבה ויש לי אפילו את כל הרשימות שלך וראה זה פלא, גם אני הזכרתי אותה בתזה שלי, אמנם לא את זו של היהדות, אלא את לילית, האלה ממסופוטמיה, שגם עליה שמעתי ממך. הרבה בתזה שלי השתמשתי בספרים שלך, על מצרים, מסופוטמיה, אגדות החרמון, היסטוריה עתיקה. אמנם הם כבר לא כל כך מעודכנים, אבל יש להם תמונות יפות, שאין בספרים אחרים, מוצאת שם הערות בכתב היד שלך, הבלתי קריא בעליל, ממש כתב חרטומים, כמו שלי יש לפעמים....אבל היום כותבים כבר ישר במחשב, אז למי אכפת. כמה הייתי צריכה אותך אבא אז בתזה, כמו גם היום, שתתרגם לי את כל המאמרים המתוסבכים האלה מגרמנית. על אף שניסיתי ללמוד אותה ולנסות לתרגם עם מילון, היא בלתי אפשרית השפה הזו, וזאת למרות שיש לי ידע ביוונית עתיקה, לטינית, אנגלית, איטלקית וצרפתית, אבל רק ידע, אבא, לא כמו שלך היה ממש כישרון לשפות.
אבל תדע לך אבא שהסיפורים שלך לא הלכו לאיבוד. אין פעם, שכשאנחנו נוסעים לצפון ועוברים את תל חצור, מייד אני מראה לילדים את חשיבותו האסטרטגית של המקום ואיזו עיר חשובה היא היתה פעם, או הסיפור על הקרב הגדול בקרני חיטים. אין מצב שמגיעים לצפון ולא נכנסים שוב לקלעת נמרוד ולשמורת הבניאס. אין לך מושג אבא אלו חפירות מתנהלות שם כבר מספר שנים ומה כבר גילו שם, ממש כמו שחשבת, עיר גדולה! כשכל מה שהיה שם כשאתה טיילת איתי יד ביד וביד השניה שלך מקל הליכה, בלעדיו לא יכולת ללכת, היא המערה של פאן וגומחות על הקיר. (עוד יכולה לזכור את כף היד הקטנה שלי בתוך כף ידך הגדולה). הילדים שלי יודעים שאין ברירה, כל פעם כשמגיעים למקומות הללו יש לשמוע מחדש את הסיפור ושי כבר יודע אותם בע"פ. הוא רק רואה את השלט מהאוטו וכבר יודע מה צפוי לו. אבל הסברתי לו שאין ברירה, כי יש לו אחות קטנה שעוד לא שמעה מספיק, אבל בינינו אבא, אני גם לא בטוחה שהיא תשמע את הכל, כי היא תמיד במרוצה, להספיק, לא ברור לי את מה. והוא יודע שאין לו ברירה בגלל אחותו, שעושה לו הרבה צרות גם ככה.
אבא, אם יש דבר שאני הכי מצטערת הוא שהילדים האלה לא הכירו אותך, אותך ואת אמא. זה כל כך חבל לי, אין לך מושג. שי דומה לך בהרבה בחינות. יש לו את חוש ההומור שלך ובעיקר את הקסם האישי. פעם אמא אמרה לי עליך שנשים נמשכות אליך כמו פרפר אל האש, לא הבנתי את זה, הייתי ילדה, וכשאני רואה את שי, אני בדיוק מבינה...והוא עוד רק ילד. ומיכל הקטנה היתה משגעת אותך, כמו שהיא משגעת כאן את כולנו. יש בה אנרגיות בלתי נדלות ואמביציות, בדיוק כמו שהיו לאמא, והרי אותה אהבת מכל, איך אפשר שלא? הרי הייתה אישה מיוחדת, עם כוח רצון עצום להתגבר על הכל. האהבה שלכם היתה כל כך לא רגילה ופשוטה, ממש סרט. כשאני לפעמים חושבת על הקשר ביניכם, ששרד את כל פגעי הזמן, המחלות והקשיים, אני יודעת שנולדתי מתוך אהבה וזה הדבר הכי משמח.
ואולי הייתי צריכה עכשיו לעלות לקבר שלך, אבל מה כבר יש שם שאין אצלי בלב... אולי את הנוף שאני הכי אוהבת והכי מזכיר לי אותך, של עמק החולה פרוס לפניך, הר החרמון שם למעלה ורמות נפתלי מקרוב. |
רמי...
בתגובה על תמונת שומר המסך שלי:
cogito sum
בתגובה על מה בין הצלפה ליום האהבה?
ariadne
בתגובה על פרחים בצלחת - ג'ודי שיקגו, ארוחת ערב - הצלחת של ג'ורג'יה אוקיף
gazuri1
בתגובה על הפוסט הראשון שלי: למה אריאדנה?
במקוםאחר
בתגובה על שקט על פני מים סוערים // 2 - הפייטה
אוהד שקד
בתגובה על כפל המשמעות בקפל הבד / אורגזמה "בשם האלוהים"
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
בחירות |
מזג אוויר |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות סרטים |
סרטים חדשים |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
לונדון 2012 |
ספרים
|
תגובות (98)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
צ'רי
צ'רי
קשר עמוק שלא הסתיים גם לאחר מותו.
ביניכם זה לזו, וימשיך מכאן לילדים, והכל שזור בקורות הארץ הזו.
יצא מהלב ונכנס ללב
ממש נתת לנו להציץ למחשבות אישיות
רגשות , ואהבות ילדות
מרגש
אישי ואנושי
שמעון
אבא גדול זו זכות גדולה ,יחד עם חובות גדולים כלפי עצמך וכלפי החברה
זה מעלה דמעות :-(
הצצתי תוך כדי הקריאה על מחנות העולים...
ממש מרגש. אדם נפלא.
רמי
ריגשת דנה, אשרייך שזכית לכזה אבא שאת מורשתו את מעבירה גם לילדיך.
נזכרתי בספר מופלא The source רומן של ג'יימס מיצ'נר, שקראתי כנערה ושסופר בו על חפירות ארכיאולוגיות באזור הגליל ...
בדיוקתודה לך.
מכירה היטב את ההרגשה הזו של לעמוד מתחת לחופה ללא אבא.
וגם אם ליווה אותי לחופה חבר קרוב שלו, זה לא אותו דבר.
אני חושבת שההעדר שלו הוא נוכח ונראה וקיים בחופה, כולם רואים ומבינים.
עם זאת, כל מה שתגידי על אבא בחופה, אפילו כמה מילים, יהיה טוב, ומאוד ירגש.
אני אישית חושבת שלא צריך למהול עצב עם שמחה.
וחתונה זו השמחה שלך!
הרבה מזל טוב לך.
היי
ממש ריגשת אותי עכשיו!!!!
יש לי שאלה אני לא יודעת אם זה קשור אבל זה ממש חשוב לי
אבא שלי נפטר לפני 3 שנים וב"ה אני מתחתנת בעוד חודש
הייתי לפני כמה שנים בחתונה והכלה אמרה בחופה איזה קטע לאבא שלה...שגם נפטר
אולי מישהי יכולה לעזור לי ברעיון...?
תודה
הרגשתי...
נשמע שזכית לאב מיוחד במינו, הוא נשמע אדם מקסים, מצחיק ורגיש והאהבה שלך אליו נשקפת מכל מילה ומילה.
אשרייך.
שולחת חיבוק גדול
אני רוצה להודות לכם, לכל אחת ואחד מכם, על התגובה הלבבית שלכם. נגעו בי מאוד המילים שלכם וריגשו אותי.
יש לי כאן חברים טובים וזה כיף!
ראו בזאת תודה אישית לכם ממני.
נוגע בלב...
ויש המשכיות, הנכד, הנכדה, העיסוק שלך בדברים האהובים עליו..
למה גרמת לי עכשיו לבכות באמצע העבודה?
אני לא יודעת.
אבא.
כל כך כל כך מרגש....
דרוש המון אומץ להתערטלות הזו, מקווה שהיא הביאה לך מעט מזור.
כן סיגי, יודעת מזה חתונה בלי אבא...עם מישהו אחר, קרוב ככל שיהיה, שילווה אותך לחופה.
אבל אם יהיו שם כל האנשים שאהב, הוא יהיה שם איתכם בלב....
הרבה מזל טוב, החיים רק מתחילים בשבילך,
חיבוק ענק
דנה.
דנה אהובה,
ריגשת אותי עד מאוד במילותייך, אנו בימים אלו שוקדים על ארגון החתונה וזה יהיה האירוע הראשון המשמעותי שאאלץ לעבור בלי אבא, פשוט עצוב, כתבת נוגע ואמיתי..
והמשפט שקרע את ליבי יותר מכל..
ואולי הייתי צריכה עכשיו לעלות לקבר שלך, אבל מה כבר יש שם שאין אצלי בלב...
שולחת חיבוק של הבנה מתוך כאב ושותפות גורל!
אוהבת, סיגי
כל מה שנכתב מתוך לבך
הגיע אליו.
ואולי הייתי צריכה עכשיו לעלות לקבר שלך,
אבל מה כבר יש שם שאין אצלי בלב...
---------------------------------------------
יפה אמרת, כל המכלול הזה נמצא אצלך בלב
והלב תמיד זוכר, שומר, מתגעגע ואוהב.
אחד הפוסטים המרגשים שקראתי לאחרונה ובכלל.
אולי כי את כותבת נפלא
ואולי כי נכנסת לי ללב...
חיבוק ענק לך ממני.
אריאדנה,
זכרונות הן הפחת חיים מחדש במה שכבר איננו. היכולת 'להיות עם' גם כשכבר מולך ה'אין'...
שליפת מגירת הזכרון חשובה לנו כדי לתת קיום לחסר ולמלא את החלל, ולכן שלפי עוד ועוד מגירה זאת והשאירי אותה פתוחה מעט. לעולם אל תסגריה לגמרי.
וחוט מקשר ביני לבינך ולבין אביך- לילית. גם אצלי היא מוזכרת בתיזה.
דמות דמונית ומקסימה כאחת.
ושיח עליה- בהמשך
יהי זכרו של אביך תמיד איתך
אילת
הכי חשוב הוא מה שנשאר בלב,
והזכרונות.כתוב מרגש *
תודה ששיתפת, את מדהימה, ולא רק באריכאולוגיה!!!
כל מה שאת כותבת עובר ישר ללב ללא עצירות ביניים...
* ריגשת אותי כל כך.. כולי דמעות...
איזה הספד נוגע ללב כתבת.. ובהיכרותי אותך אני עכשיו מבין עוד כמה דברים....
באמת אבא נפלא היה לך..
ועצוב שהילדים לא מכירים את סבא שלהם.
גם לילדי אין סבא.. משני הצדדים...
*
יפה מאוד!!!
גם אחרי 23 שנים..האבדן כאילו וקרה היום...
כל מילה של הסתגלות ושהזמן עושה את שלו הכאב הוא חזק מנשוא...
טוב שכתבת..
קצת שיחררת כאב וגעגוע.
אהבתי את כתיבתך המרגשת למרות הנושא הכאוב. אביך נפרד ממך בגופו הפיסי אך הוא עמך בכל עת ועת.
חיבוק עז.
רפאלה*
מאוד מראגש מה שכתבת
אדי *
זכרונות וגעגועים בטוב טעם מעומק הלב מובאים .
ממעט ההיכרות הוירטולית שבינינו ומהדברים שהבאת בזה הפוסט אוכל רק לאמר :
מה יפה האילן ומה יפים פירותיו !!!
*
שבוע טוב
שלמה
תודה לך על השיתוף הזה. מרגש.
מירה
דנה - כתבת לאביך מכתב כל כך יפה ומרגש...
זכית להורים נהדרים - וזה לא מובן מאליו...
המשיכי להנות ממשפחתך ומדרכך....
מאחלת לך המון אושר
תודה ששיתפת.. ריגשת אותי מאוד
שרה
כל כך מרגישה אותך. גם אני נפרדתי לראשונה - אחרי שלושים שנה, מאבי. אני בטוחה שהוא ידע את אהבתך אליו. זכרונות - הם כל מה שנשאר מהאנשים הכי יקרים לנו - כי זו דרך הטבע. מירה
לאריאדנה היקרה!
מכתב כל-כך אישי חם ואוהב כתבת לאביך, כל-כך מכובד ועתיר זכרונות ילדות.
אני בטוחה שאת הילדה שהכי דומה לאבא שלך בכשרונך הנדיר להעביר מסרים מסובכים בקלות שכזו,
ביכולת שלך לאהוב ולקבל אהבה. לראות ולהבין את מה שאחרים לא יבינו לעולם.
כמה נפלא שיש לנו אותך, נצר למשפחה משפיעה ויוזמת, מלח הארץ.
מחבקת אותך, ואוהבת
אסתר
ריגשת אותי
יקירתי!
השארת אותי ללא אויר, במשך כל קריאת הפוסט..
אכן חשיפה מדהימה. אין ספק שאביך זכה להמשכיות מכובדת מאוד.
הוא השריש בכם את אהבת הארץ והארכיאולוגיה!
ראי ברכה בכך, שהמשכת את דרכו החשובה ואת משרישה אותה בילדיך
לדורי דורות..
נהנתי מאוד לקורא אותך!
תמר
אריא-דנה יקירתי. פוסט אישי וכל כך מרגש. עצוב לאבד כל אבא בגיל כה צעיר, ועצוב עוד יותר כאשר מדובר באישיות כל כך מגוונת! ניכר מהפוסט שלך שאביך אכן היה אישיות. לפחות יש לך מקומות ללכת לזכור וספרים וזכרונות.
תודה יקירה וחיבוק, אם חיבוק וירטואלי בכלל מגיע.
לאה HALINKA
כתבת מרגש, דנה.
נשמע כמו מישהו ששווה להמשיך לספר לו מה שקורה כאן בעולם שלנו.
אפילו אם הוא כרגע רק בעמדת הקשבה.
ריגשת אותי מאוד, באמת ואומר לך שגם אני נושאת בלב ואין לי צורך בסממנים חיצוניים,.
מזכיר לי את דברי אמה בומבק לפני מותה, לאמר לאלה היקרים לנו שאנו אוהבים אותם היום, לא מחר וגם פיסקה מספרו של הרולד רובינס -To live in the hearts that you leave behind is not to die.
אריאדנה, כל כך מרגש הפוסט שלך. על אבא שלך, והילדים שירשו את הגנים והמורשת, והחינוך ה"מנדנד" העקשני שאי אפשר בלעדיו , ונופי הארץ שכל כך אני מתגעגת אליהם תמיד...
אלונה. עדיין במוסקבה...
מרגש.
איזו מתנה יפה הכנת לו.
אני סקרנית לדעת את זהותו...
כמה זה חשוב לכתוב,
גם למי שכבר אינו איתנו פיזית
ולשחרר...ולומר...ולשתף.
ריגשת אותי מאד.
אני הולכת רחוק עם הפוסט שלך
אל הקשר שלי עם אבא שלי.
א ב א
ההמצאה הכי טובה של המאה ה-20.( אחרי הטלפון, כמובן.)
מאוד ריגשת אותי. אפילו מחיתי דמעה.
אין לי ספק שאביך גאה בך, שם למעלה.
*
תודה..התרגשתי עד מאד לקרא עוד רובד אישי...ממך
רואים היטב את השרשרת הנמשכת ממנו דרכך לילדייך.
תודה על השיתוף היה מרגש לקרוא.
כתבת כל כך מרגש, העלית דמעה בעיני.
שבת שלום יקירה.
איזו דרך נפלאה לזכור את אבא דרך טיולי הילדים וסיפוריו חקוקים לך עמוק בלוח לבך. כתבת באהבה רבה*
רגשות עזים טבולים במלח הארץ
יישר כוח
אבא שלי עליו השלום אמר לי
אדם מת פעמיים
פעם ראשונה כשהוא נפטר
ובפעם השניה כשאר
שוכחים אותו
אזי
יהיה זכרו ברוך
ואסור לתת לנפטרים שלנו להשכח לעולם כך הם חיים לנצח..
בשורות טובות
מרגש..
הוא בתוכך, מה לא שמת לב?????????
זה ניכר בכתיבה וברגשות ואיך הכל את זוכרת ודואגת לתזכר.
אין לך לאן ללכת לבקר אותו כי הוא איתך תמיד. בילי
מרגשת שאת
תודה שחלקת יקירה
כוכב לזכרו
מרגש ונוגע ואת מממשת את הקשר ואת האהבה בזכרון - שלו, ובמלאכת הזכרון שאת עוסקת בה כמוהו
והוא ממשיך להתקיים בינינו בזכותך
חיבוק
מרגש. גם הילדים שלי לא זכו להכיר את סבא וסבתא שלהם. וזו באמת נקודה כואבת.
חסר לי רק שמו של אבא שלך. בסוף יתברר שאנחנו קרובים כי גם לי הייתה משפחה שהייתה בין מקימי איילת השחר...
תודה.
מעץ תפוחים
יכול לצאת רק...
תפוח.
מדהימה ש-את,
ריגשת אותי המוניםםםםםםםםםם
חיבוק עוטף
העיקר שאת ממשיכה לשמור עליו בליבך
ומעבירה את האהבה לילדך,
הוא ממשיך להתקיים
בזכרונות
תודה על השיתוף!
מרגש המכתב שלך ופורט על נימים פנימיים דקים....
זה פוגש אותי במצב רגיש במיוחד בסיטואציה קצת שונה....
הזיכרון של אביך חי איתך והערכים הגבוהים שהשאיר אחריו את זה תנחילי הלאה לנכדיו.
כך בוודאי היה רוצה שיזכרו אותו!
חלי בן דוד
כמה יפה הרגישות ואנושיות.
ריגשת אותי מאוד.
יקרה.
קראתי וזה מקסים ונוגע ללב. מאוד.
אני , כמטיילת, רק רוצה לתת לך טיפ קטנטן.
לכי אליו. טיילי לך לשם, באיזה יום חורפי חמים ונעים.
דברים מעניינים מאוד קורים, כשמבקרים אדם אהוב וחסר.
ואת יודעת מה?
גם אם לא יקרה לך הדבר המיוחד הזה, שעליו אני מדברת, אולי יקרה לו.
הרי מה אנחנו יודעים?!?
פוסט מרגש, אריאדנה.
אחת הנחמות , על אף האבדן, היא - שבכל זאת משהו משתמר ועובר מדור לדור.
הנה, ילדיך לפניך כשתילי זיתים, וזהו דימוי מקראי מאד יפה . סוג של נחמה גם זאת.
והלב הזוכר ומשמר הכל.
שבת שלום !
*
מרגש, אמיתי ומרגיש לי כל כך שלם... מה שמדהים הוא שאחרי 23 שנה אפשר להרגיש את אותן התחושות, לזכור איך היה בדיוק המגע ולהתגעגע... יש בך ים של אהבה. שבת שלום ומבורך
ואת היית ילדה של אבא יקרה,
גם אני מנהלת עמו שיחות לפעמים עשרים שנה הוא עזב אותנו
והוא עדיין איתי
וגם אני הילדה של אבא:)
התרגשתי מאוד
ומזדהה עם המחשבות ועם הגעגוע
והכול נמצא תמיד בלב
חיבוק
ואולי הייתי צריכה עכשיו לעלות לקבר שלך, אבל מה כבר יש שם שאין אצלי בלב...
וואו אני פשוט לא יודע מה לכתוב
פוסט פשוט נפלא , יש שם הכל מהכל
ידעתי שחבוי מאחורי הפוסטים הנהדרים
שלך גם משהו מדהים וזה את עצמך.
אהבתי את הרגש שבך בפוסט הנוכחי
את האהבה שלך ובשבילי את הכוכב.
תודה ששיתפת אותי אני התרגשתי מאד.
יניב
*
כל כך ריגשת אותי כמו תמיד.
דנה
מה אב יכול לבקש לעצמו יותר... שירת אהבה אמיתית, לאב ש'איננו' אך כל כך קיים, נטוע חזק בנפשך.
מעורר הערכה כמה הותיר בך אחריו,
אשרייך שזכית לו, ואשריו שזכה לך
דנה,
דברים מרגשים כתבת לאביך ז"ל,
זוהדרך הנפלאה ביותר לזכור ולהזכיר
כמה נפלא שאת ממשיכה את דרכו המרתקת
בהיסטריה וארכאילוגיה,
לדעת שיש המשכיות
וכל צעד שאת עושה בתחום שלך מזכיר לך אותו,
מעבירה את זה לילדיך,
אין דרך טובה מזו להזכיר ולזכור,
ריגשת אותי מאוד.
אני לא יודע מה בתי תכתוב עלי,
אבל אנ מספר מדי פעם לנכדי על אבי ומשחזר סיפורים שלו.
זכית לאב מיוחד בדורו וייחודי באהבתו לבתו.
רמי
אותנטי ומרגש
זו ההוכחה לגלגול נשמות-
אביך נמצא בליבך, ניכר בפניו של בנך ובתכונותיה של בתך.
גם אם זמנכם היה קצר הרי שעושה רושם שהיה מלא מאוד.
כתוב ניוחד ואישי מאוד.
סיפור אישי ומרגש,
תודה ששיתפת,
אנטון
ואולי הייתי צריכה עכשיו לעלות
לקבר שלך, אבל מה כבר יש
שם שאין אצלי בלב...
.
יהי זכרו ברוך
.
כתבת במילים את ההרגשה העוברת
עליי לפעמים...
כי גם אצלי, אבי ז"ל, אף שעברו כל
כך הרבה שנים מאז הלך לעולמו (ממש
כמו אביך, 23 שנים...), אני מרגיש
שהוא איתי - כל יום...
יקירה,
כתבת כל כך מרגש...
ואיזה אבא היה לך..ממש היסטוריה מהלכת..
ריגשת אותי מאד,
אני מכירה כל פינה ,את קלעת נמרוד,איילת השחר
רמות נפתלי ..הגולן ועוד...
ריגשת אותי ממש,
החזרת אותי למקומות הקסומים האלה שביליתי שם
תקופה בחיי- צבא!
ניכר שאביך היה אדם מרשים ומקסים.
פוסט מרגש!!
יהי זכרו ברוך.
מרגש עד מאד
כתוב מלב אוהב
והוא יודע זאת
רוחו איתך אם את רוצה
ואולי הייתי צריכה עכשיו לעלות לקבר שלך, אבל מה כבר יש שם שאין אצלי בלב...
כואב, מרגש ויחד עם זאת רב השראה, מהלב שלך, מהרוח שלו.
אבא, אם יש דבר שאני הכי מצטערת הוא שהילדים האלה לא הכירו אותך, אותך ואת אמא. זה כל כך חבל לי, אין לך מושג
המכתב שלך אליו באמת מרגש
נראה לי שאת מצליחה להעביר אל הילדים משהו ממנו
הסיפורים החוזרים והנישנים שלךנטמעים בהם
גם אם נדמה שהם לא תמיד קשובים..
יעל*
נפלאה כל כך שחילקת. זה לא פשוט
בכלל
ממרחק השנים
והרגש
לומר מילים ולספר אותך כל כך לעומק.
חיבוק ווירטואלי חם.
יקריה
אין לך מושג כמה המכתב הזה לאביך בא לי בזמן...
תודה על התזכורת לאהוב ולתת את האהבה הזו שכעוד אפשר
מזדהה מאד. אבי נפטר לפני חמש שנים .
שלך
מיכל
חיבוק
אבל מה כבר יש שם שאין אצלי בלב...
מכתב מרגש כל כך..
צימררת אותי..
חיבוק גדול ממני.
אני בטוחה שהוא רואה אותם ממקומו במימד אחר, אוהב ושומר עליהם.
ועם אהבה כזאת בטוחה שהצלחת להעביר להם דרכך את האיכויות שלו.
*כתבת מרגש מהלב
שלך שרי
איזה מכתב מרגש, ומלא אהבה.
וכמה אביך ממשיך להיות ולתת גם כשהוא איננו.
חסרונו של הסבא הזה לילדיך,
זה באמת דבר שלא תוכלי למלא,
ובכל זאת, הוא בטח היה שמח לדעת שאת ממשיכה להעביר אליהם את המורשת המיוחדת שלכם.
.
מיכל
גם לי קשה כל כך על שאבי לא זכה להנות מילדי...
ריגשת אותי מאוד
*